אַל־תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר כִּי לֹא־תֵדַע מַה־יֵּלֶד יוֹם

אַל־תִּתְהַלֵּל, תתפאר בדברים חיוביים שאתה צופה שיקרו לך בְּיוֹם מָחָר, בעתיד, כִּי לֹא־תֵדַע מַה־יֵּלֶד יוֹם, מה עתיד לקרות.

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא־פִיךָ נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא־פִיךָ. בכל הנוגע לתהילה, מוטב שהיא תבוא מפי אחרים ולא מפיך; יהללך נָכְרִי וְאַל יפארו אותך שְׂפָתֶיךָ שלך.

כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם

יש כֹּבֶד, משקל כבד לאֶבֶן, וְגם נֵטֶל הַחוֹל, משא כבד הוא, וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם. יש דברים מכבידים ומייגעים בעולם, אבל כעסו של אוויל הוא הקשה והמכביד מכולם.

אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף ומִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה

יש אַכְזְרִיּוּת שבאה מתוך חֵמָה, כעס, וְשֶׁטֶף, שיטפון של אָף, זעם. תכונות אלה פועלות ללא אבחנה, ואולם מִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה?! קנאה קשה וסוחפת יותר מכעס.

טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת

טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה יותר מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת, נסתרת, שכן אהבה שאין לה ביטוי חיצוני אינה מועילה הרבה. לעומת זאת תוכחה מגולה עשויה להועיל, גם אם אינה נעימה.

נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא

נֶאֱמָנִים, מתאימים ומתקבלים פִּצְעֵי, הפצעים שפוצע אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת, מרובות ומכבידות נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. טובות הן התוכחה והנזיפה שבהם פוצע האוהב, ואילו נשיקותיו של השונא הן מיותרות תמיד.

נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת ונֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל־מַר מָתוֹק

נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס, תבחל בנֹפֶת. אדם שאכל יותר מדי יכול לאבד את התיאבון לחלוטין, ולדחות אפילו מאכל מתוק וטעים. ולנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל־מַר מָתוֹק. לחכו של הרעב ערֵבים גם מאכלים מרים.

כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן־קִנָּהּ כֵּן־אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ

כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן־קִנָּהּ לתור אחר מאכל או משום הפרעה אחרת, שלא תמצא מנוח עד שתחזור אל מקומה, כֵּן־אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ לשם פרנסה או מחמת צרות אחרות. אף הוא משתוקק לשוב ואינו שקט ומיושב.

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב מֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת־נָפֶשׁ

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח, משמחים לֵב בעידונם ובריחם הטוב, ודומה לקורת-הרוח הזאת מֶתֶק של רֵעֵהוּ הבא מֵעֲצַת־נָפֶשׁ. יש מתיקות ושמחה מיוחדת בעצת נפש שמקבל אדם מחברו הטוב.

רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל־תַּעֲזֹב ובֵית אָחִיךָ אַל־תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק

ובאותו ענין: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל־תַּעֲזֹב, שמור על חברות נאמנה, ועם זאת לבֵית אָחִיךָ אַל־תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ, אסונך, משום שהוא סובל יחד אתך, ונוכחותך רק תכביד עליו. טוֹב, מסייע ומועיל שָׁכֵן קָרוֹב יותר מֵאָח רָחוֹק. אם אחיך מרוחק ואינו מעוניין להתקרב אליך, הוא לא יועיל לך.

חֲכַם בְּנִי ושַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר

היֵה חֲכַם, בְּנִי, ותְשַׂמַּח בכך את לִבִּי, וְאז אָשִׁיבָה לחֹרְפִי, מי שמקלל אותי או בז לי דָבָר. לפעמים אנשים מקללים אדם נוכח כישלונו של תלמידו או של בנו. הבן או התלמיד המוצלח עשוי להגן על ההורה או המחנך מביזיון או השפלה.

עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ

עָרוּם, איש נבון ופיקח רָאָה רָעָה ומיד נִסְתָּר, ואילו הפְּתָאיִם עָבְרוּ במקום המסוכן ונֶעֱנָשׁוּ, מפני שאינם יודעים להיזהר.

קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ

לאדם שהלווה אומרים: "קַח את בִּגְדוֹ של פלוני כִּי עָרַב לזָר, וגרם לעצמו נזק בלי שהיה מוכרח לכך"; וּ"בְעַד, בעבור אשה נָכְרִיָּה שביקשה ממנו לחלץ אותה מצרה חַבְלֵהוּ, קח אותו במשכון". מוטב לאדם שלא לערוב לחובות של אחרים, כל שכן לזרים שמבקשים טובה קטנה, כי בסוף הוא עלול לאבד את מה שיש לו.

מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ

מי שמְבָרֵךְ את רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים, כשהכול שומעים את ברכתו; בזריזות יתר; או: בשעה שאינה מתאימה – קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ. לא כל אדם אוהב להתברך בקול רם. ועוד, ברכות ושבחים רבים מדי בפומבי עלולים להזיק לו. אם יישמע ברבים שהוא נדיב, למשל, עלולים רבים לשחר לפתחו כדי לבקש ממנו תמיכה וסיוע. מוטב לברך בצנעה ובנסיבות ההולמות.

דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה

דֶּלֶף טוֹרֵד שאינו פוסק בבית בְּיוֹם סַגְרִיר, גשום מאוד וקר – וְאליו אֵשֶׁת מִדְיָנִים, מריבות נִשְׁתָּוָה, שווה.

