בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה

בֵּן חָכָם הוא זה ששמע מוּסַר אָב, וְלֵץ, אדם ציני, שאינו מתחשב ואינו לומד, לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה.

מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס

מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב, האדם ייזון מדיבוריו הטובים, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים תאכל חָמָס, עוול.

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ

נֹצֵר, השומר את פִּיו מדיבורים מיותרים שֹׁמֵר בכך את נַפְשׁוֹ, ולעומתו, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו ומספר הכול ללא אבחנה – מְחִתָּה, שבר, מוקש לוֹ.

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן

מִתְאַוָּה וָאַיִן, ללא סיפוק נַפְשׁוֹ של העָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן, שבעת רצון ונחת.

דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר

דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא הצַדִּיק, וְהרָשָׁע יַבְאִישׁ, יעורר מיאוס וְיַחְפִּיר, יבייש.

צְדָקָה תִּצֹּר תָּם־דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת

הצְדָקָה, גם במשמעות צדק ויושר, תִּצֹּר, תשמור על תָּם־דָּרֶךְ, מי שהוא תמים בדרכו, וְהרִשְׁעָה תְּסַלֵּף, תשנה לרעה את איש החַטָּאת.

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר, מתחזה לעשיר וְאֵין לו כֹּל, ויש מִתְרוֹשֵׁשׁ לכאורה, וְלו הוֹן רָב.

כֹּפֶר נֶפֶשׁ־אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה

כֹּפֶר נֶפֶשׁ־אִישׁ עָשְׁרוֹ, עושרו של אדם יכול לשמש כופר נפש בעבורו בזמן מסוים, וְרָשׁ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה, הגערה לעני לעתים חסרת משמעות. מצד אחד, מהעני ייחסכו איומים שהעשיר חשוף להם, מפני שאין בכוחו לשלם. ומצד אחר, עני שחטא איננו יכול לכפר על מעשיו משום שאין לו במה לשלם עליהם.

אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ

אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח, ידלק ויאיר. זהו ביטוי פיוטי המבטא חיבה לאור. ולעומתו – ואולי גם בעקבותיו – וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ, מתמעט והולך. נפש הצדיק מכונה כאן ‘אור' לעומת נפשו של הרשע – ‘נר', שכן אצל הרשע הכלי הגשמי עיקר, ואורו מועט וזמני.

רַק־בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה ואֶת־נוֹעָצִים חָכְמָה

הפועֵל רַק־בְּזָדוֹן, ברמיסה וחוסר התחשבות יִתֵּן מַצָּה, ייצור מריבות, ומנגד – אֶת־נוֹעָצִים, עם מי שנועץ באחרים תימצא חָכְמָה, משום שהוא פועל באופן שקול ומחושב.

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּה

הוֹן שנוצר מֵהֶבֶל, בחוסר מעש או במעשים פזיזים יִמְעָט, ומי שקֹבֵץ עַל־יָד, האוסף מעט מעט בסבלנות יַרְבֶּה רכוש. לא תמיד מגיע ההון בכמויות גדולות, ולעתים דווקא אנשים שפועלים כראוי ובמתינות צוברים רכוש גדול.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה, ציפייה ממושכת שאינה מתממשת גורמת מַחֲלָה ללֵב, וְעֵץ חַיִּים, לאדם כאשר תַּאֲוָה בָאָה. כשרצונו של אדם מתגשם, הוא מתחייה מחדש. או: על ידי חיבור ל'עץ החיים' – מקור הטוב והחכמה, התאווה מתמלאת.

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם

הבָּז לְדָבָר כלשהו יֵחָבֶל לוֹ, עתיד להיות מוכה ולסבול על ידו. בכל תחום על האדם להיזהר שלא לבוז לדבר. בסוף הוא ייתקל באותו דבר עצמו בזמן או במקום אחר וייפגע. וִירֵא מִצְוָה, לא רק שלא בז לה אלא נוהג בכבוד כלפיה ודבק בה – הוּא יְשֻׁלָּם, יבוא על שכרו.

