חזור
משלי
פרק כהגַּם־אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה
גַּם־אֵלֶּה – הדברים הבאים, הם מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה.
כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר
כְּבֹד אֱלֹהִים בהַסְתֵּר, בהסתרת דָּבָר. אלוקים ברא את העולם מבלי להסביר אותו. סודות העולם כמוסים אתו, וכך גם חכמתו ותורתו של אלוקים – כבודם במסתורין שלהם.
שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר
שָׁמַיִם פונים לָרוּם, גבוה למעלה וָאָרֶץ פונה מטה לָעֹמֶק, למעמקים, וְכך לֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר. אי-אפשר לחקור אותו ולהגיע אל קצו. למלך נתונה הסמכות, ועליו לדאוג לכל מה שקורה במדינתו. על כן גם אם הוא עצמו איננו אדם גדול, השלטון והמבנה המדיני מסובך מאוד. מי שמכריע במערכת המורכבת הזו אולי לא יכול להשיג את כל פרטיה, ובכל זאת עליו להכיל את כל הרצונות, הצרכים, הטענות והמענות שבמדינה, ולדברים הללו אין סוף.
הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי
הָגוֹ, מסירים החוצה
הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי־מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ
ובאופן דומה, הָגוֹ, בהסרת רָשָׁע מלִפְנֵי־מֶלֶךְ, שלא ישמש בין שריו ומפקדיו – וְיִכּוֹן, יתבסס בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ של המלך. כשם שמכסף מלא סיגים קשה ליצור כלי מפואר, כך מלך שמשרתיו רשעים אינו יכול לבנות ממלכה מפוארת ויציבה.
אַל־תִּתְהַדַּר לִפְנֵי־מֶלֶךְ וּבמקוֹם גְּדֹלִים אַל־תַּעֲמֹד
אַל־תִּתְהַדַּר, תתקשט, תבליט את עצמך לִפְנֵי־מֶלֶךְ, וּבמקוֹם שנמצאים גְּדֹלִים אַל־תַּעֲמֹד.
כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ
הישאר במקומך כִּי טוֹב יותר אֲמָר, שיאמרו לְךָ: "עֲלֵה הֵנָּה", מֵהַשְׁפִּילְךָ, משישפילו אותך לִפְנֵי נָדִיב, בפני אדם חשוב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, שאתה מכירו. אם לא נדחקת לשורה הראשונה, כמו שאולי רצית, לכל היותר מישהו יראה אותך מרחוק ויזמין אותך לעלות ולהתקדם. מצב כזה עדיף מאשר ההפך, שתתיישב בשורה הראשונה, ולבסוף ידחו אותך לשורה העשירית מפני שנמצא אדם מכובד ממך.
אַל־תֵּצֵא לָרִב מַהֵר פֶּן מַה־תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ
אַל־תֵּצֵא לָרִב מַהֵר. התרחק ממריבה, פֶּן מַה־תַּעֲשֶׂה ואיך תגיב בְּאַחֲרִיתָהּ, בסופה, בְּהַכְלִים, כשיבייש אֹתְךָ רֵעֶךָ, חברך.
רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ וְגם סוֹד אַחֵר אַל־תְּגָל
אם רצונך לריב – את רִיבְךָ רִיב אֶת, עם רֵעֶךָ. כאשר הריב מתמצה בתוך חוג מצומצם של אנשים קרובים, אדם יכול להרשות לעצמו להתקוטט בלי לפחד מביזיונות ומחציית גבולות. גם אם לא תגיעו להסכמה, ותמצאו את עצמכם אפילו בתגרה, מריבתכם לא תביא לבושה. וְגם אז, בזמן המריבה סוֹד של אדם אַחֵר אַל־תְּגָל, תגלה,
פֶּן־יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב
פֶּן־יְחַסֶּדְךָ, יבזה אותך השֹׁמֵעַ, וְדִבָּתְךָ, הפרטים השליליים שישמיצו אותך בהם בעקבות המריבה לֹא תָשׁוּב, ותתפרסם, ואתה תישאר חסר אונים.
תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל־אָפְנָיו
תַּפּוּחֵי, כדוריות זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת, קישוטי אמנות שמסתכלים בהם או דרכם, העשויים כָּסֶף. את תפוחי הזהב העטופים ברשת כסף אפשר לזהות בהתבוננות שמעבר למבט הראשון. זהו הדימוי לדָּבָר דָּבֻר עַל־אָפְנָיו. כאשר אדם מדבר כראוי, מעבר למשמעות הפשוטה הגלויה לעין של דבריו, יש להם גם משמעות דקה ועמוקה יותר.
נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם מוֹכִיחַ חָכָם עַל־אֹזֶן שֹׁמָעַת
מעין אותו דימוי לדבר הנכון מכל צדדיו – כנֶזֶם זָהָב וַחֲלִי, תכשיט כָתֶם, זהב מובחר, כעדיים העשויים מחומר יקר ואף צורתם נאה, כך דברי מוֹכִיחַ חָכָם עַל־אֹזֶן שֹׁמָעַת. כאשר חכם מוכיח אדם שאיננו מיטיב לשמוע, דברי חכמתו אינם נקלטים כראוי; לעומת זאת מוכיח שאינו חכם אין בפיו דברים הראויים להישמע. תוכחתו של חכם הפונה לאוזן שומעת היא הצירוף הטוב כתכשיט זהב.
