חזור
משלי
פרק טומַעֲנֶה־רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר־עֶצֶב יַעֲלֶה אָף
מַעֲנֶה־רַּךְ, עדין ואדיב ַעֲנֶה־רַּךְ,יָשִׁיב, ירגיע חֵמָה, כעס. במקרה של ריב או מצב רגיש העלול להתפתח למריבה אם עונים ברכּות, אפשר לשכך זעם מתלקח, וּדְבַר־עֶצֶב, דיבור מייגע או מצער יַעֲלֶה, יגדיל אָף, כעס. דיבור קשה או בוטה מגביר את הכעס. ראוי להרגיל את הלשון בדיבור רך.
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב, תשכלל, תשפר דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ תמיד אִוֶּלֶת. גם אם השוטה ילמד, כל מה שיוציא מפיו יהיה איוולת.
בְּכָל־מָקוֹם עֵינֵי ה'צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים
בְּכָל־מָקוֹם עֵינֵי ה' צֹפוֹת, רָעִים וְטוֹבִים. יש לזכור שעיני ה' צופות תמיד הן על הרעים והן על הטובים, ואי-אפשר להימלט ממבטו כביכול.
מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ
ושוב בעניין דרכי ההתבטאות – מַרְפֵּא לָשׁוֹן, לשון מתוקנת או רכה,
אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם
ושוב על טיפשים וחכמים, צדיקים ורשעים – האֱוִיל, השוטה יִנְאַץ, יבזה וידחה את מוּסַר אָבִיו, וְמי ששֹׁמֵר בלבו את התּוֹכַחַת המוטחת בפניו – יַעְרִם, יחכים, ייעשה פיקח.
בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת
בֵּית צַדִּיק הוא חֹסֶן, אוצר, מאגר
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא־כֵן
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ, יפזרו דָעַת, וְלֵב כְּסִילִים לֹא־כֵן – אין הוא מפזר דעת, אין הוא קונה דעת ואף אינו מתייחס אליה כלל. או: לא נכון, לא מכוון.
זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה'ותְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ
זֶבַח רְשָׁעִים – תּוֹעֲבַת ה'. גם כשהרשע מביא זבח, ה' מתעב את זבחו, ואילו תְפִלַּת יְשָׁרִים, אפילו בלי זבח – רְצוֹנוֹ, מביאה נחת רוח, היענות וברכת ה'.
תּוֹעֲבַת ה'דֶּרֶךְ רָשָׁע ומְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב
תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְ רָשָׁע, הנהגתו, מעשיו, שיחו ושיגו; ואת מְרַדֵּף צְדָקָה, צדק ומעשים טובים בכלל,
מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת
מוּסָר רָע, ייסורים קשים מגיעים לְעֹזֵב אֹרַח, למי שעוזב את הדרך הראויה, ושׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת ברשעו, ולעתים לא יועילו לו גם ייסורים, כי אין הוא מקבל כל הנחיה והדרכה.
שְׁאוֹל ואֲבַדּוֹן נֶגֶד ה'אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי־אָדָם
לבות בני אדם ותכונותיהם – אפילו השְׁאוֹל והאֲבַדּוֹן, שהם לכאורה חידלון שאין בו ממש ואין בו עניין, עומדים לנֶגֶד ה', אַף כִּי, על אחת כמה וכמה גלויים לנוכח ה' לִבּוֹת בְּנֵי־אָדָם חיים, ששוכנת בהם נפש עליונה.
לֹא־יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל־חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ
לֹא־יֶאֱהַב לֵץ – אדם קל-דעת ויהיר, הוֹכֵחַ, שמוכיחים לוֹ, לכן אֶל־חֲכָמִים, שהוא מניח שיגידו לו דברים שאינם נעימים לו, לֹא יֵלֵךְ.
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְ עַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, וּבְעת עַצְּבַת, צערו של לֵב ניכרת כלפי חוץ גם רוּחַ נְכֵאָה, מדוכאת. הן רגשות שמחה הן רגשות עצב משתקפים במראהו של האדם.
לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת
לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ, מחפש דָּעַת, וּלעומת זאת פִי כְסִילִים יִרְעֶה, מתחבר לאִוֶּלֶת. הפה של הטיפש רדוף להגיד דברי שטות.
כָּל־יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב־לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד
כָּל־יְמֵי העָנִי רָעִים. גם מצבים שאינם קשים במיוחד פוגעים בעני, מפני שאין הוא יכול להרשות לעצמו לתקן דברים בזמנם או להתרפא בעוד מועד, וכך הקלקול גדל והולך, וְאילו טוֹב־לֵב, בעל לב טוב יכול לחגוג או לערוך מִשְׁתֶּה תָמִיד, ולא רק בזמן מסוים.
