לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל

לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים, לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר מסוים, אולי לשיר לימודי. לפי שיר הגותי לאומי זה, גורלם הייחודי של ישראל, על עליותיו ומורדותיו, נעוץ בדבקותם של ישראל בה'.

אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם

אֱלֹהִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ על ימי העבר. אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ על פֹּעַל שפָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם, בִּימֵי קֶדֶם, כמו למשל כיבוש הארץ:

אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם

אַתָּה ביָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ, העברת ממקומם וַתִּטָּעֵם, נטעת את אבותינו במקום הגויים שגירשת. תָּרַע, שברת לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם מארץ ישראל.

כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם

כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ ישראל את האָרֶץ, וּזְרוֹעָם לבדה לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ, להם, כִּי אם יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי, כאשר רְצִיתָם.

אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב

אַתָּה הוּא מַלְכִּי, אֱלֹהִים. צַוֵּה שוב יְשׁוּעוֹת ליַעֲקֹב, כבעבר.

בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ

בְּךָ, על ידיך את צָרֵינוּ, אויבינו נְנַגֵּחַ, בְּשִׁמְךָ נָבוּס, נרמוס, נכניע את קָמֵינוּ, האויבים הקמים עלינו.

כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי

כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח, וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי.

כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ

כִּי אתה הוא זה אשר הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ, וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ, ביישת.

בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה

בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם, וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה. סֶלָה, סימן מוסיקלי שמציין הפסקה או סיום בית, או: אכן, לעולם.

אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ

כל זה הוא זיכרון העבר, הודאה והכרה בכך שכוח ה' הוא שעמד ויעמוד לישראל בניצחונותיהם. אך ההווה שונה לגמרי – אַף זָנַחְתָּ אותנו וַתַּכְלִימֵנוּ, וְהדבר בא לידי ביטוי בכך שלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ. אין לנו תמיכה מצדך.

תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ

תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר בנסיגה ובבריחה מִנִּי צָר, מהאויב, וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ, שדדו אותנו ואת רכושנו לָמוֹ, לעצמם.

תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ

תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן שאין להן כוח להתגונן והן טרף לכול למַאֲכָל, וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ, פיזרת אותנו.

תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם

תִּמְכֹּר את עַמְּךָ לעבדים בְלֹא הוֹן, כשבויים זולים, וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם. אנו נמכרים ונזנחים תמורת דברים של מה-בכך בלי שיצמח רווח מרובה מכך.

תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ

תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.

תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים

תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל, הפכנו דוגמה להשפלה וביזיון בַּגּוֹיִם, נעשינו מקור למְנוֹד רֹאשׁ של רחמים ובוז כלפינו בַּלְאֻמִּים.

כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי

כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי, וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי

מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם

מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.

כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ ולֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

וכאן באה תפילה ובה מילות תלונה: כָּל זֹאת – האסונות וההשפלות הללו בָּאַתְנוּ, באו עלינו, ובכל זאת לֹא שְׁכַחֲנוּךָ. נשארנו דבקים בך וְלֹא שִׁקַּרְנוּ, בגדנו בִּבְרִיתֶךָ. אנחנו עדיין מקיימים אותה.

לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ

לֹא נָסוֹג, התרחק לאָחוֹר לִבֵּנוּ מעבודתך, וַתֵּט, גם אם הסטת את אֲשֻׁרֵינוּ, צעדינו מִנִּי אָרְחֶךָ, מדרכך, אם באמצעות ניסיונות קשים או בהפקרתנו לכול.

כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת

כִּי דִכִּיתָנוּ, דיכאת ושיברת אותנו בִּמְקוֹם תַּנִּים, בשממה וחורבן, וַתְּכַס, עטפת עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת, במקום של אפלה ופחד.

אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר

אך גם אִם בזמן כלשהו שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וחטאנו, וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר בתפילה,

הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב

הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת, כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב. ובהיקף מבטו הגדול הוא יודע שנשארנו נאמנים לו.

כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה

כִּי עָלֶיךָ, בגללך הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. השנאה לישראל היא ביטוי לאיבה כלפיך, ה'. ולפיכך בגללך ולמענך אנו סובלים. נֶחְשַׁבְנוּ בעיני כולם כְּצֹאן טִבְחָה.

עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח

עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן, אֲדֹנָי?! נראה שאינך שם לב אלינו, כאילו אתה ישן. הָקִיצָה, אַל תִּזְנַח אותנו לָנֶצַח!

לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ

לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ?!

כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ

כִּי שָׁחָה, התכופפה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ. אנו מדוכאים וירדנו עד עפר. דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. אי אפשר לרדת למטה ממצבנו השפל.

קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ

קוּמָה, עֶזְרָתָה לָּנוּ, עוזרנו, וּפְדֵנוּ, הושיענו לְמַעַן חַסְדֶּךָ.