וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם, יחידות הלוחמים שלהם לַמִּלְחָמָה. וַיֵּאָסְפוּ בשֹׂכֹה אֲשֶׁר שייכת לִיהוּדָה, וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּמקום שנקרא אֶפֶס דַּמִּים.

וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים

וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ, הכינו מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.

ופְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם

ולוחמי פְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל, על הָהָר מִצד זֶּה, וְלוחמי יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְהַגַּיְא, והעמק בֵּינֵיהֶם, שהרי בזמן מלחמה אנשי הצבא משתדלים לעמוד במקום גבוה.

וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת

וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם, הלוחם שנבחר לדו-קרב מקדים בין שני המחנות,א אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ, מהעיר גַּת, גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת, איש ענק ממדים.

וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת

וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן עשוי קַשְׂקַשִּׂים, חוליות מתכת קטנות המונחות זו על זו, הוּא לָבוּשׁ, וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. השריון גדול וכבד כפי גודלו של האיש.

וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו

וּמִצְחַת, מין כיסוי נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו, וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת נישא בֵּין כְּתֵפָיו.

וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו

וְעֵץ, קת חֲנִיתוֹ גדול כִּמְנוֹר אֹרְגִים, קורה גדולה שחוטי השתי מתוחים עליה, וְלַהֶבֶת, להב חֲנִיתוֹ שוקלת שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים, והיא עשויה בַּרְזֶל. הוא איש גדול וכבד מאוד, אך לא ברור אם הוא זריז. וְנֹשֵׂא, אדם המחזיק את הַצִּנָּה, מגן גדול ורחב המקיף את האדם מכמה צדדים, הֹלֵךְ לְפָנָיו.

וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי

וַיַּעֲמֹד גלית וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת, חילות יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם: לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה?! הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, בן לעם חופשי שאין לו מלכים אלא שליטים מקומיים, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל, בְּרוּ, בחרו לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי, ונתמודד,

אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ

אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי – וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים, וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו – וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ, במקום שתעבדו את שאול.

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי: אֲנִי חֵרַפְתִּי, קיללתי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה. בואו והסירו את חרפתכם – תְּנוּ לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד. אולי חירף גם בדברים שאינם כתובים כאן, אבל עיקר חירופו היה בבוז ובעלבון שביטא כלפי מחנה ישראל הקטן, שאין בו איש הרוצה להיערך כנגדו.

וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד

וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה, וַיֵּחַתּוּ, חרדו וַיִּרְאוּ מְאֹד, מפני שגלית עודד את הפלשתים וחיזקם.

וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים

וְדָוִד בֶּן לאִישׁ אֶפְרָתִי, מיוחס, או: מארץ אפרת, הַזֶּה, שדּוּבר בו קודם, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי. וְלוֹ – לישי שְׁמֹנָה בָנִים. וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל, שכבר לא היה איש-מלחמה, היה זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. נכנס ויושב ואנשים סביבו.

וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה

מכיוון שזו הייתה שעת חירום – וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים, שהָלְכוּ בדרך כלל אַחֲרֵי שָׁאוּל, עכשיו לַמִּלְחָמָה. וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה: אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב, וְשם הַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה.

וְדָוִד הוּא הַקָּטָן ושְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל

וְדָוִד הוּא הַקָּטָן מכולם, או אחד הקטנים, ולכן לא יצא למלחמה, ורק השְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל.

וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם

וְדָוִד באותו הזמן היה הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל כנער משרת המנגן לפניו, ומפעם לפעם היה חוזר הביתה לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בבֵּית לָחֶם.

וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם

וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי לקריאת התגר שלו הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, בבוקר ובערב בדרך קבע, וַיִּתְיַצֵּב כך במשך אַרְבָּעִים יוֹם.

וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ

בתוך כך, וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ: קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת, מידת נפח גדולה, למעלה מ-22 ליטר במידות ימינו מן הַקָּלִיא הַזֶּה, שיבולים קלויות ששימשו מעין ממתק, שכן בתהליך הקלייה הגרעינים מתמתקים, וַעֲשָׂרָה כיכרות הלֶחֶם הַזֶּה, וְהָרֵץ, הבא אותם בזריזות אל הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ.

וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח

וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב, חתיכות הגבינה הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף, המפקד הממונה על אחיך כמתנה קטנה המבטאת אדיבות או שנועדה למצוא חן, וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד, תבקר ותדרוש לְשָׁלוֹם, וְאֶת עֲרֻבָּתָם, העירבון שהם מוסרים בשביל הוצאותיהם, תִּקָּח, תפדה.

וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים

וְשָׁאוּל וְהֵמָּה – אחי דוד, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים, נערכים למלחמה כוללת עִם פְּלִשְׁתִּים. נראה שבכל אותה העת התנהלו בין הצדדים מאבקים קטנים.

וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה

וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ, השאיר אֶת הַצֹּאן עַל, אצל שֹׁמֵר. וַיִּשָּׂא את הצידה וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי, וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה, אל המקום המרכזי שבו קוּבץ הצבא. וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה באותה שעה שבה דוד הגיע – וְהֵרֵעוּ, הריעו בַּמִּלְחָמָה.

וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה

וַתַּעֲרֹךְ מערכת יִשְׂרָאֵל וּמערכת פְלִשְׁתִּים, מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה בעמדות איום.

וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם

וַיִּטֹּשׁ, השאיר דָּוִד אֶת הַכֵּלִים שמֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, הממונה לשמור על הציוד של היוצאים לשדה הקרב, וַיָּרָץ אל הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם.

והוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד

ובעוד הוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה שוב, גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ, מִגַּת, מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה – חרפות ונאצות. וַיִּשְׁמַע דָּוִד.

וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד

וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ העולה לקראתם – וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד מפני מראהו המפלצתי הגבוה, שמן הסתם היה גם רחב וחסון. מְאֹד

וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל

וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל זה לזה: הַרְּאִיתֶם את הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה, כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל הוא עֹלֶה. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ – יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ לאשה, וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מתשלומי מסים וכדומה בְּיִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים

דוד ניסה להיכנס לשיחתם של אנשי המערכה.וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ, לֵאמֹר: מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, ההוא, וְהֵסִיר בכך חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל? כִּי מִי, מה חשיבותו של הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים באמרו שאין גיבור בישראל?!

וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ

וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה, חזרו וסיפרו לו את ההבטחה לֵאמֹר: כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ.

וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ

וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים, בהתעניינותו במה שנאמר, וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד, וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ לכאן, וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ עזבת את מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה, ההן בַּמִּדְבָּר?! אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ, הפקרותך וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ. אינך אלא ילד סקרן ולא אחראי.

וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא

וַיֹּאמֶר דָּוִד: מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה?! מה רצונך ממני?! הֲלוֹא דָּבָר הוּא, הרי רק דיברתי, ולא עשיתי כל רע. מדוע אתה מתנפל עלי?!

וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן

וַיִּסֹּב, דוד פנה מֵאֶצְלוֹ, מאליאב והלך אֶל מוּל איש אַחֵר, וַיֹּאמֶר דוד שוב כַּדָּבָר הַזֶּה: כיצד איש אינו מתמודד עם הפלשתי המתגרה הזה?! וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן, אותה תשובה, וחזרו על המסר של המלך.

וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ

וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד, וַיַּגִּדוּ אנשים מן המחנה לִפְנֵי שָׁאוּל, שאדם אחד אינו מתיירא מפני הענק, ונראה שהוא מעוניין לעמוד מולו. כאשר שאול שמע את הסיפור – וַיִּקָּחֵהוּ.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו, לבך עליך מפחד. דוד מדבר בלשון נקייה אל המלך. עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. אני נכון לעשות זאת.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, כִּי נַעַר, בחור צעיר ובלתי מנוסה אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן, בהיותי רועה את צאן אבי, עיסוקי הרגיל, וּבָא הָאֲרִי, האריה וְאֶת, ואף הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. שֶׂה מֵהָעֵדֶר.

וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו

וְיָצָאתִי לרדוף אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי את השה מִפִּיו, אלא שלא תמיד הוא ברח מפני – וַיָּקָם עָלַי, לפעמים הוא תקף אותי, וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, בפניו או בפרוותו – וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. אמנם אינני איש מלחמה במובן המקובל, אבל כבר נלחמתי וניצחתי.

גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים

גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם את הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.

וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ

וַיֹּאמֶר דָּוִד: ה', אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא נמצא בעזרי ויַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: לֵךְ, וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ. שאול שלח את דוד משום שלא הייתה לו דרך אחרת לעצור את גלית הזורע פחד ומהומה בקרב אנשיו.

וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן

וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו, בגדים הראויים לקרב, וְנָתַן קוֹבַע, כובע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן.

וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו

וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו, וַיֹּאֶל, התחיל, או: רצה לָלֶכֶת כִּי, אלא שלֹא נִסָּה, התנסה במדי קרב. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בּמדים האֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי, הורגלתי בהם, והרי עלי להילחם – וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו.

וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי

וַיִּקַּח רק את מַקְלוֹ, מקל הרועים שלו בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים, אבנים חלקות מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט, בתרמיל, וְקַלְּעוֹ, הכלי המיועד ליריית אבנים למרחק בְיָדוֹ. וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי.

וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו

כאשר גלית ראה שסוף-סוף באים להילחם בו – וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד, וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה הולך לְפָנָיו.

וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה

וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ. דוד נראה בעיניו יצור שאיננו מסוגל כלל לעמוד מולו, כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה, לחייו האדומות ויפי מראהו שיוו לו הופעה ילדותית, כך שאולי נראה צעיר מגילו.

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד: הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?! אולי נגד כלב יועיל לך המקל שבידך, אבל אני הוא הענק הפלשתי. וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו, ואת אלוקיו.

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד: לְכָה, בוא אֵלַי, וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה. עוד מעט תיהרג ובשרך ייאכל על ידי חיות הבר.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אותו חֵרַפְתָּ.

הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל

הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ, יסגירך ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי את פֶּגֶר, פגרי מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ. וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. מַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ. וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל.

וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ

ויתרה מזו, וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ, יושיע ה', כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְהוא נָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.

וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי

וְהָיָה כִּי, כאשר קָם הַפְּלִשְׁתִּי הכבד וַיֵּלֶךְ לאטו וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד בשטח הפתוח, אולי בגיא שבין המחנות, וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ אל הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי, כלי הרועים שבו נמצאות האבנים, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, ירה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל, על מִצְחוֹ, שם לא היה די מוגן, וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ. האבן העמיקה לחדור אל מצחו שכן נורתה בכוח רב. וַיִּפֹּל הפלשתי עַל פָּנָיו אָרְצָה, מפני שאיבד את שיווי משקלו.

וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד

וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי, דוד גבר על הפלשתי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן בלבד. וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ, וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד.

וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ

וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל, ליד הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ של גלית וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ. הוא דקר למוות את גלית בחרבו שלו, ולאחר מכן – וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ. וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם – וַיָּנֻסוּ, לאו דווקא בגלל התנאי שהתנה גלית מתחילה, אלא מתוך האימה שנפלה עליהם מפני מה שעלול לקרות לאחר שגיבורם הגדול נהרג.

וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן

וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ תרועת מלחמה, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים הנמלטים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן, שהייתה עיר מבצר. וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בכל הדרך הזו, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן. עֶקְרוֹן.

וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם

וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק, מלרדוף אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים שנסו לבתיהם, וַיָּשֹׁסּוּ, בזזו אֶת מַחֲנֵיהֶם הריק של הפלשתים, שבו שהו לפחות ארבעים יום, ובוודאי היה מצויד היטב.

וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ

וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, וַיְבִאֵהוּ, כנראה זמן רב מאוחר יותר אל יְרוּשָׁלִָם. וְאֶת כֵּלָיו של גלית, שהיו תחילה במחנה שאול, ואחר כך במקומות עראי שונים, שָׂם דוד בְּאָהֳלוֹ. לבסוף דוד הניח כלים מכליו של גלית במקדש.

וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי

וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא: בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר הנחרץ והאמיץ, הַצָּבָא: בֶּן מִי זֶה הַנַּעַראַבְנֵר?וַיֹּאמֶר אַבְנֵר: חֵי נַפְשְׁךָ, הַמֶּלֶךְ, אִם יָדָעְתִּי. אני נשבע לך שאינני יודע.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל, ברר אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם.

וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ

וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל, וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, שהיה כנראה גדול ומרשים מאוד, בְּיָדוֹ.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי

וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל: בֶּן מִי אַתָּה, הַנָּעַר? מה ייחוסך? וַיֹּאמֶר דָּוִד: בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, מבית-לחם. תוכל לבדוק את ייחוסי. מן הסתם דוד אמר דברים נוספים מלבד שם אביו. עד כה דוד היה מנגן לפני שאול עד שירווח לו, ועל כן האנשים שהקיפו את שאול ואף שאול, שהיה פוגש אותו רק בעת שרוחו עכורה מאוד ותודעתו משובשת, לא עמדו על טיבו. זה היה אפוא המפגש הראשון שבו שאול יכול היה להתרשם מאישיותו של דוד.