וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, שבהם שהה דוד בצקלג, וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. לא הייתה זו פשיטה נקודתית נוספת אלא מלחמה של ממש, שעשויה להיות מכרעת. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ להילחם נגד עמך, באשר אתה קשור אלי וכפוף לי.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ: לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ. אתה עוד תראה מה אעשה וכמה אצטיין במלחמה הזו. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד: אני סומך עליך. לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים. הפעם לא הייתה לדוד דרך להתחמק. הוא נאלץ להבטיח הבטחות ולקוות לטוב.

וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ

כהקדמה לסיפור שיבוא בהמשך חוזרת התזכורת למה שכבר סופר:וּשְׁמוּאֵל מֵת, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ, שהיא עירו. בינתיים לא ידוע שקם נביא אחר שאפשר לשאול בעצתו. וְשָׁאוּל הֵסִיר במשך תקופת מלכותו את הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים, מדיומים הטוענים שהם מתַקשרים עם המתים ושומעים מהם ידע משמעותי, מֵהָאָרֶץ. עד אז הם היו תופעה מצויה למדי, אך כיוון ששאול רצה לקיים את מצוות התורה ואף היו לו סמכות וכוח גדולים מאלה שהיו לראשי השבטים שלפניו, הוא מיגר את הקוסמים והמכשפים מארצו.

וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ

וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם להכין את עצמם לקרב. וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ.

וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד

וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים העצום, וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד, שכן צבאו לא היה ערוך למלחמה מכרעת כזו.

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' בכל דרך אפשרית כדי לדעת מה יהיה, וְלֹא עָנָהוּ ה', גַּם בַּחֲלֹמוֹת, באמצעות חוזים הטוענים לחזיונות נבואיים בחלום, גַּם בָּאוּרִים ותומים על ידי הכהנים, גַּם בַּנְּבִיאִם, ולא זכה לחזון ולתשובה.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר

מכיוון שהיה מודאג וחרד מאוד – וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ, אשאל אותה.וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: הִנֵּה נמצאת אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר.

וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ

וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים. כמי שהשמיד את כל בעלי האוב והידעונים ועכשיו נזקק לעזרתם, שאול הרגיש לא נוח לפנות לבעלת האוב. מסיבה זו וגם מאחר שאם יזדהה כשאול הוא יפחיד את בעלת האוב, בחר להסתיר את זהותו. וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה בלָיְלָה, וַיֹּאמֶר: קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת האיש אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ שאתו אני רוצה לדבר.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, ובעלי האוב עומדים כעת תחת איום מוות מצד המלך, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ, זומם לפגוע בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי?

וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי ה'אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה

וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר: חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן, עונש בַּדָּבָר הַזֶּה. האשה האמינה לדבריו.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה לאחר ההכנות הראויות: אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ?וַיֹּאמֶר: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי ואַתָּה שָׁאוּל

היא עשתה כבקשתו – וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל, שאותו זימנה, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: לָמָּה רִמִּיתָנִי, רימית אותי? והרי אַתָּה שָׁאוּל המלך עצמו. ייתכן שכאשר היא ראתה את שמואל ניכר בו שהגיע אל מלך ולא אל אדם פשוט, אולי לפי לבושו ואולי פנה לכיוון אחר מן הרגיל; מכל מקום מן המראה בלבד הבינה שהאיש המבקש את עזרתה הוא שאול.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אַל תִּירְאִי, כִּי, אבל מָה רָאִית?וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: לא הייתה זו דמות של אחד המתים שאני רגילה בהם, אלא אֱלֹהִים, דמות אלוקית רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ.

וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ

וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה תָּאֳרוֹ? כיצד הוא נראה. וַתֹּאמֶר: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה, לָבוש מְעִיל, כבגדו של הכהן הגדול. מעיל היה בגד טקסי למדי ולא רגיל. וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא. המעיל היה סימן ההיכר של שמואל, שכן הוא הגיע לבוש מעיל שעשתה לו אמו אל המשכן בשִׁלֹה עוד כשהיה ילד קטן, ושלא כאחרים, שהתעטפו בגלימות או טליתות, הוא כנראה המשיך ללבוש מעיל כל ימיו. כששאול הבין ששמואל לפניו – וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: אני נח בשלום על משכבי בעולם אחר, לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי? על ידי האוב אתה מטריד חלק מנפשי, כביכול, ומעלה אותו אל העולם הזה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַר לִי מְאֹד. אני נמצא במצוקה ואין לי ברירה. וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי מלחמה גדולה, וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת. וָאֶקְרָאֶה, קראתי לְךָ כדי לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה. זו האפשרות היחידה שנותרה פתוחה בפני.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַה' סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי?! וַה' סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי ה' עָרֶךָ, צרך, שונאך.

וַיַּעַשׂ ה' לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד

וַיַּעַשׂ ה' לוֹ, לך כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי, וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ, לְדָוִד. בעודו חי שמואל מעולם לא הזכיר בפני שאול את דוד כיורש המלוכה במפורש, אבל כעת לא חשש מאיש ואמר את כל האמת.

כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה

כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְלֹא עָשִׂיתָ, הוצאת לפועל את חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו בַּעֲמָלֵק, עַל כֵּן את הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה. ביום שבו נקרע מעילך, הודעתי לך שהממלכה נקרעה ממך. עתה הגיע זמנה של הנבואה להתקיים בשלמות.

וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים

אתה תינגף במלחמה, וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים, והם ינחלו מפלה. וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ תהיו עִמִּי, מתים. ושוב – גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים.

וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה

וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל. הוא ביקש לדעת מה עליו לעשות, ושמע משמואל שאין לו שום תקנה. גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ, הבשורה הקשה הצטרפה למצבו הגופני המותש, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה בגלל ההכנות לבעלת האוב או מפני הטִּרדה בענייני המלחמה. שאול נשאר מוטל על הארץ.

וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי

וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל, וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל, מפוחד מְאֹד, וַתֹּאמֶר אֵלָיו ברחמים: הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, סיכנתי את חיי, וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. קיימתי את בקשתך למרות שידעתי שהדבר מנוגד לחוק, החל אפילו על המלך.

וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ

וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל, וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ. המצב התהפך: תחילה הוא חס עליה והבטיח שלא יפגע בה, ואילו עכשיו נוכח אומללותו היא חסה עליו ודוחקת בו לאכול.

וַיְּמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה

וַיְּמָאֵן, וַיֹּאמֶר: לֹא אֹכַל. וַיִּפְרְצוּ, ויפצירו בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה, וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם. וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל, על הַמִּטָּה שהייתה שם.

וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת

וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק, מפוטם בַּבַּיִת. וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ, וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ, אפתה אותו מַצּוֹת.

וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא

וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא אל המחנה. שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא