חזור
שמואל א
פרק לוַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ
וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו לצִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. מאז הלכו מצקלג לגת ונסעו עם אכיש עד יזרעאל, ועד שחזרו לצקלג ארך זמן, בתוך כך – וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל הנֶגֶב וְאֶל צִקְלַג, שנשארו בה רק הנשים והילדים, וַיַּכּוּ, החריבו אֶת צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ.
וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם
וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, אבל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ, וַיִּנְהֲגוּ, הוליכו את השבי והשלל, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם.
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה היא שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ.
וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת
וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם עוד כֹּחַ לִבְכּוֹת, שכן כל מה שהיה להם נלקח – משפחותיהם ורכושם.
ושְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי
וגם שְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ – אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל שהייתה מקודם אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.
וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹהָיו
וַתֵּצֶר לְדָוִד, דוד הצטער מְאֹד, מלבד צערו האישי – כִּי אָמְרוּ, רצו הָעָם לְסָקְלוֹ, כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם, אִישׁ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֹתָיו. גם אם לא הייתה זו מרידה ממש, וגם אם לא האשימו אותו בטענות מסוימות, כל אחד מהם זעם והתאבל על אבדנו, ושפך את מר גורלו על העומד בראש. זו הייתה הפעם הראשונה שהתמרמרו כך כלפי דוד. וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹהָיו. דוד התעודד, דבק בה' ובטח בו ולא נשבר.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הכהן הגדול מנֹב: הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד, כדי שאשאל באורים ובתומים.וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד. אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד.
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר: האם אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה שפשט עלינו? הַאַשִּׂגֶנּוּ?וַיֹּאמֶר לוֹ ה': רְדֹף, כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג, וְלא זו בלבד, גם הַצֵּל תַּצִּיל את מה שנלקח.
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר, וְהַנּוֹתָרִים, החלשים ההולכים אחרונים עָמָדוּ, עצרו שם.
וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר
וַיִּרְדֹּף דָּוִד הלאה, הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר, משום שחציית הנחל הייתה קשה להם.
וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם
בעת שדוד ואנשיו הדרימו – וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי מוטל תשוש בַּשָּׂדֶה. וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד, וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם.
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה, חתיכה מגוש תאנים מיובשות וּשְׁנֵי אשכולות או צבירים של צִמֻּקִים. וַיֹּאכַל, וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לאחר שהאיש חזר לאיתנו: לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה, מאין אָתָּה?וַיֹּאמֶר: נַעַר, משרת מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי. וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי פה בשדה, כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה, היום מלאו שלושה ימים למחלתי,
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ על נֶגֶב הַכְּרֵתִי. אחד המחוזות של פלשתים שנקראו גם 'כרתים',
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם תְּמִיתֵנִי וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה? האם תסייע בידי למצוא אותו? וַיֹּאמֶר האיש, מתוך חשש לנפשו שלא ידונו אותו כעבד בוגד: הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם, שלא תְּמִיתֵנִי וְאִם, ושלא תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי – וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה.
וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה
וַיֹּרִדֵהוּ, וְהִנֵּה העמלקים נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, מפוזרים בשטח נרחב ללא כל מערך הגנה,
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף, מתחילת הבוקר
וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד
וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק, וְגם אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד.
וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד
וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם כלום, מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת, אף על פי שהם פגיעיםהַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת יותר מהבוגרים, וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם – הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד.
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר שנשללו גם ממקומות אחרים, כי צקלג לא הייתה מטרת המסע של העמלקים אלא אחת מן הערים שמצאו בדרכם. אנשי דוד נָהֲגוּ, הובילו לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ, הכריזו בראש התהלוכה: זֶה שְׁלַל דָּוִד, יוזם הקרב והמנצח.
וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם
וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַאשר יֹּשִׁיבֻם, השאירו אותם לשמור בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת, אל
וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ
וַיַּעַן, בהרמת קול ובתרעומת
וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ
לעומת סגנונם הגס והקולני – וַיֹּאמֶר דָּוִד בלשון רכה: לֹא תַעֲשׂוּ כֵן, אֶחָי, לקחת לעצמכם את השלל. אין מדובר כאן ברווחים אישיים. אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ. ה' הוא שנתן את העמלקים בידינו.
וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ
וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה?! דבריכם אינם מתקבלים, כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב לשמור עַל הַכֵּלִים – יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ, שווה בשווה.
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט ליִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, והלאה
וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'
וַיָּבֹא דָוִד חזרה אֶל צִקְלַג, וכנראה בנה אותה מחדש. עתה נשאר בידו שלל רב, נוסף על מה שחלקו אנשי הצבא כי העמלקים ערכו מסעות שוד וביזה בכל הדרום, אצל ישראל ואצל פלשתים. וַיְשַׁלַּח דוד מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה, לְכל מי שהיה רֵעֵהוּ, לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מתנה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'.
לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר
וזו רשימת המקומות, הכתובה כעין שיר,
וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ
וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ
וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי
וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי
וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ
וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ
וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו
וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן, וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו. חלוקת השלל הזו תעמוד לדוד בהמשך, כאשר יבחרו אנשי יהודה מלך, משום שבחירתו זו של דוד הדגישה שהוא תופס את מלחמותיו וניצחונותיו כמעשים הנעשים למען הציבור כולו.