חזור
משלי
פרק כגכִּי־תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת־אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ
עצה הנוגעת להתנהגות עם אנשי שלטון: כִּי־תֵשֵׁב לִלְחוֹם, לאכול לחם אֶת, עם מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין, עליך להבין היטב אֶת־אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. יהיה אשר יהיה המושל הזה, אין זו סעודת ידידים רגילה.
וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה
וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין, סכין בְּלֹעֶךָ, בעומק הפה שלך, אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ, אדם רגיש, או: יציב בדעת
אַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים
אַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו, למטעמיו של המושל, וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים. הארוחה הזו אינה באה מאהבה גרידא. אינך יושב אצל המושל להנאתך או מפני שהוא אוהב אותך. בצד נדיבותו מונח חשבון שתצטרך לפרוע.
אַל־תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל
על העושר – אַל־תִּיגַע, תתייגע כדי לְהַעֲשִׁיר מעבר לצרכיך, מִבִּינָתְךָ חֲדָל. הפסק להשתמש בבינתך כדי לתכנן עוד תכניות כיצד להשיג עוד ועוד כסף.
הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה־לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם
הֲלא
אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו
הנאה ממי שעינו רעה – אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן, אדם קמצן, וְאַל־תִּתְאָו, תתאווה לְמַטְעַמֹּתָיו, למטעמיו ומעדניו,
כִּי כְּמוֹ־שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל־עִמָּךְ
כִּי כְּמוֹ־שָׁעַר, ההשערה, המחשבה שבְּנַפְשׁוֹ – כֶּן הוּא. הדבר האמתי הוא מה שבלבו של המאכיל אותך, ולא גינוניו החיצוניים
פִּתְּךָ־אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה וְשִׁחַתָּ דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים
פִּתְּךָ־אָכַלְתָּ אצלו, ובסוף תְקִיאֶנָּה. מה שאכלת יגרום לך אי-נוחות ותקיא אותו כאילו לא אכלת, וְשִׁחַתָּ, יושחתו דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים. דברי האהבה שהרעפת עליו ודברי האמת שלך יֵצאו לריק. לא תצמח תועלת מהתקרבותך אל האדם שאיננו מעוניין בך.
בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל־תְּדַבֵּר כִּי־יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ
העצה הזו יכולה להיות קשורה לקודמתה:
אַל־תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל־תָּבֹא
עצה אחרת הקשורה לממון ולזולת, שעיקרה נכתב מקדמת דנא
כִּי גֹאֲלָם חָזָק הוּא־יָרִיב אֶת־רִיבָם אִתָּךְ
כִּי אמנם אין להם קרוב-גואל בעולם הזה, אבל גֹאֲלָם של היתומים בשמים – חָזָק. הוּא־יָרִיב אֶת־רִיבָם אִתָּךְ. ה' יריב אתך למענם.
הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ וְאָזְנֶךָ אִמְרֵי־דָעַת
מוסר וחינוך – הָבִיאָה לַמּוּסָר את לִבֶּךָ, הקשב למוסר בשכל ובחפץ לב,
אַל־תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת
אם צריך לייסר ילד באופן גופני, אַל־תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, ייסורים. כִּי גם אם מפעם לפעם תַכֶּנּוּ מכה קטנה בַשֵּׁבֶט, במקל – הוא לֹא יָמוּת ממנה.
אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל
אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ, וְאת נַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל. הפגיעה הקטנה בהכאתך תציל את נפשו מאבדון וגיהינום. אם עד כה עצות רבות פנו לצעירים, שעליהם לשמוע, להקשיב ולציית, כאן הפנייה היא למבוגרים הדואגים לילדיהם. עליהם לזכור שלפעמים יד קשה אינה מזיקה.
בְּנִי אִם־חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם־אָנִי
בְּנִי, כפשוטו, וגם: תלמידי, אִם־חָכַם לִבֶּךָ – יִשְׂמַח לִבִּי כמוך
וְתַעֲלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים
וְתַעֲלֹזְנָה כִלְיוֹתָי, שמחתי הפנימית תמלא אותי בְּדַבֵּר, כשידברו שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים, דברי אמת ויושר.
אַל־יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת־ה' כָּל־הַיּוֹם
אַל־יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים, באנשי חטא. אל תפנה אל מעשיהם כִּי אִם עסוק רק
כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת
כִּי אִם, אכן
שְׁמַע אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ
שְׁמַע, הקשב, אַתָּה בְנִי, וַחֲכָם, ונסה להחכים, וְאז אַשֵּׁר, הצעד, או: חזֵק בַּדֶּרֶךְ הראויה את לִבֶּךָ.
אַל־תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ
אַל־תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן, השותים לשכרה, בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ, להם, להנאתם. זלילה וסביאה הן מידה מגונה, בפרט כשאין מדובר בלחם, מים וחלב, אלא ברדיפה אחרי מותרות של בשר ויין.
