לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד

לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת, סוג כלי נגינה, או: שם של מנגינה. גם מזמור זה הוא מַשְׂכִּיל לְדָוִד, דברים המתייחסים להגוּת.

אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב

אָמַר נָבָל, שפל, בן בלייעל בְּלִבּוֹ: אֵין אֱלֹהִים. הוא נבל משום שבתוך לבו הוא מניח שאין אלוקים, והוא אף חי על פי הנחה זו. לכן הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ הנבלים במעשי עָוֶל, עוולה, ואֵין עֹשֵׂה טוֹב.

אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים

אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם, לִרְאוֹת הֲיֵשׁ ביניהם מַשְׂכִּיל, מתבונן שדֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים. והתמונה הכללית שראה מדכאת:

כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד

כֻּלּוֹ – כל הדור סָג, סר, סוטה מהדרך, יַחְדָּו, כולם נֶאֱלָחוּ, התלכלכו במובן המוסרי. אֵין עֹשֵׂה טוֹב, אֵין גַּם אֶחָד. הרשעים מצויים בכל מקום; הם טורפים את הטובים ופוגעים בהם, ואין בעולמם מקום לקדושה.

הלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ

האם לֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, רע, שבפועל הם אֹכְלֵי עַמִּי, כמו אָכְלוּ לֶחֶם, ועוד – אלו שלאֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ?!

שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם

ראוי שאותם רשעים ידעו כי שָׁם – בסביבתם האנשים הטובים פָּחֲדוּ פַחַד, כי נדמה להם שהנה הם עומדים להיבלע, אבל באמת לֹא הָיָה פָחַד, היה זה פחד שווא, כִּי בסופו של דבר אֱלֹהִים פִּזַּר את עַצְמוֹת חֹנָךְ, המחנה שלך, הרשע הבא לאכול את עמי. הֱבִשֹׁתָה, התביישת, ותכניותיך ועולמך הפתוח נחלו אכזבה ומפלה, כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם.

מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל

המזמור מסתיים בתפילה: מִי יִתֵּן שיבואו מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל, שבְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ, וגאולתו תיראה לעין, יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.