חזור
שמואל א
פרק כווַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן
וַיָּבֹאוּ שוב הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה, לגבעת שאול, לֵאמֹר: הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. שם הסתתר דוד בעבר, והזיפים כבר הלשינו על כך לפני שאול.
וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף
וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף, וְאִתּוֹ שוב שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף.
וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה
וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ המוליכה לגבעת החכילה, וְדָוִד יֹשֵׁב, מסתתר בַּמִּדְבָּר בסביבות הגבעה. וַיַּרְא דוד כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה, אל המדבר, שהרי הבחין בגדוד ששלח, אך עדיין לא היה בטוח למי שייך צבא זה.
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן
על כן – וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן, בוודאות.
וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתָיו
וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל. וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְלא רחוק ממנו אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ, וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל, במרכז המחנה,
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי. בצבאו של דוד היו גם גרים שנספחו אליו כי לא הייתה להם נחלה בתוך ישראל. וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב, שהיה מראשי מחנה דוד, לֵאמֹר: מִי משניכם יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה שלו?וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי: אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ.
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתָיו וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סְבִיבֹתָיו
השמירה על מחנה שאול לא הייתה מלאה משום ששאול ואנשי הצבא שלו ידעו שמספרם של אנשי דוד קטן משלהם בהרבה, ולא שיערו שדוד יעז ליזום דבר. וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה בהתגנבות, וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל, וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה, תקועה
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד: סִגַּר, מסר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ, וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ, אהרוג אותו בחנית עד שתינעץ בארץ
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְנִקָּה
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי: אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ, כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְנִקָּה?! אסור לעשות דבר כזה למשיח ה'.
וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה'כִּי אִם ה' יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה
וַיֹּאמֶר דָּוִד בלשון שבועה: חַי ה'! כִּי אִם ה' יִגָּפֶנּוּ, יכנו במחלה וכדומה קודם זמנו, אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת ללא מגפה, אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה,
חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה' וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ
אבל חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'. וְעַתָּה, קַח נָא רק אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר תקועה בארץ מְרַאֲשֹׁתָיו וְאֶת צַפַּחַת, כד הַמַּיִם, וְנֵלֲכָה לָּנוּ.
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה'נָפְלָה עֲלֵיהֶם
וַיִּקַּח דָּוִד, אולי התחרט ולא סמך על אבישי שלא יהרגנו,
וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם
וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר, אל צדה האחר של הבקעה, וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק, רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם.
וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ
וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר: הֲלוֹא תַעֲנֶה, אַבְנֵר!וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר: מִי אַתָּה שקָרָאתָ אֶל, אצל
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר: הֲלוֹא אִישׁ גיבור וחשוב
לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי ה'כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ ה' וְעַתָּה רְאֵה אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו
לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ. חַי ה'! כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם, על אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם, עַל מְשִׁיחַ ה'. וְעַתָּה רְאֵה אֵי, איפה חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת, ואף
וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
בינתיים התעוררו אחרים במחנה שאול.וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד, וַיֹּאמֶר: הֲקוֹלְךָ זֶה, בְּנִי דָוִד?וַיֹּאמֶר דָּוִד: קוֹלִי, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה
וַיֹּאמֶר דוד: לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ?! כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה?!
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה'כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה'לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ: אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי – יָרַח מִנְחָה, נקריב לו מנחה לכפרה. וְאִם בְּנֵי הָאָדָם גורמים לך לרדוף אחרי – בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה', כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ, מלדבוק בְּנַחֲלַת ה'. הם גורמים לי לברוח מן הארץ או מסביבת עם ישראל,
וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי ה' כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים
וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי ה', חיי לא ייסתרו מלפני ה'. או: ה' יראה ויִקום את דמי הנשפך
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: חָטָאתִי. שׁוּב אלי, בְּנִי דָוִד, כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד, תַּחַת, מפני אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, שהרי עמדת כה קרוב אלי ולא נגעת בי לרעה. הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי, נהגתי בסכלות וָאֶשְׁגֶּה, טעיתי הַרְבֵּה מְאֹד בכך שחשדתי בך ורדפתי אחריך שוב ושוב.
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ. אני מחזיר אותה – וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לעברי וְיִקָּחֶהָ.
וַה' יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'
וַה' יָשִׁיב לָאִישׁ – לי אֶת הגמול על צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ, נאמנותי, אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָד. הוא מתבטא בקיצור משום שהוא רוצה להימנע מלומר 'בידי',
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי ה' וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה, יקרה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי, ולא פגעתי בך, כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי ה', וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה.
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: בָּרוּךְ אַתָּה, בְּנִי דָוִד, גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל. יודע אני שתעשה גדולות ותצליח. וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ, וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ. גם הפעם נגמר המפגש בשקט ובלי התנגשות, אבל המצב לא נפתר. אף על פי ששאול התחרט שוב והודה על טעותו החמורה, דוד ידע שלא יוכל לסמוך על כך; מכל מקום, לפי שעה שאול חדל לרדוף אחריו וחזר עם אנשיו למקומו.