לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ

לִבְנֵי קֹרַח, שהיו ממונים על השיר במקדש, מִזְמוֹר שִׁיר אשר יְסוּדָתוֹ, בסיסו ועיקרו עוסק בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ, ההר שעליו בנוי המקדש בפרט וירושלים בכלל.

אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב

שבחה של העיר: אֹהֵב ה' את שַׁעֲרֵי צִיּוֹן, ירושלים, יותר מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת, מקומות מושבו של יַעֲקֹב, כי זו העיר שה' בחר בה.

נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה

נִכְבָּדוֹת, דברים נכבדים ומעולים מְדֻבָּר בָּךְ, עִיר הָאֱלֹהִים. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.

אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצֹר עִם כּוּשׁ זֶה יֻלַּד שָׁם

ציון מצוינת לא רק בהשוואה למשכנות יעקב, אלא ביחס למדינות העולם: אַזְכִּיר שתי מעצמות גדולות – רַהַב , כינוי גנאי לארץ מצרים וּבָבֶל לְיֹדְעָי, למכרי, והִנֵּה מכיוונים אחרים גם פְלֶשֶׁת וְצֹר שעל שפת הים עִם כּוּשׁ, הרחק בדרום. בכל המקומות הללו יימצא לעתים אדם מיוחד שארץ מולדתו תוזכר עליו כציון לשבח: "זֶה יֻלַּד, נולד שָׁם – במקום פלוני".

ולְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן

ואילו לְצִיּוֹן יֵאָמַר: "אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ". בציון אין צורך לחפש אחר אדם מיוחד. ציון מגדלת אישים מצוינים ובולטים רבים. וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ, יקים ויבנה את ציון על מכונה – העֶלְיוֹן, הקדוש ברוך הוא בעצמו, האוהב את ציון.

ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה

כאשר ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב, ויכתוב עַמִּים, הוא יציין במיוחד את בחירי ירושלים, שעל כל אחד מהם אפשר לומר: "זֶה אשר יֻלַּד שָׁם". פירוש אחר: יודעי ה' הקרובים אליו הנמצאים בכל מקום בעולם, ייקראו על שם ציון, כאילו נולדו בה. סֶלָה.

וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

הכול משבחים את ירושלים, וְאלו ששָׁרִים כְּחֹלְלִים, כמו אלה שיוצאים במחול, כולם יחד אומרים לעיר: "כָּל מַעְיָנַי, תשוקותי וייחולי בָּךְ – ירושלים".