לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ

לֹא לָנוּ ראוי הכבוד, ה', לֹא לָנוּ, כִּי אם לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ שהבטחת לנו, ועַל אֲמִתֶּךָ בקיום כל ההבטחות. וכיוון שאנחנו קשורים בך ומזדהים אתך, הרי בשפלנו מושפל גם כבודך, כביכול; וכשאנחנו זוכים לישועה, הרי גם קרנך וכבודך עולים. לכן גם כשאנו מבקשים את טובתנו – טובתך היא, כביכול.

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם

וההסבר לכך:לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם היכולים להצביע על מקומם של אלהיהם: "אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם של ישראל?" הרי לאלוקינו אין דמות שאפשר להצביע עליה.

וְאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה

וְהאמת היא שאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם. כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה, כי כל הכוח בידו. עָשָׂה,

עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם

ולעומת זאת, עֲצַבֵּיהֶם, פסיליהם המעוצבים בידם עשויים כֶּסֶף וְזָהָב, והם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.

פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ

אין הם אלא בובות בדמות אדם נטולות כל כוח שפֶּה לָהֶם – וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם – וְלֹא יִרְאוּ,

אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן

אָזְנַיִם לָהֶם – וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם – וְלֹא יְרִיחוּן,

יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם

יְדֵיהֶם, ידיים להם – וְלֹא יְמִישׁוּן, יזיזו אותן וימששו בהן, רַגְלֵיהֶם, רגליים להם – וְלֹא יְהַלֵּכוּ. לֹא יֶהְגּוּ שום הגה בִּגְרוֹנָם.

כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם

והמשורר מבקש: כְּמוֹהֶם – כשם שהם חסרי ערך ודוממים, כך יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם וכֹל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.

יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא

כאן קורא המשורר לעם ישראל: יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּה', ולא בכל האלילים הללו, כי עֶזְרָם וּמָגִנָּם של ישראל הוּא. את הנימוק הזה משמיעה מקהלה חיצונית המדברת על ישראל בגוף שלישי, והיא חוזרת גם בקריאות הבאות:

בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא

בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַה' – עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא

יִרְאֵי ה', בִּטְחוּ בַה' – עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן

ה' זְכָרָנוּ, הזוכר אותנו לטובה, יְבָרֵךְ: יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן,

יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים

יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים, הצעירים עִם הַגְּדֹלִים, המבוגרים.

יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם

והברכה:יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם עם רב, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם.

בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. והסבֵּרהּ של הברכה:

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', שכן בהם ניכרת שכינתו ופעולתו, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כאן מקומנו ותפקידנו.

לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה

ואולם לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. שוכני ארץ אלו כבר אינם יכולים למלא שום תפקיד, וְגם לֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה, היורדים לַשאוֹל, למוות.

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּיָהּ.