פַּלְגֵי־מַיִם לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־ה' עַל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ

כמו פַּלְגֵי־מַיִם, יובלים ותעלות שאנשים חופרים ומטים אותם כרצונם, כך לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־ה'. אנשים חושבים שלבו של השליט יציב, ואפשר לסמוך עליו, אבל בעצם לבם של המלכים מסור ביד ה'. עַל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ המלך, ה' יַטֶּנּוּ. זאת אף שהמלך אינו מרגיש כאשר הוא נוטה לכיוון אחר.

כָּל־דֶּרֶךְ־אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'

שכן כָּל־דֶּרֶךְ־אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, הוא בטוח שדרכו ישרה ונכונה, וְתֹכֵן, מודד, מעריך לִבּוֹת הוא רק ה'.

עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח

עֲשֹׂה, מעשה של צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר, רצוי לַה' יותר מִזָּבַח. את הרעיון שעשיית צדק עדיפה מהקרבת קרבנות, הביעו כבר הנביאים.

רוּם־עֵינַיִם וּרְחַב־לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת

רוּם־עֵינַיִם, שחצנות, וּרְחַב־לֵב, תשוקות גדולות ויומרנות הם נִר, תלם, נתיב הרְשָׁעִים, שהוא כולו חַטָּאת.

מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ־לְמוֹתָר כָל־אָץ אַךְ־לְמַחְסוֹר

מַחְשְׁבוֹת החָרוּץ, ששוקל ומתכנן היטב, הן אַךְ־לְמוֹתָר, יש בהן רק יתרון ורווח אף על פי שהן מעכבות את הביצוע. ומנגד כָל־אָץ, נמהר ומתרוצץ עוד ועוד כדי להרוויח – אַךְ־לְמַחְסוֹר.

פֹּעַל אֹצָרוֹת בּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי־מָוֶת

פֹּעַל, יצירת אֹצָרוֹת בּאמצעות לְשׁוֹן שָׁקֶר, זהו הֶבֶל נִדָּף, העושים זאת לא עשו דבר ממשי; אדרבא, הם מְבַקְשֵׁי־מָוֶת, מחפשים צרות ואבדן.

שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט

שֹׁד שעושים רְשָׁעִים יְגוֹרֵם, יפחיד אותם, כִּי הם מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וכל מעשיהם בדרך רעה.

הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ

הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר. דרכו האמתית של אדם יכולה להיות הפכפכה ומוזרה, ואפילו זרה ובלתי מודעת לו עצמו, וְעם זאת בעיניו נראה כאילו זַךְ, יָשָׁר פָּעֳלוֹ. אנשים אינם מרגישים בהפכפכנותם, בניכור שלהם מעצמם, הן בחייהם הפרטיים והן בחייהם המדיניים.

טוֹב לָשֶׁבֶת עַל־פִּנַּת־גָּג אֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר

טוֹב לאדם לָשֶׁבֶת עַל־פִּנַּת־גָּג מבודדת, אף שאינה נוחה ואינה מוגנת, מלשבת עם אֵשֶׁת מִדְיָנִים, מריבות וּבֵית חָבֶר, בבית שיש בו מקום לחברה. מוטב לאדם לשבת במקום נידח ושקט, מאשר להתגורר בבית מרווח וחברתי במחיצת אשת קטטות.

נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע לֹא־יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ

נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה, משתוקקת לרָע, ולכן לֹא־יֻחַן, יזכה בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ. אין לו רחמים וחנינה על רעהו.

בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם־פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח־דָּעַת

בַּעֲנָשׁ, כשמענישים לֵץ, יהיר יֶחְכַּם־פֶּתִי, שאמנם אינו מבין הרבה, אבל הוא עשוי ללמוד מניסיון חייו של הלץ. וּבְהַשְׂכִּיל, כשמלמדים לְחָכָם, הוא יִקַּח־דָּעַת ותובנות מתוך העניין עצמו. אלה הן שלוש דרגות של בני אדם: לצים – שלא ילמדו בשום דרך; פתאים – שאינם לומדים מעצמם אבל מתוך התבוננותם בעונשו של זולתם הם מבינים מה ראוי ומה לא; וחכמים – היכולים להבין ללא דוגמא חיה.

מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע

אם מַשְׂכִּיל, מלמד או מפקח ודואג צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע, הוא בסך הכול מְסַלֵּף, מעוות את הרְשָׁעִים לָרָע, להיות רעים יותר. יש רשעים שהעזרה להם או הדרכתם רק יעודדו אותם להוסיף רוע.

אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּל גַּם־הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה

אֹטֵם אָזְנוֹ מִלשמוע זַּעֲקַת־דָּל, עני, כי הוא טרוד בדברים אחרים, גַּם־הוּא יהיה דל או נתון בצרה אחרת ויִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.

מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה

מַתָּן שאיננו ראוי בַּסֵּתֶר, כמו שוחד, יִכְפֶּה־אָף, מבטל כעס, וְשֹׁחַד שנמצא בַּחֵק משכך ומרגיע חֵמָה עַזָּה. נתינה כזו אינה ראויה, אך כך קורה במציאות.

שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן

שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת, עשיית מִשְׁפָּט, בין אם הוא עושה אותו בין כשאחרים עושים; בכל אופן כשהמשפט מתקיים – הצדיק שמח, וּמצב זה עצמו מְחִתָּה, שבר ופחד הוא לְפֹעֲלֵי אָוֶן, לפושעים. או: הרשע, כיוון שאינו שמח בעשיית משפט כמו הצדיק – כשהוא עושה אותו, יוצא המשפט מעוקל.

אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ

אָדָם שתּוֹעֶה, סר מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל, מהדרך המושכלת, הנכונה, בסופו של דבר בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ. הוא מתקרב לשכון עם המתים.

אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן ושֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר

אִישׁ מַחְסוֹר הוא זה שאֹהֵב שִׂמְחָה, רודף מותרות ותענוגים, שהרי לעולם הוא לא יסופק, ומי שאֹהֵב לשתות יַיִן ולסוך בשֶׁמֶן, שהוא רדוף על חיי מותרות – לֹא יַעֲשִׁיר.

כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד

כֹּפֶר לַצַּדִּיק, כפרתו של הצדיק יהיה הרָשָׁע. הרשע יילכד בצרה שהצדיק נחלץ ממנה, וְתַחַת יְשָׁרִים ייכנס הבּוֹגֵד וילקה בפורענות במקומו.

טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ־מִדְבָּר אֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס

טוֹב יותר לשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ־מִדְבָּר, ולא רק על פינת גג, כאמור לעיל, מלגור עם אֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס, שכן חיים עם אשה כזו פחות נעימים ויותר פוגעים מחיים שוממים.

אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ

אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן מבושם עשויים להימצא בִּנְוֵה, בבית חָכָם, וּכְסִיל אָדָם, ואדם טיפש יְבַלְּעֶנּוּ, ישחית את כל האוצר.

רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד

מי שרֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא בשכרו גם חַיִּים, אריכות ימים ובריאות, גם צְדָקָה, זכות וברכה וְגם כָבוֹד, שינחל בגלל עיסוקו בעשיית חסד.

עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה

על עִיר גִּבֹּרִים מוגנת היטב עָלָה חָכָם, וַיֹּרֶד, והסיר את עֹז, חוזק מִבְטֶחָה, ביצוריה. ראוי אפוא לתת את הפיקוד בידי החכם.

שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ

מי ששֹׁמֵר את פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ הוא שֹׁמֵר מִצָּרוֹת את נַפְשׁוֹ. משתיקה לא יבואו פגיעות חמורות בדרך כלל, אבל דיבור שלא במקומו, אפילו פעם אחת, יכול להזיק מאוד.

זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן

יש זֵד יָהִיר אשר לֵץ שְׁמוֹ, יש אדם שמציג עצמו כמי שאינו כל כך יציב ורציני, ובפועל הוא עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן, ברשעות שמתוכננת היטב מראש. מעשיו אינם נעשים מתוך קלות-דעת וטיפשות אלא נובעים מזדון מכוון. יש המסתירים את מניעי רעתם, כאילו הייתה זו שגגה בלבד, אף שמעשיהם תוכננו היטב מראש.

תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי־מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת

תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ, כִּי־מֵאֲנוּ, סירבו יָדָיו לַעֲשׂוֹת. כאשר אדם נתון בפער שבין תאוותו לבין חוסר המעש שלו, הוא נשאר ריק ומורעב. התאווה הגדולה שאינה באה על סיפוקה פוגעת בו ועלולה להמיתו.

כָּל־הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה וצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ

כָּל־הַיּוֹם העצל הִתְאַוָּה תַאֲוָה, יש לו רצונות, אבל אין הוא מוכן להשקיע מאמץ בהשגתם, ולעומתו הצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ, אינו נמנע מלתת אף לעצל.

זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ

כל זֶבַח של רְשָׁעִים הוא תּוֹעֵבָה, אַף כִּי, כל שכן אם בְזִמָּה, במחשבה רעה יְבִיאֶנּוּ. הרשע מביא קרבן כדי למצוא דרך להיחלץ מצרה. הוא חושב שיוכל לכפר על עוונו מבלי לתקן דבר, וכך להינצל מיד ה', כביכול, ולכן אלוקים מתעב את קרבנו.

עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר

עֵד שמפריח כְּזָבִים, שקרים יֹאבֵד, וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ, נבון ובוחן דברים היטב, לָנֶצַח יְדַבֵּר, תמיד יטו לו אוזן.

הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו ויָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ

הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו, הרשע מעז פנים, מחציף ומתריס, ולעומתו היָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ וילך בה בבטחה.

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לנֶגֶד ה'

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לפעול נֶגֶד ה'. אדם מנסה להתחכם ולחבל תחבולות, אבל רק רצון ה' יתקיים.

סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה

סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, וְאף שהסוס הוא כלי מלחמה חשוב ביותר, לַה' הַתְּשׁוּעָה. לא הסוסים וכלי הנשק מכריעים בקרב, שכן התשועה היא ביד ה', ואליו צריך לצַפות.