מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז

מִזְמוֹר לְדָוִד. הָבוּ, תנו שבח לַה', בְּנֵי אֵלִים, אנשים גדולים בעלי עָצמות. לאחר הקריאה הכללית באות ההנחיות כיצד להלל: הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. ספרו את כבודו ועוזו.

הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ. קִראו לו והתייחסו אליו בכבוד הראוי לשמו. הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, בקדושה שיש בה הדר, ביראת כבוד.

קוֹל ה'עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים

מכאן תיאורי כבוד ה' ועוזו בהתגלותם בעולם. קוֹל ה', התגלותו עַל הַמָּיִם, זוהי התגלות של עצמה – אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, משמיע קול רעם, ה' משמיע קולו עַל מַיִם רַבִּים.

קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר

קוֹל ה' מופיע בַּכֹּחַ, ועם זאת, קוֹל ה' בֶּהָדָר, בתפארת וגדולה.

קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן

קוֹל ה' בעצמתו שֹׁבֵר אֲרָזִים, שהם הענקים שבעצים, וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן,

וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים

וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, שדרכו לקפץ ולרקד. ה' מזעזע גם את ההרים הגבוהים – לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן , חרמון – כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. ה' מרעיד את העולם כולו, גם את הברואים העצומים ביותר.

קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ

קוֹל ה' חֹצֵב, מפיק בהכאת ההרים המתפרקים לַהֲבוֹת אֵשׁ.

קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ

קוֹל ה' יָחִיל, ירעיד את המִדְבָּר, יָחִיל ה' את מִדְבַּר קָדֵשׁ. זה רמז ברור למעמד הר סיני ולחרדה שהתלוותה אליו.

קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת ויֶחֱשׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד

קוֹל ה' יְחוֹלֵל, יוצר, מפרה אַיָּלוֹת. מופע זה של גדולת ה' אינו מתבטא בעצמתו המרעידה עולם אלא דווקא ברכותו: הוא גורם לדברים להיוולד. ואותו קול גם יֶחֱשׂף יְעָרוֹת, כאשר כל עציהם יתמוטטו, וּבְהֵיכָלוֹ, בסמוך אליו, במקומו, כביכול, קולות אלו אינם מזעזעים. שם הכול שלֵו ויציב – ההיכל כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.

ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם

ה' בהיכלו לַמַּבּוּל, לשטוף את העולם יָשָׁב על כיסא הדין, ואולם – וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם, הוא יושב על כיסא מלכותו לנצח, וברחמיו הוא דן את העולם לקיום, לצמיחה ולבנייה.

ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

ומסיים בברכה:ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, כדי שעמו יהללוהו כראוי בכבוד ועוז, כאמור בפתיחה, ובצד העוז והעצמה ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, מתנת השקט והשלווה.