כְּצִנַּת־שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב
כְּצִנַּת־שֶׁלֶג המרעננת כשהיא באה בְּיוֹם קָצִיר, קציר החיטים שנערך בימי קיץ חמים למדי, כך הוא צִיר, שליח נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, המבצע את עבודתו נאמנה, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב. השולח אינו יודע אם שליחותו תתבצע כראוי. לעתים קרובות משימות אובדות או נפסדות בגלל כישלונות השליח. שליח העושה את מלאכתו בשלמות מחיה את נפש שולחו.
נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר
נְשִׂיאִים, עננים וְרוּחַ וְאולם גֶשֶׁם אָיִן. עננים ורוח מעוררים ציפייה לגשם, וכמו האכזבה בהופעתם ללא גשם, כך מאכזב האִישׁ המִתְהַלֵּל בְּמַתַּת, במתנת שָׁקֶר. פלוני מודיע ומשתבח בעצמו שבכוונתו לתרום תרומה גדולה למטרה כלשהי, אבל בפועל המתנה שאותה הילל אינה מתבצעת.
בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר־גָּרֶם
בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם, בסבלנות ובמתינות יְפֻתֶּה, אפשר לפתות גם קָצִין, לא בהכרח איש צבא, אלא בעל מעמד גבוה בכלל. וְלָשׁוֹן רַכָּה, שמדברת ברוֹך תִּשְׁבָּר־גָּרֶם, עצם. גישה סבלנית ודיבור רך יוכלו להועיל לעמידה מול אדם נכבד או קשה.
דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ
דְּבַשׁ מָצָאתָ – אֱכֹל דַּיֶּךָּ, כדי צורכך בלבד, פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ, מכיוון שהוא מתוק ומפתה, מה גם שהוא בא בהפתעה כמציאה, אתה עלול לאכול יותר מדי וַהֲקֵאתוֹ.
הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן־יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ
כיוצא בזה, הֹקַר, מנע,
מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר
כמו מֵפִיץ, מפֵּץ המשמש לניפוץ חומות,
שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה
כמו שֵׁן רֹעָה, רעועה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, מטה ליפול, או: מוזזת ממקומה, שאדם סומך עליהן והן מכזיבות וקיומן גורם לו אי-נעימות ומפח-נפש יותר מאשר היעדרן, כך הוא המִבְטָח של אדם בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה, שכן סמכו עליו, ודווקא בעת צרה מתברר שנשענו עליו לשווא.
מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל־נָתֶר שָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע
מַעֲדֶה, מסיר
אִם־רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם
אִם־רָעֵב שֹׂנַאֲךָ – הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, וְאִם הוא צָמֵא – הַשְׁקֵהוּ מָיִם. הנטייה הטבעית היא להתנקם בו, אבל אין נקמה טובה יותר מסיפוק צרכיו של השונא,
כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל־רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם־לָךְ
כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל־רֹאשׁוֹ. העובדה שהוא נזקק לשונאו, וזה מאכיל ומשקה אותו וגומל לו טובה תחת רעה, היא עלבון כפול. יתרה מזו, המעשה הוא גם מעשה טוב כשלעצמו, ולכן – וַה' יְשַׁלֶּם־לָךְ. אתה תרוויח פעמיים – הן מפני שבהאכילך ובהשקותך את השונא אתה מתנקם בו נקמה מתוקה ומועילה, והן משום שה' בעדך.
רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר
רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים גורמים ללְשׁוֹן סָתֶר. כשם שהרוח הצפונית גורמת בדרך כלל לגשם באזורנו, על ידי נשיאת עננים מקרוב או מרחוק, כך כשפניו של אדם זעומים ואין הוא יכול לבטא את אשר על לבו, הוא מוליד במוקדם או במאוחר דיבורים שנאמרים בסתר.
טוֹב שֶׁבֶת עַל־פִּנַּת־גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר
טוֹב לשֶׁבֶת לבד בשלווה כמו ציפור עַל־פִּנַּת־גָּג חשוף, אף שאין שם מקום להתרווח ולא מחסה, מֵאשר לגור בחברת אֵשֶׁת מִדְיָנִים, קטטות וּבֵית חָבֶר, בית מרווח שיש בו מקום לאירועים חברתיים.
מַיִם קָרִים עַל־נֶפֶשׁ עֲיֵפָה שְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק
מַיִם קָרִים הבאים עַל־נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, צמאה ומרעננים אותה, וכך היא שְׁמוּעָה טוֹבָה שמגיעה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מבלי שמצפים לה. אף היא גורמת להתחדשות והתרעננות.
מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי־רָשָׁע
כמו מַעְיָן נִרְפָּשׂ, שנתעכר ונתלכלך וּמקוֹר מים מָשְׁחָת, שנפגם, כך הוא צַדִּיק שמָט, מתמוטט ונכנע לִפְנֵי־רָשָׁע. הצדיק הוא מקור ברכה, וראוי שיהיה מוגן ובטוח. לכן מכאיבה העמידה נוכח נפילתו והשפלתו של צדיק על ידי רשע, כמראהו של מעיין צלול ומרווה שנעכר.
אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא־טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד
אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת, הרבה – לֹא־טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם, חקירתם של דברים והערכתם מנחילה כָּבוֹד. בסמיכות העניינים יש כנראה מעין אזהרה שכמו הדבש, שיש גבול לאכילתו, כך יש להגביל אף את ההתעסקות בחקירה טובה או בדברי חכמה.
עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ
כמו עִיר פְּרוּצָה שאֵין לה חוֹמָה להגנה, כך הוא אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ. אנשים שאין להם מעצורים מדברים ללא כל עכבות. דיבוריו של איש כזה מתפזרים וגורמים נזק לבריות ולעצמו.