מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד

מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. המזמור לא עוסק בחנוכת הבית אלא ברפואתו של דוד ממצוקתו הקשה. אולי שר את המזמור על ישועתו בזמן שחנך את ביתו בירושלים.

אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי

אֲרוֹמִמְךָ, אספר גדולתך, ה', כִּי דִלִּיתָנִי, העלית אותי ממקום נמוך, מדכדוך וחולשה, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי, לא הנחת לאויבי לשמוח לִי, לנפילתי.

ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי

ה' אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ במצוקתי, וַתִּרְפָּאֵנִי.

ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר

ה', הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, שכן נטיתי למות, חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר, מלרדת לקבר.

זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ

בשמחתו הוא קורא גם לאחרים: זַמְּרוּ לַה', חֲסִידָיו, וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, כאשר אני מזכיר את קדושתו, או: כשאתם נזכרים בו.

כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה

כִּי בן רֶגַע המציאות נתונה בְּאַפּוֹ, בכעסו, החיים וההצלחה נעלמים, וברגע חַיִּים מגיעים לאדם בִּרְצוֹנוֹ, בעת רצון של ה'. ובגלל החילופין הללו בָּעֶרֶב, בלילה הקודר, שבו בדרך כלל החולי מתגבר, והחיים והתקווה נעלמים, יָלִין החולה בבֶכִי, וְלַבֹּקֶר רפואה וישועה, ועמהם באה רִנָּה, שירה, או: שמחה.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם

ופרטי הדברים: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, בשלוותי, כשהכול הלך למישרין: "בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם". העולם נוהג כמנהגו, והוא יציב וקיים.

ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל

ה', בִּרְצוֹנְךָ, כשרצית זאת – הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הקמתי מולי, כביכול, הרים עצומים המסתירים אותך, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ, ואז הָיִיתִי נִבְהָל. באותה שעה, כאשר חשבתי שאני נוטה למות, שטחתי בפניך תחינתי:

אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן

אֵלֶיךָ, ה', אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:

מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת היוֹדְךָ עָפָר היַגִּיד אֲמִתֶּך

מַה בֶּצַע, תועלת בְּדָמִי הנשפך, בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, קבר. כשאֵמָּצא בין שוכני עפר, לא אוכל עוד לעשות דבר. האם יוֹדְךָ, יכול להודות לך העָפָר כפי שמודה אדם חי?! האם יַגִּיד העפר את אֲמִתֶּךָ?! והוא מוסיף ומתחנן:

שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֶיֵה עֹזֵר לִי

שְׁמַע, ה', וְחָנֵּנִי. ה', הֶיֵה עֹזֵר לִי.

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי למחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי ותְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה

וכששמעת את קריאתי, הָפַכְתָּ את מִסְפְּדִי, בכיי על מר גורלי למחוֹל שמחה לִי, פִּתַּחְתָּ את שַׂקִּי, לבוש שאבלים חוגרים על מותניהם, ובמקומו תְּאַזְּרֵנִי, תקיף את מותני בחגורה של שִׂמְחָה.

לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ

ובמתנת החיים שזכיתי אשיר לך לְמַעַן, בשביל שיְזַמֶּרְךָ, יזמר לך מזמור של כָבוֹד, וְלֹא יִדֹּם, ישקוט קול הזמרה. ומכאן והלאה – ה' אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ, אודה לך.