וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים, לאחר שהדפם, וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי.

וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים

וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר, אנשים נבחרים מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ, לחפש אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים. הסלעים הגדולים הנמצאים עדיין סביב עין גדי. כנראה המקום קרוי על שם גדיי היעלים החיים באזור.

וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו ודָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים

וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת, מכלאות הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ, ליד עין גדי וְשָׁם הייתה מְעָרָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לבדו אל תוך המערה כדי לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, לעשות את צרכיו. הוא נכנס בבטחה למערה, שהייתה גדולה למדי, שהרי צבאו בקרבת מקום, ובמקרה דָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי, בסוף הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים.

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה הגיע הַיּוֹם בו ניתנת לך הזדמנות לממש את אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ, כשייעד אותך למלוך על ישראל: הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ. וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ. וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף, פינת הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט, בשקט.

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ, מצפונו ייסר אותו עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת הכָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, שגם בפגיעה כזו יש משום ביזיון למלך.

וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא

וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו: חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי, למלכי, לִמְשִׁיחַ ה', לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ להרגו, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא. הוא המלך שה' ציווה למשוח.

וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ

וַיְשַׁסַּע, קטע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים. הוא לא אִפשר להם להמשיך לנסות לשכנע אותו לנצל את ההזדמנות ולהרוג את שאול. וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל. וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ.

וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ

וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה, וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל, כאשר מרחק מסוים כבר הפריד ביניהם, ודוד עמד במקום אסטרטגי נוח יותר, לֵאמֹר: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ!וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, שָׁאוּל אַחֲרָיו,וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם, על פניו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ, והשתחווה למלך.

וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ

וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל: לָמָּה תִשְׁמַע, תקבל אֶת דִּבְרֵי בני אָדָם לֵאמֹר: "הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ?"

הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא

הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר, היו שאמרו לי לַהֲרָגֲךָ, וַתָּחָס, וריחמה נפשי עָלֶיךָ. וָאֹמַר: "לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא".

וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ

וְאָבִי, כך מכנה דוד את שאול שהיה מלכו, פטרונו וחותנו, רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי. כִּי בְּכָרְתִי, בכך שחתכתי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ, שהרי היית בידי, ולא נגעתי בך לרעה, וְאילו אַתָּה צֹדֶה, אורב, מתנכל, אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ

יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי, ינקום את נקמתי ה' על מה שאתה עושה לי מִמֶּךָּ, וְאולם יָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ.

כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ

כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, הקדום: "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". מעשה רֶשע יוצא מהרשע, ואילו לנקי לא מזדמנים מעשים רעים. וְלכן יָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. ודוד מוסיף:

אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד

אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?! מי אני שאתה מייחס לי חשיבות כה רבה?! אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף?! הלוא אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ, חרק קטן הקופץ ממקום למקום, אֶחָד.

וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ

ושוב – וְהָיָה ה' לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ.

וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד

וַיְהִי כְּכַלּוֹת, כשסיים דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: הֲקֹלְךָ זֶה, בְּנִי דָוִד?

וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה

על אף מצבו הנוכחי של שאול, הוא הקשיב לדוד והפנים את דבריו: וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ על מצבו, על כך שהוא הסב לעצמו כאב לב ועל רדיפתו אחרי ידידו ואהובו. וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד: צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי, כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.

וְאַתָּה הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי ה' בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי

וְאַתָּה הִגַּדְתָּ, הוכחת הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה, עשית אִתִּי טוֹבָה, אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי, מסר אותי ה' בְּיָדְךָ, וְאף על פי כן לֹא הֲרַגְתָּנִי.

וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי

וְכִי, האם יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ – וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה?! – אכן, בוודאי אינך אויבי, וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת טובתך הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי.

וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל

כאן הוסיף שאול הערה ובקשה המעידות גם על פקיחת עיניים לראייה אחרת של המציאות, וגם על מצפונו המייסר אותו: וְעַתָּה, הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ בסופו של דבר, וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּה' אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי

וְכיוון שכך, עַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּה' אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי, וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי. כששאול הבין שדוד עתיד למלוך, הוא השביע אותו, כפי שעשה בנו יהונתן.תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי, וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי.

וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה

וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל על כך. וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה, ולא חזרו עם שאול, כי דוד ידע שלא יוכל לסמוך על דבריו.