חזור
תהילים
פרק צהלְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ
לְכוּ נְרַנְּנָה, נשיר לַה', ואף נָרִיעָה, נרים את קולנו וננגן לְצוּר, סלע יִשְׁעֵנוּ, ישועתנו, לגואלנו החזק.
נְקַדְּמָה פָנָיו בּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ
נְקַדְּמָה פָנָיו בּאמירת תוֹדָה ובהקרבת קרבן תודה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ.
כִּי אֵל גָּדוֹל ה' וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים
לו יאה השירה והנגינה כִּי אֵל גָּדוֹל ה', וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים,
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפֹת הָרִים לוֹ
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי, מעמקי האָרֶץ, וְאף תוֹעֲפֹת, רום ההָרִים שייכות לוֹ.
אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ
אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם, וְהוּא עָשָׂהוּ, וְאת היַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ.
בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ
בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה, נכרע על ברכינו לִפְנֵי ה' אשר הוא עֹשֵׂנוּ.
כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ, עדרו, העם שהוא רועה ומנהיג אותו, וְהצֹאן המונהג תחת יָדוֹ. נוכל לחסות תחת הגנתו בפועל גם הַיּוֹם, אִם רק בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ ותצייתו לו כצאן לרועהו.
אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר
וכאן מזכיר המשורר בשם ה' את סבלם של מי שהקשו את לבם ולא הלכו אחריו: אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה, רמז למי מריבה, ששם רבו ישראל עם ה',
אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי
אֲשֶׁר שם נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּחָנוּנִי, בחנו אותי וגַּם רָאוּ את פָעֳלִי, מעשי: הם ראו שנעניתי לבקשתם, והם ראו גם את העונש שקיבלו בעקבות תלונותיהם.
אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי
אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט, אקוץ, אמאס בְּדוֹר. הרחקתי דור שלם, דור יוצאי מצרים, במשך ארבעים שנה. וָאֹמַר: עַם תֹּעֵי לֵבָב, שלבבם אינו במקום הנכון הֵם, וְהֵם – בני אותו דור לֹא יָדְעוּ דְרָכָי.
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי
עד אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי, בכעסי, אִם יְבֹאוּן, שלא יבואו אנשי אותו דור אֶל מְנוּחָתִי, ארץ ישראל. בצד הטוב שבהישענות על חסותו של ה', מופיע כאן איום חריף: כשם שלבוטחים בה' יש הכול, כך הסרים ממנו נענשים בכל תוקף.