שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי, הרמתי משפל המדרגה אֶת עֵינַי בתפילה ובתחינה, אליך הַיֹּשְׁבִי, היושב בַּשָּׁמָיִם.

הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ

הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, שבידיהם הכוח והסמכות להעניק ולסייע או לייסר, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה, שכוחה זעום אף מכוחו של העבד, אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ – כֵּן, מתוך אותה תלות קיצונית אנחנו נושאים את עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ ומצפים לעזרתו עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ, ירחם עלינו וישפיע עלינו מטובו. וכך אנחנו מבקשים:

חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז

חָנֵּנוּ, ה', חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. לא די בכך שאנו סובלים כל מיני סבל, אף משפילים אותנו בקיתונות של בוז.

רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים

רַבַּת, הרבה שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ מן הַלַּעַג של הַשַּׁאֲנַנִּים, האנשים השלווים הבזים לנו, ומן הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים, של הגאים.