חזור
תהילים
פרק כבלַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, אולי זהו שם של לחן, שעליו חובר המִזְמוֹר לְדָוִד.
אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי
אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?! כך חש הנרדף המבודד שאינו שומע את המענה האלוקי. רָחוֹק, רחוקים מִישׁוּעָתִי, ממושיעי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי, צעקָתי. כביכול אין תפילותי מגיעות אל ה'.
אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דֻמִיָּה לִי
אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם, בימים – וְלֹא תַעֲנֶה, וְאף בלַיְלָה אני קורא – וְלֹא דֻמִיָּה לִי. אין שקט בנפשי, אין לי מנוחה.
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל
וְאַתָּה קָדוֹשׁ עליון ונצחי, היוֹשֵׁב על כיסא רם ונישא שכולו עשוי מתְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שהיללוהו במשך הדורות.
בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ
בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ – וַתְּפַלְּטֵמוֹ, הצלת אותם מצרותיהם.
אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ
אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ מצרותיהם, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ, התאכזבו.
ואָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם
וראה נא את מצבי השפל – אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. הכול מואסים בי.
כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ
כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי, יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יאמרו אמירה מזלזלת שאפילו אין בה דיבור שלם, אלא קולות והעוויות של בוז, יָנִיעוּ רֹאשׁ בלעג או בחמלה, כעין השתתפות בצערי.
גֹּל אֶל ה' יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ
כך אני מרגיש ואומר לכל אדם: גֹּל, גלגל, העבר אֶל ה' את דאגתך, השלך עליו יהבך. ה' יְפַלְּטֵהוּ, יְמלט את מי שבוטח בו, יַצִּילֵהוּ, כִּי ה' חָפֵץ בּוֹ.
כִּי אַתָּה גֹחִי מִבּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי
כִּי אַתָּה, ה', גֹחִי, מחלץ ומוציא אותי מִבּטֶן אמי. אתה הוא מַבְטִיחִי, המקיים אותי והמסב לי ביטחון עַל שְׁדֵי אִמִּי.
עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִי אֵלִי אָתָּה
עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי לתמיכה ולסעד מֵרָחֶם, מִבֶּטֶן אִמִי אֵלִי אָתָּה. עוד משחר ילדותי אני נשען רק עליך.
אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר
אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי עתה, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, כִּי אֵין עוֹזֵר מלבדך.
סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי
סְבָבוּנִי לנגח אותי פָּרִים רַבִּים, בעלי חיים גדולים העשויים להיות מסוכנים; אַבִּירֵי בָשָׁן, בקר מן הבשן, גזע גדול במיוחד,
פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג
פָּצוּ, האויבים פתחו עָלַי פִּיהֶם כאַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג.
כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי
כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי, אני חלוש ורפה, וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי. הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג – שעווה – שהוא נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי, גופי. אין בי כל תחושת כוח ועצמה פנימית.
יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי
יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כמו חרס כֹּחִי. איני מרגיש כל לחלוחית של חיים בתוכי, וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק אל מַלְקוֹחָי, לסתותי,
כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים; עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי; כּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי
כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים; עֲדַת מְרֵעִים, רשעים, פגעים הִקִּיפוּנִי; כּלפניִקִּיפוּנִי; כּ האֲרִי מושלכות יָדַי וְרַגְלָי. אני שבור ורצוץ.
אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי
אֲסַפֵּר, אספור את כָּל עַצְמוֹתָי השבורות ומרוסקות, והֵמָּה – האויבים יַבִּיטוּ, יִרְאוּ בִי, ימתינו למפלתי הגמורה, או: יצפו בי בלעג.
יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל
בעודי בחיים כבר יְחַלְּקוּ את בְגָדַי שאני לובש, לָהֶם, ביניהם, וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל מי יקבל כל בגד ובגד.
וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה
וְאַתָּה, ה', אַל תִּרְחָק. אֱיָלוּתִי, מקור כוחי, חוזקי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, מהר.
הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי
הַצִּילָה מֵחֶרֶב את נַפְשִׁי, מִיַּד כֶּלֶב שעומד לנשוך אותי, הצל את יְחִידָתִי, נשמתי.
הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי
הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה, וּמִקַּרְנֵי רֵמִים, ראמים – בעלי חיים שלהם קרניים ארוכות וגדולות, עֲנִיתָנִי. היעתר לבקשתי שלא ינגחו אותי בקרניהם.
אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ
וכאן בא קטע הסיום, המדבר על הישועה בלשון עבר: אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי על הישועה שהושעת אותי, בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.
יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל
יִרְאֵי ה', הַלְלוּהוּ – את ה', כָּל זֶרַע יַעֲקֹב, כַּבְּדוּהוּ, וְגוּרוּ, פחדו, יִראו מִמֶּנוּ, כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל.
כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ
כי בעצם קיומי אני מוכיח כִּי לֹא בָזָה ה' וְלֹא שִׁקַּץ, לא זלזל ולא מאס בעֱנוּת, סבל עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.
מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו
מֵאִתְּךָ, מכוחך היא תְּהִלָּתִי, שאותה אני משמיע בְּקָהָל רָב. את נְדָרַי שנדרתי בעת צרה אֲשַׁלֵּם נֶגֶד, במעמד יְרֵאָיו.
יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ ה' דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד
יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ מברכת ה' כאשר יושיעם.
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם
יִזְכְּרוּ את המעשים וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי, קצות האָרֶץ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
כִּי לַה' הַמְּלוּכָה ומֹשֵׁל בַּגּוֹיִם
כִּי לַה' הַמְּלוּכָה בכל העולם, והוא מֹשֵׁל גם בַּגּוֹיִם.
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ, אלה שחייהם מדושנים ומאושרים בעולם. לְפָנָיו יִכְרְעוּ כאות כבוד והכנעה כָּל יוֹרְדֵי עָפָר, בני האדם, שסופם למות, וְכל מי שנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה, שאינו יכול להחיות את עצמו, כלומר כל היצורים.
זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לאדֹנָי לַדּוֹר
זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ, גם הבנים יעבדו את ה' מתוך זיכרון המאורעות הללו. יְסֻפַּר לכבוד אדֹנָי על נסיו ותהילותיו לַדּוֹר הבא.
יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה
יָבֹאוּ אותם שחיים עכשיו וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד, לילדים, כִּי עָשָׂה ה' תשועה לבני אדם.