לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד

לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, כלי נגינה, אולי בעל שמונה מיתרים. או: ציון לנעימה שמינית מתוך המנגינות שהופקו מהכלי, מִזְמוֹר לְדָוִד.

הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם

הוֹשִׁיעָה, ה', כִּי גָמַר, אבד חָסִיד, כִּי פַסּוּ, אפסו אֱמוּנִים, דברי אמת, אבד האֵמון מִבְּנֵי אָדָם.

שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ

רק שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. אין ממש בשיחתם של בני האדם ובהבטחותיהם. שְׂפַת חֲלָקוֹת, חנופה בְּלֵב וָלֵב, אחד בפה ואחד בלב יְדַבֵּרוּ. את מה שאדם מחזיק בלבו פנימה אין הוא אומר, ומה שהוא אומר אין הוא חושב.

יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת

המשורר מבקש: יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, ולָשׁוֹן שמְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. השיחות הללו הן מצד אחד דברי חנופה למי שבידם כוח, ומצד שני דברי התפארות כנגד החלשים.

אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ

אֲשֶׁר, כי אָמְרוּ בעלי השפתיים והלשון הללו: "לִלְשֹׁנֵנוּ, את לשוננו נַגְבִּיר, נחזק. או: נעצים את עצמנו בכוח לשוננו; שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, ברשותנו, ואנחנו יכולים לרמות ולאיים ככל שנרצה. מִי אָדוֹן לָנוּ?!". כנגדם באים תפילה ואיחול:

משֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ

ה' לא יישא זאת לאורך זמן מחמת שֹּׁד עֲנִיִּים, מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, "עַתָּה אָקוּם ואתגלה" – יֹאמַר ה', "אָשִׁית, אעשה בְּיֵשַׁע, בישועה, אושיע" – יָפִיחַ, ידבר לוֹ. או: יָפִיחַ לוֹ – יופיע היֶּשע לעני,

אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם

שכן אִמְרוֹת ה' המבטיחות את גילוי הצדק ומפלת הרשעים, הן אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת ככֶסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל, בתנור להתכת מתכות, או: נקי בבירור לעיני כל האָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם, זיקוק אחר זיקוק. דברי ה' נקיים ומושלמים לחלוטין.

אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם

אַתָּה, ה', תִּשְׁמְרֵם – את כל המסכנים הנפגעים, תִּצְּרֶנּוּ, תשמור את העני העשוק והפגוע מִן הַדּוֹר זוּ, הזה לְעוֹלָם.

סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם

כאשר בפועל עדיין סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, כְּרֻם, בשעה שמגביהה עצמה הזֻלּוּת, השִפלוּת, או: הזלזול והבוז לִבְנֵי אָדָם.