בְּנִי אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ

בְּנִי, אִם־עָרַבְתָּ, נעשית עָרב לְחובו של רֵעֶךָ, אם תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, התחייבת לאיש זר. ערבות היא התחייבות, ויש לעשותה בזהירות רבה. קורה שאנשים חסרי ניסיון ניאותים לבקשת אדם שעמו הם בקשר כלשהו, גם אם אינו מוכר להם היטב, לחתום לו על ערבויות, בלי שיביאו בחשבון את האפשרות שיהא עליהם לשלם אותן. לעתים משיבים לו בחיוב מתוך פזיזות ובלי תשומת לב מספקת.

נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי־פִיךָ

במקרה כזה נוֹקַשְׁתָּ, נפלת למוקש, נתפסת בְאִמְרֵי־פִיךָ, בגלל דיבוריך, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי־פִיךָ.

עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ

עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף, בשליטת רֵעֶךָ, מאחר שהתחייבת לו – לֵךְ הִתְרַפֵּס, השפל את עצמך וּרְהַב, הגדל את רֵעֶיךָ. הסבר להם שאינך מסוגל לעשות את מה שהתחייבת להם.

אַל־תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ

אַל־תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ עד שתיפטר מהצרה הזו.

הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ

הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד – מידו של הצייד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ, מלכודת. נַסה להיחלץ מכל ערבות מהר ככל שתוכל. לא כדאי להתחייב כך אלא למען אנשים קרובים מאוד ונאמנים, ואל תחתום על ערבויות על סמך היכרות קלושה.

לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם

עצה הנוגעת לעצלנות: לֵךְ־אֶל־נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. שב ליד קן נמלים והסתכל כיצד הן עובדות.

אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל

אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. הנמלה הפעלתנית עושה הכול לבד, בלי מפקדים ושוטרים.

תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בקָּצִיר מַאֲכָלָהּ

הנמלה תָּכִין בַּקַּיִץ את לַחְמָהּ, אָגְרָה, היא מכנסת בתקופת הקָּצִיר את מַאֲכָלָהּ, שתזדקק לו לאחר זמן. למד מן הנמלה לעבוד כעת, אל תתמהמה והימנע מלדחות דברים.

עַד־מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ

עַד־מָתַי, עָצֵל, תִּשְׁכָּב?! מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?!

מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב

אם תאמר: מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, ועוד מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. אישן מעט, אנמנם מעט, אשכב קצת ער –

וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן

וּבָא, אז יבוא כִמְהַלֵּךְ, כמי שרגיל בצעדות רֵאשֶׁךָ, רִישך, העוני שלך, וּמַחְסֹרְךָ יגיע לבטח כְּאִישׁ מָגֵן, כאיש צבא נמרץ הנושא מגן, הצועד לבטח וללא מעצור. העוני והמחסור יבואו על מי שאיננו עושה אלא מניח לזמן לעבור.

אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה

ומגנותו של העצל לגנותה של דמות אחרת – אָדָם בְּלִיַּעַל, נבל, אִישׁ אָוֶן, רֶשע, הוא מי שהוֹלֵךְ בעִקְּשׁוּת, עקמימות פֶּה, שנהנה לסלף דברים ולדבר רעות על אחרים.

קֹרֵץ בְּעֵינָו מוֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו

כאשר אין הוא יכול לדבר ובכל זאת רוצה להשמיץ, הוא קֹרֵץ בְּעֵינָו, לרמז שהדברים אינם כפי שהם נראים, או שיש להבינם באופן אחר; מוֹלֵל, חוכך בְּרַגְלָו, ובכך מרמז על כוונה אחרת; או מֹרֶה, רומז בְּאֶצְבְּעֹתָיו.

תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ; חֹרֵשׁ רָע; בְּכָל־עֵת מִדְיָנִים יְשַׁלֵּחַ

תַּהְפֻּכוֹת, רעיונות מסולפים בְּלִבּוֹ; חֹרֵשׁ, זומם רָע; בְּכָל־עֵת שיוכל מִדְיָנִים, קטטות יְשַׁלֵּחַ.

עַל־כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא

עַל־כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ, אסונו, לפֶתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין לו מַרְפֵּא. זה סופו של אדם שלשונו רעה, משמיץ ומרכל אף שאין הדבר מועיל אפילו לעצמו.

שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ

שֶׁשׁ־הֵנָּה מידות רעות ששָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע, והמידה השביעית גרועה מכולן, היא תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ:

עֵינַיִם רָמוֹת לשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם־נָקִי

עֵינַיִם רָמוֹת, גאווה; לשׁוֹן מדברת שָׁקֶר; וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם־נָקִי, רוצחות חפים מפשע, ובהשאלה – הכלמה קשה של הזולת;

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה;

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה;

יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר; ומְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים

מי שיָפִיחַ כְּזָבִים, מספר שקרים בתור עֵד שָׁקֶר; והגרוע מכול – מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, קטטות בֵּין אַחִים. המגרה שנאה בין אוהבים עושה את כל הרעות יחד וגורם צרות רבות לאחרים.

נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ

נְצֹר, שמור, בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל־תִּטֹּשׁ, תעזוב תּוֹרַת אִמֶּךָ.

קָשְׁרֵם עַל־לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל־גַּרְגְּרֹתֶךָ

קָשְׁרֵם – את הדברים שאני מצווה עליך, עַל־לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם לזיכרון עַל־גַּרְגְּרֹתֶךָ, צווארך.

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה, תדריך אֹתָךְ תורת הוריך, והיא תלווה אותך תמיד – בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ, כשתתעורר – בין בבוקר בין בתחיית המתים – הִיא תְשִׂיחֶךָ, תהיה שיחתך.

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר

כִּי כנֵר שבו שמן המאיר בחושך – המִצְוָה, וְהתוֹרָה איננה נר בודד, שהוא כלי גשמי אלא אוֹר מופשט ורחב, וְדֶרֶךְ חַיִּים הן תּוֹכְחוֹת המוּסָר.

לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה

בכוחם של אלה לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן של אשה נָכְרִיָּה.

אַל־תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ

אַל־תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ, וְאַל, שלא תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ, אתה חושק ביפיה, והיא רומזת לך בעיניה, וכך היא לוכדת אותך.

כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד־כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד

כִּי בְעַד, בשביל ובגלל אִשָּׁה זוֹנָה מגיעים אנשים עַד־כִּכַּר לָחֶם. מי שנשבה בקסמיה יורד מנכסיו ומידרדר עד שלבסוף לא תהיה לו אפילו כיכר לחם. וְאֵשֶׁת אִישׁ הקושרת יחסים עם אחרים, אפילו נֶפֶשׁ יְקָרָה, חשובה וטהורה תָצוּד.

הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה

הֲיַחְתֶּה, האם יגרוף אִישׁ גחלי אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, בין בגדו לגופו, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה, ישרפו?!

אִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה

האִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים, וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?!

כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ

כֵּן – כמחזיק אש וכהולך על גחלים הוא האיש הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ. לֹא יִנָּקֶה מעונש גם בעולם הזה כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ.

לֹא־יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב

אמנם לֹא־יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב כדי לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב, להשביע את רעבונו.

וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן

וְעם זאת כאשר הוא נִמְצָא, נתפס – יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, תשלום רב על גנבותיו, ואפילו אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן לשם כך. אפילו גנב שהיה רעב ומסכן ונאלץ לגנוב, שיש הצדקה מסוימת למעשהו, מקבל את עונשו; על אחת כמה וכמה נואף עם אשת איש שאין לו כל הצדקה –

נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה

נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב, חסר דעת הוא. רק אדם אשר מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.

נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה

נֶגַע, חולי וְקָלוֹן, בושה יִמְצָא, וְחֶרְפָּתוֹ על מעשה הניאוף לֹא תִמָּחֶה, תימחק.

כִּי־קִנְאָה חֲמַת־גָּבֶר וְלֹא־יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם

כִּי־קִנְאָה חֲמַת־גָּבֶר. זעמו של הגבר הנשוי לאשה כזו גדול מאוד, מאחר שהוא נובע מקנאה, וְלֹא־יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם. הוא יתנקם בלי רחמים.

לֹא־יִשָּׂא פְּנֵי כָל־כֹּפֶר וְלֹא־יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה־שֹּׁחַד

הבעל לֹא־יִשָּׂא פְּנֵי, יתפייס בתשלום כָל־כֹּפֶר, כמו שמקבלים מגנב, וְלֹא־יֹאבֶה, יתרצה גם כִּי תַרְבֶּה־שֹּׁחַד, תנסה לשחד אותו בממון. זהו מעשה מכוער, בלתי מוסרי וחסר הצדקה, ומעבר לכך, הוא גם מסוכן.