טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל

טוֹב רָשׁ, עני שהוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, הגון יותר מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו, נפתל ומתוחכם וְהוּא, שהוא בעצם כְסִיל, חסר דעת.

גַּם בְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא

גַּם בְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טוֹב. מי שאין בו דעת אין לו גם נפש טובה, ואילו נפשו של מי שנוהג בדעת – הגונה; בפעולות הנעשות ללא דעת, לא טוב לנפש; או: לא טוב לאיש שאינו יודע ומכיר את נפשו. וְאָץ, רץ בְּרַגְלַיִם בלי לדעת לאן הוא רץ ולמה, הוא בעצם חוֹטֵא. מן הראוי לפעול מתוך יישוב דעת ושיקול דעת.

אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ ועַל־ה' יִזְעַף לִבּוֹ

אִוֶּלֶת, שטותו של אָדָם תְּסַלֵּף, תעוות את דַּרְכּוֹ, ולבסוף כשהוא ייכשל, עַל־ה' יִזְעַף לִבּוֹ. אנשים טועים או פועלים בזדון וגורמים לעצמם מפלה או אינם רואים הצלחה בדרכם, ובמקום לייחס את כישלונם לעצמם הם מאשימים את ה'.

הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד

הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, רבים רוצים בקרבתו של העשיר, וְאילו דָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד. חבריו של העני נוטשים אותו.

עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט

עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה מעונש בסופו של דבר, וְאף יָפִיחַ, מי שמפריח ומפזר כְּזָבִים, שקרים לֹא יִמָּלֵט.

רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל־הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן

קודם נאמר שרבים רוצים להתרועע עם העשיר, ואילו כאן מדובר על אדם שאינו רק בעל הון אלא הוא גם ידוע כנדיב: רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי, יבקשו לפגוש נָדִיב, וְכָל־הָרֵעַ, הכול מגלים רעוּת לְאִישׁ מַתָּן, אדם המעניק מרכושו לזולת.

כָּל אֲחֵי־רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים לוֹ־הֵמָּה

לעומת זאת כָּל אֲחֵי־רָשׁ, העני, שהוא דווקא נזקק לעזרה, שְׂנֵאֻהוּ, אַף כִּי, ובוודאי מְרֵעֵהוּ, אלו שהתקרבו אליו להתרועע אתו, רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ בתואנה שהרש מְרַדֵּף אֲמָרִים לוֹ־הֵמָּה, מחפש וממציא הבטחות שניתנו לו, כביכול. פירוש אחר (על פי הכתוב – ‘לֹא'): אנשים מחפשים לעני דיבורים שלא היו כדי להצדיק את התרחקותם ממנו. אותם דברים שלא היו גורמים רעה אילו נאמרו על ידי אדם אחר, כאשר אומר אותם עני ומסכן, גם אם לא לכך הייתה כוונתו, מביאים עליו צרות.

קֹנֶה־לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ; שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא־טוֹב

קֹנֶה־לֵּב, שֵֹכל, הוא זה שאֹהֵב את נַפְשׁוֹ; שֹׁמֵר, הממתין ומצפה לתְּבוּנָה יגרום לעצמו לִמְצֹא־טוֹב.

עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד

עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה כאמור לעיל, אלא שההמשך חריף יותר: וְיָפִיחַ כְּזָבִים, לא רק לא יימלט מעונש אלא גם יֹאבֵד.

לֹא־נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים

לֹא־נָאוֶה, נאה, הולם לִכְסִיל תַּעֲנוּג. כסיל החי חיי פינוקים ותענוגות מרגיש שליט עליון, ותופעה זו אינה נאה ואינה נעימה. אַף כִּי, ובוודאי שלא מתאים ולא כדאי לְעֶבֶד, לעלות לגדולה ולמְשֹׁל בְּשָׂרִים ונכבדים.

שֵׂכֶל אָדָם הארִיךְ אַפּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל־פָּשַׁע

שֵׂכֶל אָדָם מלמד אותו להארִיךְ אַפּוֹ, למשול ברוחו, להתאפק ולא להתפרץ. וְתִפְאַרְתּוֹ של האדם היא לעֲבֹר, למחול עַל־פָּשַׁע, חטא. ההקפדה, הקטטה והזעם אינם באים מחכמה.

נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ וּכְטַל עַל־עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ

נַהַם, נהמה מאיימת כַּכְּפִיר, כמו שמשמיע אריה – כך זַעַף של מֶלֶךְ, וּמנגד – כְטַל עַל־עֵשֶׂב, שהוא מצמיח ומועיל רְצוֹנוֹ. כעסו של מלך עלול להיות מסוכן, ואילו שביעות רצונו יכולה להועיל מאוד.

הַוֹּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה

הַוֹּת, אסון לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל, וְכדֶלֶף, טפטוף טֹרֵד מִדְיְנֵי, קטטות עם אִשָּׁה. גם אם מריבות אתה, הקנטותיה ותלונותיה אינן הוות, הן עשויות להוציא את הגבר מדעתו.

בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת

בַּיִת וָהוֹן אדם מקבל כנַחֲלַת אָבוֹת, וּלעומת זאת מֵה' הוא מקבל אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, חכמה. אותה אין אביו יכול להנחיל לו. על האדם להכיר ולהעריך שאותה קיבל מיד ה', ולהודות לו על כך.

עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב

עַצְלָה, עצלות תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה. מי שמתעצל סופו להתעייף ולישון, וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה, המחבלת תחבולות במקום לעבוד, תִרְעָב.

שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ בּוֹזֵה דְרָכָיו יָמוּת

האיש ששֹׁמֵר מִצְוָה הוא בעצם שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, ומי שבּוֹזֵה, מבזה את דְרָכָיו והולך בשרירות לבו יָמוּת בעוונו.

מַלְוֵה ה'חוֹנֵן דָּל וגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם־לוֹ

מַלְוֵה לה' חוֹנֵן דָּל. הנותן מתנה לעני נחשב כאילו הלווה לה', כי בכך הוא ממלא את תפקידו של הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא זה שיפרע את החוב – ואת גְמֻלוֹ, שכרו יְשַׁלֶּם־לוֹ ה'.

יַסֵּר בִּנְךָ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ

יַסֵּר את בִּנְךָ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה. התוכחה וההכאה יועילו לתקן את הבן, אבל יש לנהוג בזהירות רבה – וְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ, תפנה. עליך להימנע מן העונשים המדכאים את הבן וממיתים אותו במובנים שונים.

גְּדָל־חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף

אדרבא, גְּדָל־חֵמָה, מי שכעסו גדול נֹשֵׂא עֹנֶשׁ. התפרצויות זעם אינן מתקנות את המצב אלא רק גורמות רעה לכועס עצמו, כִּי אִם, אלא במקום לזעום על מה שאין, תַּצִּיל את הקיים וְעוֹד תּוֹסִף עזרה למי שזקוק לה.

שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ

שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ, בסופך. גם אם לא תקלוט את העצה והמוסר ששמעת מיד, סופך שהם יחכימו אותך. על כן ראוי שתראה בעין טובה את המבקרים והמוכיחים אותך.

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־אִישׁ ועֲצַת ה'הִיא תָקוּם

רַבּוֹת הן המַחֲשָׁבוֹת והתכניות בְּלֶב־אִישׁ, ואולם לבסוף עֲצַת, מחשבתו של ה' הִיא תָקוּם, תתקיים. פירוש נוסף: בין המחשבות הרבות המקננות בלב, על האדם לחפש ולנסות לזהות את עצת ה', הקיימת גם היא בקרבו.

תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ וְטוֹב־רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב

תַּאֲוַת אָדָם תהיה מופנית לחַסְדּוֹ. טוב שאדם יתאווה לעשות חסד. או: חסדו של אדם הוא נויו בעיני הבריות והוא המושך אליו את אהדתם. וְטוֹב־רָשׁ, אף על פי שלא שפר עליו מזלו, יותר מֵאִישׁ כָּזָב.

יִרְאַת ה'לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָע

יִרְאַת ה' מוליכה לְחַיִּים, וְהירא – שָׂבֵעַ, מרוצה ושלם יָלִין, בַּל־יִפָּקֶד רָע.

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל־פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה

טָמַן עָצֵל את יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, כלי אוכל גַּם אֶל־פִּיהוּ, פיו לֹא יְשִׁיבֶנָּה. הוא כה עצל שאין לו כוח אפילו להחזיר את ידו לפה. העצל מתחיל לעשות דבר, אך אינו משלים מלאכתו, אף לא את צרכיו שלו, וכך הוא נשאר חסר ורעב. לפי המפרשים שצלחת היא מעין כיס, זהו חסר המעש הטומן ידו בחיקו, שעצלותו תביא לכך שלא יהיה לו מזון להכניס אל פיו.

לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת

כאשר לֵץ, אדם יהיר ולא הגון תַּכֶּה – וּפֶתִי יַעְרִם, יחכים. הלץ, הבוטח תמיד בצדקתו, אינו נוטה ללמוד מהמכות שהוא מקבל, אבל הפתי, שאינו מבין הרבה, ולכן אינו לוקה כמו הלץ, יוכל ללמוד ממה שקורה ללץ. וְהוֹכִיחַ, אם תוכיח לְנָבוֹן הוא יָבִין דָּעַת, וימצא בתוכחה ובביקורת תועלת.

מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר

בן שמְשַׁדֶּד, רומס או גוזל אָב – יַבְרִיחַ אֵם. הפגיעה באב תבריח גם את האם מהבית, אף אם הבן אינו מתנכל לה ישירות. זהו בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר. על אדם לכבד את הוריו גם כשאינם מושלמים, וגם כשהוא מוצא טעם להגיב לדבריהם, משום שכך נשמרת יציבותו של הבית.

חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגּוֹת מֵאִמְרֵי־דָעַת

חֲדַל, בְּנִי, לִשְׁמֹעַ מוּסָר, אם ברצונך לִשְׁגּוֹת, לסטות מֵאִמְרֵי־דָעַת. אם אינך שומע מוסר, תמצא את עצמך פונה מהדרך המאוזנת. או: אין תועלת שתשמע מוסר אם אינך מעוניין לפעול בהתאם.

עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן

עֵד בְּלִיַּעַל, רשע יָלִיץ, ישים ללעג את המִשְׁפָּט, ויהפוך אותו למעשה רשעות, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע, יסתיר אָוֶן, רוע.

נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים

נָכוֹנוּ, מזומנים לַלֵּצִים, המתהלכים בעולם שאננים ובוטחים בעצמם, שְׁפָטִים, עונשים, וּמַהֲלֻמוֹת נכונו לְגֵו, לגוף הכְּסִילִים.