צֹפְנֶיהָ צָפַן־רוּחַ וְשֶׁמֶן ימִינוֹ יִקְרָא

היא אפילו גרועה מן הדלף שכן צֹפְנֶיהָ, המבקשים להסתיר פגעיה של אשה כזו דומים למי שצָפַן־רוּחַ, שזהו מעשה בלתי אפשרי, וְהיא דומה לשֶׁמֶן שבימִינוֹ יִקְרָא, יכריז. נוכחותה אינה ניתנת להעלמה כמו השמן המרוח על יד ימין ומשאיר עקבות על כל דבר.

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי־רֵעֵהוּ

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל אחר יָחַד, מתחדד, על ידי שפשופם זה בזה, וְכך אִישׁ יַחַד, מתחדד עם פְּנֵי־רֵעֵהוּ. כששני ידידים יושבים יחד, הם מחכימים ומחדדים זה את זה.

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ ושֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד

נֹצֵר, השומר ומפקח על עץ התְּאֵנָה, שהיא מבשילה את פרותיה במשך זמן ממושך ולא ביום אחד, הוא זה שיֹאכַל את פִּרְיָהּ. כדי לזכות בפרותיה יש להיות נוכחים ליד העץ ולשמור שהתאנים לא יינזקו בנשירתם, לא יילקחו על ידי אחרים ולא ייאכלו על ידי בעלי חיים. ובאותו אופן שֹׁמֵר אֲדֹנָיו או רבו בהתמדה ובמסירות יְכֻבָּד, יזכה לכבוד – פרי מעשיו.

כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵן לֵב הָאָדָם לָאָדָם

כַּמַּיִם המשקפים את הַפָּנִים לַפָּנִים. המסתכל במים רואה את פניו כמו בראי, והמים ישקפו לו כל העוויה של חיבה או של כעס שיעשה, כֵן לֵב הָאָדָם משקף לָאָדָם, לזולת את רגשותיו. נפש האדם מתייחסת לחבר בהתאם ליחסו של החבר אליה.

שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה

שְׁאוֹל, הקבר וַאֲבַדֹּה, האבדון לֹא תִשְׂבַּעְנָה. לעולם מכניסים אליהם עוד ועוד אנשים. וְכך גם עֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה. הן ‘בולעות' הכול ומשתוקקות תמיד לעוד. החמדנות האינסופית היא מעין גיהינום בתוך האדם.

מַצְרֵף כֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ

מַצְרֵף, תנור התכה משמש לצריפת כֶּסֶף. במצרף בוחנים את טהרת הכסף, וְכוּר, כלי התכה שחומו גדול עוד יותר, לַזָּהָב, וְהאִישׁ נבחן ואפשר לעמוד על מהותו וטיבו לְפִי מַהֲלָלוֹ, השבחים שאומרים עליו.

אִם־תִּכְתּוֹשׁ אֶת־הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא־תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ

גם אִם־תִּכְתּוֹשׁ אֶת־הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ, כלי כתישה לתבואה, מדוכה, בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת, גרגרי הדגן הנגרסים, ותכה בו בַּעֱלִי – מוט קטן מאבן שכותשים בו, גם אם תייסר אותו – לֹא־תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ. הוא יישאר טיפש. לכן אין תועלת במוסר האוויל.

יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים

יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ, הכר אותן ואת צורכיהן, שִׁית, שים לִבְּךָ לַעֲדָרִים, אף שאינם דורשים השגחה מרובה בדרך כלל,

כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר

כִּי לֹא לְעוֹלָם נשאר החֹסֶן, העושר והכוח החומרי, וְגם אִם בידך נֵזֶר, כתר, המייצג דבר יקר או מעמד רם – הוא לא יישאר לְדוֹר וָדוֹר. על כן ראוי שתשים לב גם לדברים הקטנים והפרוזאיים, כמו הטיפול בצאנך, גם אם התעסקויות אלו אינן מלהיבות.

גָּלָה חָצִיר וְנִרְאָה דֶשֶׁא וְנֶאֶסְפוּ עִשְּׂבוֹת הָרִים

בשדות גָּלָה, התגלה החָצִיר, עשב למאכל בהמות, וְנִרְאָה הדֶשֶׁא, וְנֶאֶסְפוּ, צמחו ונצברו עִשְּׂבוֹת, עשבי הָרִים. המרעה המזין את הצאן שב וצומח בכל פעם, כך שתמיד יהיה במה להאכיל אותם.

כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים

הכְּבָשִׂים בצמרם ישמשו לִלְבוּשֶׁךָ, וּמְחִיר, תמורה לשָׂדֶה ישמשו העַתּוּדִים, התיישים. כיוון שתיישים אינם מספקים חלב וצמר, אפשר למכרן לאחרים ולקנות במחירם שדה.

וְדי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ

וְדי בחֲלֵב העִזִּים לְלַחְמְךָ ולְלֶחֶם בֵּיתֶךָ. חלב העזים יספיק למאכל המשפחה כולה, וְחַיִּים, צורכי מחיה ובריאות יעניק החלב גם לְנַעֲרוֹתֶיךָ, למשרתות. אף על פי שהחזקת צאן אינה הופכת את בעליהן לעשיר מופלג, אבל הצאן אינן דורשות דאגה מרובה והן נושאות הכנסה יפה ובטוחה. ראוי אפוא לשים לב אליהן ולשמרן.