כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא־נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד

כַּשֶּׁלֶג שמגיע בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר שיורד בַּקָּצִיר, התרחשויות מוזרות שאינן הולמות את הסדר הטוב, אינן נוחות ואף פוגעות ביבול, כֵּן לֹא־נָאוֶה, נאה לִכְסִיל כָּבוֹד.

כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא

כַּצִּפּוֹר לָנוּד, שנדה הנה והנה, כַּציפור הדְּרוֹר לָעוּף, שבסופו של דבר היא נשארת במקומה ושבה אל קינה שיצאה ממנו, כֵּן קִלְלַת חִנָּם, קללה ללא סיבה לוֹ – למקלל עצמו תָבֹא. היא תישאר לחול על המקלל בלבד, ולא תרחיק לכת לפגוע באחר.

שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים

שׁוֹט מיועד לַסּוּס להכותו, ומֶתֶג, זמם, יתד ברזל המחוברת לרסן, ניתן לַחֲמוֹר להוליכו, וְשֵׁבֶט, ענף, מקל הכאה לְגֵו, לגוף או לגב כְּסִילִים. זהו האמצעי היעיל לחינוכם.

אַל־תַּעַן כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן־תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם־אָתָּה

אַל־תַּעַן, תענה לכְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, כמו שהוא מדבר, פֶּן־תִּשְׁוֶה, תהיה דומה לּוֹ גַם־אָתָּה. כשאתה מתווכח אתו, בעל כורחך אתה מדבר בשפתו ובסגנונו. ובאופן מפתיע מופיעה אמירה הפוכה:

עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן־יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו

עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן־יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו. אם לא תענה לו בלשון שהוא מבין, הוא יחשוב את עצמו לחכם וצודק בוויכוח. אין פתרון אחד שיועיל תמיד להתמודדות עם כסילים: מצד אחד, מי שעונה לדבריהם נעשה דומה להם, ומצד שני, אם יניחו להם לדבר הם ייראו צודקים.

מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד־כְּסִיל

מְקַצֶּה, מקצץ רַגְלַיִם, וחָמָס, כעס או עוול שֹׁתֶה, סופג מי ששֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד־כְּסִיל. שליחות ביד כסיל היא פעולה המבטלת את עצמה, כמו מי ששולח שליח תוך כדי שהוא מסיר את רגליו ומוציאו מכלל פעולה. יתרה מזו, גם השולח ייפגע מכך, מפני שהתוצאה תהיה בלתי רצויה – הכסיל לא יגיע ליעדו, או שהשליחות לא תיעשה כראוי.

דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ ומָשָׁל בְּפִי כְסִילִים

דַּלְיוּ, מתרוממים, או בולטים זה למעלה מזה השֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ. השוקיים מתרוממות מעל הפיסח. שוקיו של הפיסח אינן עומדות כראוי, ולכן הן נראות בולטות יותר, עקומות ומעוותות. וכך הוא המָשָׁל בְּפִי כְסִילִים. גם כשהכסיל אומר לפעמים משל, דבריו מעוותים ולא מכוונים.

כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד

כִּנתינת צְרוֹר, פיסת אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, מכשיר להשלכת אבנים, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד. אין בכך תועלת לאיש, ואין יודעים להיכן עלול להתגלגל ולהזיק כבוד זה.

חוֹחַ עָלָה בְיַד־שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים

חוֹחַ עָלָה בְיַד־שִׁכּוֹר. כאשר השיכור הולך, אין הוא רואה היטב את שלפניו, ולכן הוא תופס בידו קוצים. וּבאותו אופן המָשָׁל בְּפִי כְסִילִים. כאשר הכסיל מספר משל או דבר חכמה, הוא בוחר את מה שאיננו מתאים לעניין ולמקום. יש בכך אף עיוות הכרוך בסכנה מסוימת.

רַב מְחוֹלֵל־כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים

יש רַב, איש גדול שהוא מְחוֹלֵל־כֹּל, פועל ויוצר מפעלים רבים, וְאולם הדברים אינם נעשים כראוי, מפני שהוא שֹׂכֵר כְּסִיל לעשות את מלאכתו, וְשֹׂכֵר עֹבְרִים, אנשים שעוברים על הדרך הנכונה, ובכך הוא מקלקל לעצמו.

כְּכֶלֶב שָׁב עַל־קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ

כְּכֶלֶב, שבזמנם היה משוטט ומחפש מזון תמיד, שהוא שָׁב עַל־קֵאוֹ ומנסה לאכלו, כך הכְּסִיל שׁוֹנֶה, חוזר ועוסק שוב ושוב בְאִוַּלְתּוֹ, בטיפשות שהוא מקיא.

רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ

אם רָאִיתָ אִישׁ שהוא חָכָם בְּעֵינָיו, הרי שתהיה תִּקְוָה לִכְסִיל יותר מִמֶּנּוּ. התפיסה העצמית של אדם כחכם מקפיאה אותו ומסכנת אותו, כך שאפילו לכסיל יש סיכויים גדולים ממנו.

אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת

אָמַר עָצֵל: יש שַׁחַל, אריה בַּדָּרֶךְ, אֲרִי מסתובב בֵּין הָרְחֹבוֹת. העצל מעוניין רק לשבת בביתו, ומוצא סיבה להימנע מלצאת לרחוב.

הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל־צִירָהּ וְעָצֵל עַל־מִטָּתוֹ

הַדֶּלֶת תִּסּוֹב מצד לצד עַל־צִירָהּ, המוט או הוו המקבע אותה לשער, וְהעָצֵל מסתובב עַל־מִטָּתוֹ הלוך ושוב, ואינו ניתק ממנה.

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל־פִּיו

טָמַן עָצֵל את יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, אבל נִלְאָה, עייף לַהֲשִׁיבָהּ אֶל־פִּיו. מרוב עצלות כוחו תש לסיים את מה שהתחיל בו, אפילו את מעשה אכילתו, וסופו שהוא נשאר רעב.

חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם

חָכָם הוא העָצֵל בְּעֵינָיו יותר מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם, אנשים שדבריהם דברי טעם, ותשובותיהם חכמות. נוח לעצל להיות בטוח בחכמתו, ולא אכפת לו מדברי הנבונים הרבים.

מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹּא־לוֹ

כמַחֲזִיק בְּאָזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר אורַח המהלך לדרכו, הוא מי שמִתְעַבֵּר, מתרגז עַל־רִיב לֹּא־לוֹ. אדם שמתערב בריב שאיננו שייך לו, דומה למי שאוחז ללא סיבה באוזניו של כלב. הוא מתגרה בו, ולבסוף יינשך.

כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת

כְּמו מִתְלַהְלֵהַּ, המשתובב הַיֹּרֶה זִקִּים, ניצוצות אש, חִצִּים וָמָוֶת, חצים קטלניים, וכל זאת לשעשוע כביכול,

כֵּן־אִישׁ רִמָּה אֶת־רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי

כֵּן־אִישׁ שרִמָּה אֶת־רֵעֵהוּ, שפגע בחברו בדבריו וְאָמַר: הֲלֹא בסך הכול מְשַׂחֵק אָנִי. לא התכוונתי לפגוע רק התבדחתי.

בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה האֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן

בְּאֶפֶס, באין עֵצִים תִּכְבֶּה האֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן, מי שמעורר ריב יִשְׁתֹּק מָדוֹן, גם המריבה תשקע ותיעלם.

פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים אֵשׁ וְאִישׁ מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב

בהמשך לכך – הפֶּחָם נועד לְגֶחָלִים, וְעֵצִים משמשים לבערת אֵשׁ, וְאִישׁ מִדְיָנִים פעולתו לְחַרְחַר, להצית וללהט רִיב.

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים יָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן

דִּבְרֵי נִרְגָּן, המעוניין בקטטות כְּמִתְלַהֲמִים, כמו מתדפקים ועושים רעש, ובסופו של דבר יָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן. הם פוגעים, אף שאינם בהכרח דברי השמצה או שנאה, אלא סתם דיבורים שנאמרים בלי מטרה או כוונה מיוחדת.

כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע

כמו כֶּסֶף מלא סִיגִים, כסף לא נקי מבחוץ מְצֻפֶּה, מצפה עַל חָרֶשׂ, חרס, חפץ חסר ערך מבפנים, כך הן שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים, איש ששפתיו מדברות בלהט ובברק, לפעמים במתיקות יתר ולפעמים בבוטות, וְלבו לֶב רָע.

בִּשְׂפָתָו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה

בִּשְׂפָתָו יִנָּכֵר, יתנכר, יתחזה השׂוֹנֵא הזה וייראה כאוהב, וּבְקִרְבּוֹ, ובתוכו יָשִׁית, ישים מִרְמָה.

כִּי־יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל־תַּאֲמֶן־בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ

כִּי־יְחַנֵּן, יבקש למצוא חן או ישמיע תחנונים בקוֹלוֹ – אַל־תַּאֲמֶן־בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת, הרבה דברים מאוסים בְּלִבּוֹ.

תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל

לבסוף תִּכַּסֶּה, תתכסה השִׂנְאָה שלו בְּמַשָּׁאוֹן, באבדון. תִּגָּלֶה, תתגלה רָעָתוֹ בְקָהָל לעיני כול. אל תאמין לאדם רע לב גם אם הוא מדבר יפה. כשהדברים יתגלגלו מכוח עצמם, תיווכח שסופו שהוא יזיק לעצמו ויגלה מה שבלבו,

כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב

שכן כֹּרֶה, חופר שַּׁחַת, בור – בָּהּ יִפֹּל בעצמו. וְגֹלֵל אֶבֶן במעלה ההר – אֵלָיו תָּשׁוּב, היא עלולה לחזור ולהתגלגל עליו. בסופו של דבר הרשעות פוגעת בבעליה.

לְשׁוֹן־שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה

בעל לְשׁוֹן־שֶׁקֶר יִשְׂנָא את דַכָּיו, הדברים הטהורים והנקיים, וּפֶה חָלָק, חלקלק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה, שגיאות. יש אפוא להתרחק מלשון שקר המחרחרת שנאה ורעה, ומדברי חלקות שיוצרים צרות ומכשולים.