כִּי־סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה ן
כִּי־סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ, ייעשה עני, וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה, שנתו של הרעבתן, השיכור או העצלן, עושה אותו עני לבוש קרעים. במקום לזלול ולסבוא, ראוי שתעמול לפרנסתך.
שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל־תָּבוּז כִּי־זָקְנָה אִמֶּךָ
מסתבר שגם בעבר היו אנשים שראו בהוריהם אנשים שאינם מבינים עניין וכבר אינם רלוונטיים. כלפיהם נאמר כאן: שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה, אשר יְלָדֶךָ, משום שהוא הוליד אותך, וְאַל־תָּבוּז כִּי־זָקְנָה אִמֶּךָ, לא רק מכיוון שזהו יחס מגונה, אלא גם משום שבהחלט ייתכן שתפיק תועלת מדבריה.
אֱמֶת קְנֵה ואַל־תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה
אֱמֶת קְנֵה, השקע מאמץ להשיגה, גם מאמץ כספי כשנדרש. היו זמנים שאנשים שרצו לקנות אמת היו רוכשים ספרים, והיו שקנו אמת ביציאתם למקומות רחוקים כדי לשמוע וללמוד.
גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ
גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק. אביו של צדיק שמח בו תמיד, וְיוֹלֵד, והמוליד בן חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ. השתדל אפוא להיות מאלה המשמחים את הוריהם.
יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ
אם כך תעשה – יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ, גם במשמעות: האומנת המגדלת אותך.
תְּנָה־בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה
זהירות מפיתויים – תְּנָה־בְנִי לִבְּךָ לִי, שים לב לדברי, וְעֵינֶיךָ את דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה, ישמרו.
כִּי־שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה
שלוט על לבך ועיניך והיזהר מלהיגרר אחריהם
אַף־הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף
אַף־הִיא כְּחֶתֶף, כחטיפה פתאומית תֶּאֱרֹב. כשהוא פוגש את האשה הזרה היא נחמדה אליו, אבל למעשה, היא מעין חיה טורפת האורבת לאנשים. וּבוֹגְדִים בְּאָדָם היא תּוֹסִף. אשה זרה כזו היא בדרך כלל נשואה, והיא מוסיפה בגידות, קטטות וצרות. האזהרה הבאה מכילה חרוזים פיוטיים המתייחסים באופן ציורי לשתיית יין.
לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם
לְמִי אוֹי?לְמִי אֲבוֹי? לְמִי מִדְיָנִים, מריבות? לְמִי שִׂיחַ, תלונות ומרירות? לְמִי פְּצָעִים שמקבל לחִנָּם? לְמִי חַכְלִלוּת, אדמימות עֵינָיִם?
לַמְאַחֲרִים עַל־הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ
כל אלה נלווים לַמְאַחֲרִים, היושבים עד מאוחר בלילה עַל־הַיָּיִן. עיניהם אדומות מרוב שתייה וחוסר שינה, ולעתים מתוך תגרות הם נפצעים חינם. לַבָּאִים לַחְקוֹר, לבחון מִמְסָךְ, את טיב היין. במקום לשוחח בענייני תורה וביראה הם יושבים עד מאוחר וחוקרים ודורשים אחר משקה טוב יותר.
אַל־תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים
אַל־תֵּרֶא, תסתכל או תבחר ביַיִן כִּי יִתְאַדָּם. אל תיתן לצבעו המרהיב לפתות אותך, כִּי מי שיִתֵּן בַּכּוֹס את עֵינוֹ, ויתפתה ממראה היין והכוס, מריחו או מטעמו – יתמסר לשתייה וישתה יתר על המידה עד שיִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, יצעד בעולם כאילו הכול מישור חלק, מבלי להבחין היכן עליו לסטות, לעקוף מכשול או לפנות הצדה. לשיכורים אין עכבות, והם מאבדים את חוש הביקורת.
אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ
היין, שבתחילתו הוא נוח ונעים, אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ ארס. היין פוגע קשות במי שמשתכר ממנו.
עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת
כשאתה שיכור, עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, תעתועים. גם אדם שאינו סובל מתסמונת גמילה אלא סתם שותה, מתחיל לראות דברים שאינם נמצאים, והעולם אינו יציב בעיניו, וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. דיבורים הפוכים חסרי היגיון.
וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל
וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם, בין גלים המנידים אותך מצד לצד, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, תורן הספינה הנע ונד ברוח. המרבה לשתות סחרחר תמיד.
הִכּוּנִי בַל־חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד
וכך אומר השיכור: אמנם הִכּוּנִי, אבל בַל־חָלִיתִי, לא הרגשתי כאב, הֲלָמוּנִי, הלמו בי, אך בַּל, לא יָדָעְתִּי. ואחרי שכל העולם התנועע, התערער וחג סביבו הוא אומר עוד: מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד. הוא מעוניין ביין נוסף. תיאור קצר וחי זה של תהליך השתייה מתחילתו עד סופו בא ללמד את הצעיר להימנע משתייה.