טוֹב־מְעַט בְּיִרְאַת ה'מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ
עם זאת ולמרות קשייו של העני – טוֹב־מְעַט רכוש שנרכש בְּיִרְאַת ה', מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה ומריבה יש בוֹ.
טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה־שָּׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה־בוֹ
רעיון דומה – טוֹב נעימה יותר אֲרֻחַת יָרָק, ארוחה זולה ביותר וְאַהֲבָה־שָּׁם, מִבשר שּׁוֹר אָבוּס, מפוטם וְשִׂנְאָה־בוֹ.
אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב
אִישׁ חֵמָה, כעסן יְגָרֶה מָדוֹן, יעורר קטטה, וְאֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלן שאינו ממהר לכעוס יַשְׁקִיט רִיב.
דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק ואֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה
דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק, כמו סבך קוצים החוסם את הדרך, והעוברים נאלצים לשוב לאחוריהם,
בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח־אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ
חכמה ואיוולת – בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח־אָב, וּכְסִיל אָדָם, ואדם כסיל,
אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר־לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר־לָכֶת
האִוֶּלֶת היא מושא לשִׂמְחָה לַחֲסַר־לֵב. חסר הדעת נהנה מדברי שטות, וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר־לָכֶת. הוא מנסה להתקשר לדברים שיש בהם טעם. לחלופין: השמחה היא איוולת לחסר הלב, אך היא מועילה לאיש תבונה ביישור צעדיו.
הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם
הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד, מועצה. תכניות לא יתקיימו אם לא נוצרו בדיון משותף ובהתייעצות הדדית, וּבְרֹב יוֹעֲצִים התכנית תָּקוּם.
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה־טּוֹב
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִיו. כשאדם עונה נכון ומדויק, הדבר משמח אותו, וְאם יענה גם דָבָר בְּעִתּוֹ, בזמן הראוי – מַה־טּוֹב.
אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה
מוסר, ענווה וצדקוּת – אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה, לְמַשְׂכִּיל. אורח חייו של המשכיל פונה כלפי מעלה, לעניינים קדושים, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה. אם אדם אינו רוצה להגיע למטה, לתחתית שאול, עליו להתאמץ להתקדם ולעלות.
בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה'וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה
בֵּית גֵּאִים, יהירים ותקיפים
תּוֹעֲבַת ה'מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי־נֹעַם
תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת אדם רָע, וּטְהֹרִים, יפים ורצויים בעיני ה' אִמְרֵי־נֹעַם, אמירות נעימות של רצון וחסד.
עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה
עֹכֵר, משחית בֵּיתוֹ אדם שהוא בּוֹצֵעַ בָּצַע, החי למען בצע כסף. הניסיון להרוויח עוד ועוד כסף, בדרך ישרה או בלתי ישרה, יביא נזקים לאדם ולמשפחתו, גם אם לא מיד. וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה. גם אם המתנות אינן ניתנות כשוחד, הן שוברות את הסדר התקין, ולכן ראוי להימנע ככל האפשר מלקבל אותן.
לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת
לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת, יחשוב איך להשיב תשובה;
רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע
רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע. אותם דברים נאמרו בסגנון אחר גם בספר תהלים: קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
מְאוֹר־עֵינַיִם יְשַׂמַּח־לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם
מְאוֹר־עֵינַיִם, סבר פנים יפות יְשַׂמַּח־לֵב. פירושים נוספים: ראיית דבר חמדה משמחת את הלב; מי שיכול לראות את הטוב בעולם, משמח בכך את לבו, ושְׁמוּעָה, בשורה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן, עשויה להשמין ולהרוות עָצֶם.
אֹזֶן השֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין
אֹזֶן השֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, דברי תוכחה בעלי משמעות לחייו של אדם – גם אם הוא עצמו אינו חכם ונבון, אוזן כזו בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, מפני שבאמצעות התוכחות הוא לומד מהחכמים ונעשה דומה להם.
פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב
פּוֹרֵעַ מוּסָר, פורץ גדרים וגבולות הוא למעשה מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְאדם ששׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב, גם את לבם של אחרים.
יִרְאַת ה'מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה
יִרְאַת ה' – עיקרה ותמציתה הוא מוּסַר חָכְמָה, וְלִפְנֵי כָבוֹד באה עֲנָוָה, גם במובן של חשיבות וגם במובן של קדימה בזמן. אדם הנוהג בענווה עשוי לזכות בעקבותיה גם לכבוד.