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת

תּוֹרַת חָכָם היא מְקוֹר חַיִּים ומסייעת לו לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת. תורתו של החכם ולימודו מונעים ממנו ליפול ברע.

שֵׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן

שֵׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן. בין ההיבטים השונים של נשיאת החן וסיבותיה, גם השכל הטוב מעניק חן, וְאילו דֶרֶךְ בֹּגְדִים עומדת אֵיתָן, קשה, קשוחה ומבוצרת בעמדתה ואינה לומדת משום דבר אחר, ובתור שכזו אינה נושאת חן בעיני הבריות.

כָּל־עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת

כָּל־עָרוּם, נבון יַעֲשֶׂה מעשיו בְדָעַת, והכְסִיל במעשיו יִפְרֹשׂ, שוטח סביבו אִוֶּלֶת. הטיפשות מקיפה אותו מכל צד.

מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא

מַלְאָךְ, שליח רָשָׁע, בעיקר כזה שאינו ממלא את שליחותו כראוי, יִפֹּל בְּרָע שהוא עצמו גרם, וְצִיר אֱמוּנִים, שליח נאמן מביא מַרְפֵּא. השאלה אם השליח מהימן או בלתי מהימן עשויה להשפיע על עניינים של חיים ומוות.

רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר ושֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד

רֵישׁ, עוני וְקָלוֹן, ובושה יבואו על מי שפּוֹרֵעַ מוּסָר, מופקר שאינו שומע בקול מוכיחו, ולהפך – שֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד, יזכה בכבוד.

תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע

כאשר תַּאֲוָה של אדם נִהְיָה, הושלמה, היא תֶּעֱרַב, תנעם לְנָפֶשׁ, וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. הטיפשים הולכים בדרך שאינה מאפשרת שתאוותם תושלם בזמן מן הזמנים, ובכך הם מתקרבים לרע. לחלופין: תועבה היא בעיני הכסילים לסור מהרע כאשר נפשם מתאווה לו.

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ

הוֹלֵךְ אֶת, המתלווה תמיד אל החֲכָמִים יֶחְכָּם בעצם ההימצאות בחברתם, וְרֹעֶה, מנהיג או המתרועע בחברת כְסִילִים יֵרוֹעַ, יישבר, ייפגע.

חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טוֹב

את החַטָּאִים, אנשי החטא תְּרַדֵּף רָעָה, הרעה עצמה תפגע בחוטאים, וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טוֹב. הטוב בעצמו ישלם להם את גמולם.

טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי־בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא

אדם טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי־בָנִים, יזכה להנחיל נחלה לבני בניו, וְצָפוּן, שמור לַצַּדִּיק חֵיל, עושרו וכוחו של החוֹטֵא, ואילו לו עצמו לא יישאר דבר.

רָב־אֹכֶל נִיר רָאשִׁים ויֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט

רָב־אֹכֶל, אוכל רב יש לנִיר, חרישתם של רָאשִׁים, עניים. העני, שאין לו בררה אלא להשקיע בדברים עד תומם, מפיק ברכה ממעשה ידיו. ומנגד – יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. קורה שגם כשאנשים משקיעים, אין הם מצליחים, והם אובדים.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, מקלו, מי שנמנע מהכאת בנו הוא בעצם שׂוֹנֵא בְנוֹ. באופן כזה הילד לא ילמד דבר, ונמצא שאביו הזיק לו, וְאֹהֲבוֹ, האוהב את בנו שִׁחֲרוֹ, מקדים או מבקש לו מוּסָר. הוא דואג לייסר אותו, ובכלל זה גם משתמש לפעמים בשבט. חיי חופש שאין בהם כל מורא או משטר – מסוכנים.

צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר

צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, כדי צורכו, ואם יש לו יותר ממה שנצרך לו, הוא יניח את התוספת, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. הרשע לעולם אינו שבע, הוא משתוקק תמיד לעוד, ובטנו מרגישה תמיד שחסר לה דבר-מה.