Psalms

תהילים

The eleven general precepts that are in the psalm describing “who may sojourn in Your tent” are regarded by the Talmud (Makkot 24a) as a synopsis of the Torah’s 613 commandments. The psalm does not speak of the fulfillment of commandments per se, but primarily of human virtue. The person described here is unique not for his prayer, his divine service, or his level of knowledge, but for the refinement of his soul and the propriety of his actions.

A psalm by David

DISCUSSION

A psalm by David.<notes|d1/> Lord, who may claim the merit to sojourn in Your tent? Who may dwell on Your holy mountain? There is an element of poetic license to this question, since a tent is transported from place to place and those who dwell within it are sojourners, like guests who move on, whereas the Sanctuary on God’s holy mountain is permanent and does not move. Some understand this opening question as follows: Who is truly worthy, and not simply permitted from the standpoint of Jewish law, to enter the grounds of the Holy Temple? It is likely, however, that the question is meant to be more general and abstract: Who is worthy of being close to God? The psalmist continues by specifying the characteristics that can make a person worthy of such intimacy.

מִזְמוֹר לְדָוִד. ה', מִי יָגוּר, מיהו זה שראוי לגור, ולוּ באופן זמני בְּאָהֳלֶךָ הנייד, ומִי יִשְׁכֹּן משכן של קבע בְּהַר קָדְשֶׁךָ בביתך? מיהו זה שראוי לו להיות במחיצתו של הקדוש ברוך הוא?

מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ

It is he who walks with integrity, wholehearted in his honesty, and does righteous works toward others, and speaks the truth in his heart. He does not delude himself or deceive others; there is no contradiction between what he believes in his heart and what he says with his mouth. His is a world of truth.

אלו הם מאפייניו של איש המעלה: הוֹלֵךְ תָּמִים, נוהג בדרך ישרה שיש בה שלמות; וּפֹעֵל צֶדֶק עם אחרים; וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, אינו מרמה לא את עצמו ולא את הבריות. פיו ולבו שווים;

הוֹלֵךְ תָּמִים ; וּפֹעֵל צֶדֶק ; וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ ;

He who does not gossip with his tongue, nor does evil to his neighbor, nor tolerates disgrace for his friend. He not only refrains from doing evil himself, but is also concerned about others. He tries to ensure that no disgrace will befall those who associate with him.

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, איננו מרכל; לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְלא זו בלבד אלא אף חֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ, דואג ששום דבר מביש לא יתגלגל על קרובו;

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ ; לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ ;

In his own eyes he is despised and repugnant, as he does not view himself as deserving of glory and honor, but he honors those who fear the Lord. Alternatively, the righteous man looks upon despicable people with repugnance, but honors those who fear God; he understands how to differentiate between the deserving and the undeserving. He abides by his oaths, even if they cause him harm, and he does not attempt to modify an oath or evade his responsibility.

נִבְזֶה הוא בְּעֵינָיו – בעיני עצמו ונִמְאָס, איננו מכבד ומאדיר את עצמו. או: אדם נבזה מאוס הוא בעיניו; ולעומת זאת, אֶת יִרְאֵי ה' הוא יְכַבֵּד; גם אם נִשְׁבַּע לְהָרַע, לעשות דבר שיגרום לעצמו סבל, הוא מקיים את נדרו וְלֹא יָמִר, לא יחליף את שבועתו וינסה להתחמק;

נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס ואֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד; נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר ;

שבמזמור 'מי יגור באהלֶךָ' נתפסות בגמרא (מכות כד ע"א) כתמצית מצוות התורה. אין מדובר כאן בקיום המצוות, אלא בעיקר במעלותיו של אדם. האדם המתואר כאן אינו מצוין בתפילתו, בפולחנו או בהשכלתו, אלא בהלך נפשו ובמעשיו הישרים והמתוקנים.

אחת-עשרה מצוות כלליות

הרחבות

He does not lend with usury or derive benefit from forbidden practices. Nor, if he is a judge or influential person, does he take bribes against the innocent to unjustly condemn them. Whoever behaves in this manner, consistent with all the ethical practices described above, will never stumble. It is he who is truly worthy of standing in God’s Sanctuary.

כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ ואינו נהנה מדבר אסור; וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, אם הוא דיין או בעל עמדה אין הוא מקבל שוחד, גם לא לטובתו של אדם נקי. עֹשֵׂה אֵלֶּה, אדם הנוהג בכל הדרכים הטובות האלה, לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם, והוא שיעמוד בהיכל ה'.

כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ ; וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם

A psalm by David. Lord, who may claim the merit to sojourn in Your tent? Who may dwell on Your holy mountain? There is an element of poetic license to this question, since a tent is transported from place to place and those who dwell within it are sojourners, like guests who move on, whereas the San