לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר

לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר.

יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו

המזמור נפתח באזכור פסוק מהתורה על מסעות ארון הקודש במדבר – יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו, וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו.

כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף ; כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים

כְּהִנְדֹּף, כמו שמתנדף ומתפוגג עָשָׁן, כך תִּנְדֹּף, ה', את הרשעים; כְּהִמֵּס, כמו שנמס ומאבד את צורתו דּוֹנַג, שעווה מִפְּנֵי אֵשׁ, כך יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים.

וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה

וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ, יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ, יצהלו בְשִׂמְחָה. נראה שהששון הוא ביטוי חיצוני של השמחה.

שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו

שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ לשְׁמוֹ, סֹלּוּ, הרימו קול, או: רוממו, שבחו לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, במרומים, כינוי לה' שהודו ושליטתו ניכרים בשמים. שירו והללו בְּמי שיָהּ שְׁמוֹ. זהו אחד מן השמות הקדושים הנזכר פעמים אחדות בשירי ניצחון והלל, וְעִלְזוּ לְפָנָיו.

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ

השיר מביע צדדים שונים של התגלות ה' :אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים השוכן בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ. אף שהוא עליון ונשגב, הוא חס ומגן על קטני ארץ.

אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה

אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מצרף את האנשים הבודדים זה לזה כדי שיבנו לעצמם בית. הוא גם מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, בזמן כשר ומתאים, או: בשמחה והתעוררות הנפש. אַךְ כיוון שה' משגיח על כל פרט ופרט בעולם, סוֹרְרִים, המרדנים הושלכו ממקום יישוב ושָׁכְנוּ צְחִיחָה, במקום יבש.

אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה

באופן שונה התגלה ה' ביציאת מצרים ובמתן תורה: אֱלֹהִים, בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ, כשהוצאתם ממצרים ונגלית להם באמצעות עמוד אש ועמוד הענן, בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן, במדבר. סֶלָה, הייתה זו התגלות רבת עצמה –

אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

האֶרֶץ רָעָשָׁה, רעדה, אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מים מִפְּנֵי מוראו של אֱלֹהִים. זֶה הר סִינַי אשר רעד כולו כמסופר, מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ

והופעה אלוקית אחרת, שיש בה גם רגיעה ומנוחה: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, של נדיבוּת וברכה תָּנִיף, אתה נושא הנה והנה, אֱלֹהִים. בגשם הנדבות את נַחֲלָתְךָ, ארצך, או: אומתך וְנִלְאָה, העייפה בנדודיה ובצימאונה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ, מקיים.

חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים

חַיָּתְךָ, בני עדתך, שאתה מחיה ומשקה אותם, יָשְׁבוּ בָהּ – בנחלה. תָּכִין אותה בְּטוֹבָתְךָ, במידת טובך לֶעָנִי – עם ישראל, אֱלֹהִים.

אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְֹּרוֹת צָבָא רָב

אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר, פקודה, גזרת ניצחון וישועה, ואז מקהלות הנשים הַמְבַשְֹּרוֹת על הניצחון יהיו צָבָא, המון רָב, מפאת גודלו של הניצחון, וכך הן ישירו:

מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן ונְוַת בַּיִת תְחַלֵּק שָׁלָל

מַלְכֵי צְבָאוֹת, המלכים העומדים בראש הצבא יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן, קופצים ובורחים. לאחר בריחתו ההמונית של האויב, הכול באים לקחת משהו מן השלל, וגם נְוַת בַּיִת, אשה היושבת בביתה – ובאופן סמלי, ישראל השוכנים בנחלתם – יוצאת ותְחַלֵּק שָׁלָל. והמשך הבשורה לישראל:

אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ

אִם, אכן תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם, ליד מקום מרבץ הצאן. הגיע זמן שלום, שבו אפשר לשכב בשלווה בחוץ. אַת, כנסת ישראל היפה משולה ליונה בעלת כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה, מכוסות בַכֶּסֶף. נוצות היונה בורקות כמו כסף. וְאֶבְרוֹתֶיהָ, כנפיה מכוסות ומבהיקות בִּירַקְרַק חָרוּץ, בצבעי הזהב.

בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן

בְּפָרֵשׂ, כאשר מפריד ושובררֵשׂ שַׁדַּי – שם ה' המבטא גבורה ושידוד מערכות, את כוחם של המְלָכִים, בָּהּ בעת תַּשְׁלֵג, יוריד ה' שלג בְּצַלְמוֹן, שם הר, או: באפלה.

הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן

הַר אֱלֹהִים, הר גבוה וגדול – הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, שאינו חלק אלא מלא בליטות – הַר בָּשָׁן.

לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח

אתה, והרים גבוהים ומרשימים כמותך, לָמָּה תְּרַצְּדוּן, תרעדו, תקפצו, הָרִים גַּבְנֻנִּים?!והתשובה: מכיוון שיש הר אחד שהוא הָהָר שחָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, לשבת בו. זהו הר סיני, או הר המוריה, אַף ה' יִשְׁכֹּן עליו לָנֶצַח.

רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ

ובהמשך לתיאור ההתגלות בסיני: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם, רבבות רבבות של מרכבות. כך מתואר המחנה הלא-חומרי של הקדוש ברוך הוא, אף יש בו אַלְפֵי שִׁנְאָן, כינוי למלאך, או: מחנה. אֲדֹנָי בָם – בתוך המחנות הללו. הר סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, הוא מרכזה של כל ההתרחשות הזאת.

עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים

ומכאן לתיאור ה' כאיש מלחמה העומד בראש צבאותיו: עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, מבני אדם, או: בני אדם שהמנצח לוקח לעצמו. וְאַף הסוֹרְרִים נכנעו לִשְׁכֹּן, שישכון, שישלוט בהם יָהּ אֱלֹהִים.

בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה

בָּרוּךְ אֲדֹנָי אשר יוֹם יוֹם יַעֲמָס, מעניק את צרכינו לָנוּ, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ. סֶלָה.

הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת ולאלוהים אֲדֹנָי לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת

הָאֵל לָנוּ הוא אֵל לְמוֹשָׁעוֹת, שמושיע ועוזר, ומן הצד האחר, לאלוהים אֲדֹנָי – לַמָּוֶת תֹּצָאוֹת, מעברים, פתחים. לה' דרכים שונות להביא מוות על אלה שאינם נכנעים לו.

אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו

אַךְ, אכן אֱלֹהִים המדומה לאיש מלחמה יִמְחַץ את רֹאשׁ אֹיְבָיו, ואת הקָדְקֹד המצמיח שֵׂעָר של האויב אשר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, הנוהג במעשי אשמה.

אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם

ומהצד האחר – אָמַר אֲדֹנָי: מִבָּשָׁן אָשִׁיב את מי שתעה והרחיק ללכת עד שם. אָשִׁיב את הטובעים אפילו מִמְּצֻלוֹת יָם. אולי יש בכך גם רמז לקריעת ים סוף.

לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ

לְמַעַן תִּמְחַץ, תדרוס, ישראל, רַגְלְךָ בְּדָם האויבים, לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ, מנת חלקוֹ. דם רב של האויבים נשפך עד שגם לשון הכלבים תקבל את חלקה.

רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ

שבחו של ה' מפי עמו:רָאוּ את הֲלִיכוֹתֶיךָ, הופעתך, דרכיך והנהגתך, אֱלֹהִים, הֲלִיכוֹת אֵלִי שהוא מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ, המלך הקדוש.

קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת

קִדְּמוּ שָׁרִים, הבאים בראש לקבלת הפנים ומשמיעים דברי שיר במלים, ואַחַר כך הולכים הנֹגְנִים בכלי הנגינה, בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת, מתופפות. כל אלה מקדמים יחד את פני המלך המנצח בשירה המלוּוה בתזמורת ובתופים.

בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל

בְּמַקְהֵלוֹת, בתוך עם רב, בציבור בָּרְכוּ את אֱלֹהִים אֲדֹנָי, ברכוהו מִמְּקוֹר, ממעיין החיים של יִשְׂרָאֵל.

שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי

שָׁם – במקום השירה בִּנְיָמִן, השבט הצָעִיר בבני יעקב, שהוא גם שבט קטן, רֹדֵם, השולט בהם, המנצח על הכול; שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, בקהלם, או: בפארם; ולשם באים גם שָׂרֵי זְבֻלוּן ושָׂרֵי נַפְתָּלִי. כל ישראל מקצה לקצה.

צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ

ופנייה לישראל ולמלכו: צִוָּה אֱלֹהֶיךָ את עֻזֶּךָ, שיהיה לך עוז. ובקשה מה': עוּזָּה, אֱלֹהִים, גלה את עוזך זוּ, אשר פָּעַלְתָּ לָּנוּ,

מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי

כי כוחך מופיע ממקום משכנך, מֵהֵיכָלֶךָ שמעַל יְרוּשָׁלִָם. לְךָ ולמקדשך יוֹבִילוּ מְלָכִים של אומות אחרות שָׁי.

גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ

גְּעַר חַיַּת קָנֶה, חיות רעות המסתתרות בסבך הקנים, עֲדַת אַבִּירִים, סוסים, סוסי פרשים העוברים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, בתוך העמים הבורחים כעגלים קטנים מפני הדהרה, שכל אחד מהם מִתְרַפֵּס, מנסה להתרצות ולהתחנן על נפשו בְּרַצֵּי, חתיכות, או: מתנות ריצוי של כָסֶף. ה' בִּזַּר, יפזר את העַמִּים שקְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, ולכן יישארו רק אלה שנכנעו:

יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים

יֶאֱתָיוּ, יבואו חַשְׁמַנִּים, שרים וגדולי המלוכה מִנִּי מִצְרָיִם, ארץ כּוּשׁ, תָּרִיץ, יביאו מהר יָדָיו מתנות לֵאלֹהִים.

מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה

ובאופן כללי – מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ אֲדֹנָי. סֶלָה.

לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז

זמרו לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, ה' הגבוה ומנושא מעל ומעבר לכל המציאות המוכרת. הֵן יִתֵּן, הנותן בְּקוֹלוֹ, ומשמיע בעולם קוֹל עֹז.

תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים

תְּנוּ, שבחו את העֹז לֵאלֹהִים, של אלוקים שעַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ. באמצעות ישראל אלוקים מראה את גדולתו, וְעֻזּוֹ ניכר בַּשְּׁחָקִים, בשמים.

נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים

נוֹרָא, מי שיראים ממנו, נשגב אתה אֱלֹהִים, מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, מקום ההתגלות או מקורה. אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא הנֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם. בָּרוּךְ אֱלֹהִים.