חזור
שמואל א
פרק בוַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה' רָמָה קַרְנִי בּ ה'רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בּישׁוּעָתֶךָ
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר: עָלַץ, שמח לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי, גדל כוחי, עליתי לגדולה בּעזרת ה'.
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין עונה ועוזר בִּלְתֶּךָ, בלעדיך, וְאֵין צוּר, תקיף כֵּאלֹהֵינוּ. נבדלותו של ה' אינה מרחיקה אותו מהעולם. הוא פועל בו תדיר.
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת
חנה פונה אל אויביה: אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, דברי גאווה ויומרנות, כאילו אתם יודעים ומבינים הכול. אַל
קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים ונִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל
מצד אחד, קֶשֶׁת גִּבֹּרִים – גיבורי קשת, הגיבורים בעלי הקשת
שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ ורְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה
השְׂבֵעִים – בַּעבור לֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ. אפילו משכורת לא ניתנת להם תמורת עבודתם אלא לחם לאכול בלבד, ואילו הרְעֵבִים חָדֵלּוּ, פסקו לרעוב, עַד כדי כך
ה' מֵמִית ומְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל
ה' מֵמִית ומְחַיֶּה, הוא מוֹרִיד שְׁאוֹל – וַיָּעַל, גם מעלה מן השאול.
ה' מוֹרִישׁ ומַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם
ה' מוֹרִישׁ, מרושש וגם מַעֲשִׁיר. הוא מַשְׁפִּיל ואַף מְרוֹמֵם.
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַה' מְצֻקֵי ארֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל
מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת, ממקום הפסולת והגרוטאות יָרִים אֶבְיוֹן, עני היושב שם מחוסר מקום. לְהוֹשִׁיב את הדל והאביון עִם נְדִיבִים, נכבדים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם. כִּי לַה' מְצֻקֵי, יסודות הארֶץ, וַיָּשֶׁת, הוא מבסס עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. יסודות העולם נתונים בידי ה', והוא עושה בהם כרצונו. ביכולתו להעלות את העולם או להורידו, להפכו למקום נוח יותר לאנשים אחדים ופחות לאחרים.
רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ
רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, ייעלמו ויאבדו, או: ישתקו מרשעתם,
ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ
ה' יֵחַתּוּ, יישברו מְרִיבָיו, הקמים נגדו. עָלָיו, על כל אחד מהם, ה' בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, יכם ברעם. ה' יָדִין, ידון עד אַפְסֵי אָרֶץ, קצות העולם. חנה מסיימת בתקווה נבואית:
וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל בֵּיתוֹ וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת ה' אֶת פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן
וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל, אל
וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת ה'
וּבְנֵי עֵלִי היונֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל, אנשים רעים שלֹא יָדְעוּ אֶת ה' ולא היו מעוניינים לדעת. הם לא הלכו בדרכי אביהם.
וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ
וּמִשְׁפַּט, מנהגם של אותם הַכֹּהֲנִים אֶת, עם הָעָם, כאשר בא כָּל אִישׁ והוא זֹבֵחַ זֶבַח שלמים, שמקצתו עולה למזבח, מקצתו ניתן לכהנים, והיתר – לבעלים, וּבָא נַעַר, משרת הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר. וְהַמַּזְלֵג, מעין קלשון שנועד להרמת בשר, בעל שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ,
וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה
וְהִכָּה במזלג בַכִּיּוֹר, כלי גדול להדחת הבשר ולבישולו
גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי
יתר על כן, גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן, ישרפו על המזבח אֶת הַחֵלֶב, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ: תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן, וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי. תחילה זבח השלמים נשחט, מפרקים אותו לחלקיו, והחֵלב נשרף על המזבח, ורק לאחר מכן מותר לאכלו.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ: קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב, וְאז קַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ. לא אטעם מהבשר עד שיעלו את החלב על המזבח, וראוי שאף אתה תמתין עד שיגמרו להקריב, ואז קח מה שתרצה. וְאָמַר נער הכהן: לֹא, כִּי עַתָּה תִתֵּן, וְאִם לֹא – לָקַחְתִּי בְחָזְקָה. אני הוא הקובע פה.
וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'
וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים, משרתי הכהנים שאולי היו בניהם, ואולי הכוונה לבני עלי עצמם,
וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי ה'נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד
וּבינתיים, שְׁמוּאֵל היה מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי ה' במשכן, והוא נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד, מעין סינר המכסה את חלק הגוף התחתון ויורד עד לרגליים.
וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים
וּבנוסף לזה, מְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ. וְהַעַלְתָה לוֹ, הייתה מביאה אליו לשִׁלֹה מעיל כזה מִיָּמִים יָמִימָה, מדי שנה,
וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם ה' לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַה' וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ
וּבֵרַךְ עֵלִי בשעת בואם למשכן אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר: יָשֵׂם ה' לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל, השאילה
כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם ה'
כִּי, אכן
וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבֻן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
הסיפור חוזר לתאר את המתרחש במשכן שִׁלֹה: וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד, וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל. מחמת זקנתו הוא לא נכח תמיד במשכן, ולכן לא ראה את הנעשה שם, אך השמועה על התנהגותם של בניו הגיעה לאוזניו,
וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה
וַיֹּאמֶר לָהֶם: לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם, מעשיכם הרָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם האֵלֶּה?
אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'
אַל תעשו כן,
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ – וּפִלְלוֹ, ידונו וירשיעו אותו אֱלֹהִים, דייני בית הדין, וְאולם, אִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ – מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ, יעשה עמו משפט, או: מי יבקש בעבורו מחילה?
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים
לעומתם – וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב, גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים.
וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה
וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים, נביא אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': הֲנִגְלֹה, הלוא
וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וּבָחֹר אֹתוֹ – את אביכם, אהרן מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת ולָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי. וָאֶתְּנָה, נתתי לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי, קרבנות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי
ואתם, לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי לעשות במָעוֹן הזה, במשכן. וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, יותר ממה שאתה מכבד אותי, לְהַבְרִיאֲכֶם, כדי שתשמינו
לָכֵן נְאֻם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם ה' חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד ובֹזַי יֵקָלּוּ
לָכֵן, נְאֻם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר אָמַרְתִּי בעבר: בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם. וְעַתָּה, נְאֻם ה', חָלִילָה לִּי מלהניח לכם להיות כהנים לעולם, כִּי את מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, ואילו בֹזַי, מבזי יֵקָלּוּ, יתבזו.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, בעתיד הקרוב או הרחוק, יָמִים בָּאִים,
וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים
וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן, מתוך דחק וצפיפות
וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים
וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי. זרעך ימשיך בעבודת המזבח, ויראה שהתפקידים החשובים אינם ניתנים לו, לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ, לצפות בקוצר רוח וְלַאֲדִיב, להדאיב, להעציב אֶת נַפְשֶׁךָ, וְנוסף על כך, כָל מַרְבִּית, רוב, או: גידולי בֵּיתְךָ יָמוּתוּ בעודם אֲנָשִׁים, במלוא כוחם.
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת שכך יקרה, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס – בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם. אז תדע שהגיע סופו של ביתך.
וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים
וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי, בהתאם לרצוני הוא יַעֲשֶׂה, ינהג, וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן, וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי, המלך
וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם
וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ – לכהן הגדול שיקום לַאֲגוֹרַת, בשביל גרה–מעה של כֶּסֶף ובעבור כִכַּר לָחֶם. וְאָמַר לו בהכנעה: סְפָחֵנִי, צרף אותי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת, לשירות כלשהו,