שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. אולי דוד אינו מחבר השיר – על העתיד לבוא – אלא השיר הושר על ידי עולי הרגלים לכבודו, שכן הוא כבש את ירושלים מן היבוסי, והוא שהכין את החומרים לבניין בית ה' בה. שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים, כאשר היו אומרים לִי: "בֵּית ה' נֵלֵךְ", כי עצם המחשבה על ההליכה לבית ה' מענגת אותי.

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם

ובהמשך – עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם,

יְרוּשָׁלִָם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו

מן השערים נשקפה יְרוּשָׁלִָם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. ירושלים הייתה בנויה על כמה גבעות סמוכות, שייתכן שעד לזמנו של דוד הייתה כל אחת מהן יחידה עירונית ואולי גם יחידה צבאית נבדלת, ודוד הוא שאיחד אותה. מאוחר יותר בנה שלמה חומה שהקיפה את כל חלקי העיר.

שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'

שֶׁלשָּׁם – לירושלים עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, והם עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שכן גם כאשר לא כל העם עלה לירושלים, אלא שלח נציגים בלבד (‘מעמדות'), הם הגיעו בשם כל ישראל, כדי לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.

כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד

ירושלים אינה רק עיר הקודש אלא גם עיר הבירה. כִּי שָׁמָּה – בירושלים, ליד המקדש יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, מקום המשפט העליון, אצל כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד, מקום המלוכה.

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ

המשורר מברך את העיר: שַׁאֲלוּ, בקשו ודִרשו את שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם, ואף יִשְׁלָיוּ, יחיו בשלווה אֹהֲבָיִךְ, ירושלים.

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ

יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, בחומה הנמוכה המקיפה חלק ממך, ותהי שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, הן בבתים המפוארים שבך הן במצודותייך ובמבצרייך.

לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ

לְמַעַן, בעבור, או: בשם אַחַי וְרֵעָי החיים בעיר והמבקרים בה, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, כלומר: אני אומר ומאחל שלום לעיר ירושלים.

לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ

לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ העומד בעיר אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.