מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה'וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ

מֹאזְנֵי מִרְמָה, מאזניים שאפשר לרמות בהן, כגון שאחת מאבני המשקל מזויפת – תּוֹעֲבַת ה', וְאֶבֶן שְׁלֵמָה, תקינה, ללא חסר ויתר, היא רְצוֹנוֹ.

בָּא־זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה

בָּא־זָדוֹן, כוונה רעה, יהירות ורמאות – וַיָּבֹא אתו קָלוֹן. אל הזדון תתלווה בסופו של דבר בושה גדולה, וְאֶת, עם הצְנוּעִים שפועלים בענווה ורוצים לשמוע יותר מאשר להשמיע, תימצא חָכְמָה.

תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם

תֻּמַּת, התנהגותם התמימה והנאמנת של היְשָׁרִים תַּנְחֵם, תדריך אותם בדרך טובה, וְסֶלֶף, סילוף בֹּגְדִים לא יביא להם את התועלת שהם חושבים להשיג, ולא זו בלבד אלא גם יְשָׁדֵּם, ימיט עליהם שוד, אסונות.

לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת

לֹא־יוֹעִיל לעשיר הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, ביום כעס, בבוא פורענות, ואולם צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע

צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, וּבְרִשְׁעָתוֹ שלו יִפֹּל רָשָׁע.

צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ

צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם, וּבְהַוַּת, שבר, או: תאוותם הרעה של הבֹּגְדִים הבוגדים יִלָּכֵדוּ.

בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה

בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד כל תִּקְוָה. הרשע איננו משאיר אחריו תקווה טובה ממפעליו או מהבטחותיו, וְתוֹחֶלֶת, הציפייה לטוב מאוֹנִים, אנשי אוון או אנשים אלימים – אָבָדָה, אובדת. פירושים נוספים: כל עוד הרשע חי, אפשר שעדיין יתקן, אך במותו אבדה כל תקווה ממנו; עולמו של הרשע מרוכז בעצמו, ותקוותו קשורה בעיקר לענייני גופו, ולכן במות גופו גם היא אבדה.

צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו

צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו. יש מצבים שבהם הצדיק נחלץ מן המלכודת, ומי שנופל לתוכה במקומו הוא דווקא הרשע ברוב תחבולותיו.

בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ

בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת המחניף את רֵעֵהוּ שמאמין לדברי החנופה, וּבשימוש בְדַעַת – צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ מן ההשחתה הזו.

בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה

בְּטוּב צַדִּיקִים, כאשר טוב לצדיקים תַּעֲלֹץ קִרְיָה, העיר שמחה מפני שהצדיקים אהובים על אנשי העיר. וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים – רִנָּה, שמחה ממין אחר.

בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס

בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים, הבאה בעקבות הנהגותיהם ודיבוריהם, תָּרוּם, תתרומם קָרֶת, עיר, וּבְפִי רְשָׁעִים, המרכל ומשקר, מקלל ועולב העיר תֵּהָרֵס.

בָּז־לְרֵעֵהוּ חֲסַר־לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ

הבָּז־לְרֵעֵהוּ הוא חֲסַר־לֵב, חסר הבנה. וְאִישׁ תְּבוּנוֹת בשמעו את ביזיונו של חסר הלב יַחֲרִישׁ, ישתוק. אדם נבון יודע להבליג ולא להתערב במצבים שבהם לא יועיל.

הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה־סּוֹד וְנֶאֱמַן־רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר

הוֹלֵךְ רָכִיל, הרכלן מְגַלֶּה־סּוֹד. גם אם אין כוונתו לכך, פטפוטיו וסיפוריו גורמים שבסופו של דבר הוא יגלה סודות שאסור לגלותם, וְנֶאֱמַן־רוּחַ, ישר לב מְכַסֶּה דָבָר. הוא שומר דברים בלבו ואינו מפרסמם.

בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל־עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ

בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת, דרכים מחוכמות יִפָּל־עָם. עמים זקוקים לחכמה ואף לערמה ותכסיסנות לשם קיומם, וּתְשׁוּעָה משיגים בְּאמצעות רֹב יוֹעֵץ, יועצים רבים.

רַע־יֵרוֹעַ כִּי־עָרַב עָרֵב זָר וְשֹׂנֵא תוֹקְעִים בּוֹטֵחַ

רַע־יֵרוֹעַ, שבוֹר יישבר איש כִּי־עָרַב, כאשר נעשה עָרֵב לזָר. כבר דובר על כך שאין ראוי לערוב למי שטיבו ואפשרויותיו אינם ידועים. לפעמים נדמה שפלוני אמין ובוודאי ישלם, ולבסוף מתברר שאי-אפשר לסמוך עליו. וְשֹׂנֵא תוֹקְעִים, המתרחק מתוקעי כף, מבטיחי הבטחות – בּוֹטֵחַ, שומר על עצמו בביטחון.

אֵשֶׁת־חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד ועָרִיצִים יִתְמְכוּ־עֹשֶׁר

אֵשֶׁת־חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד, במה או במי שראוי לכבד אותו, בין אם זה בעלה ובין אם אדם אחר. ולעומת זאת עָרִיצִים, בעלי הכוח – כנראה הקוטב הנגדי של ‘אשת חן' – יִתְמְכוּ־עֹשֶׁר, במי שיש לו כסף. לעומת הכבוד, המחוזק על ידי נפש עדינה ורגישה, העושר מתחזק על ידי בעלי כוח.

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ, מי שמודע לצורכי עצמו ומתחשב בהם הוא אִישׁ חָסֶד, נדיב ורגיש. וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ, המסגף את בשרו הוא אַכְזָרִי, מנוכר ובלתי מתחשב.

רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת־שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת

רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת־שָׁקֶר. למעשיו של הרשע אין קיום יציב, וְזֹרֵעַ צְדָקָה מניב שֶׂכֶר אֱמֶת, שכרו מובטח, שלא כזורעים אחרים שלפעמים אין תוצאות להשקעתם.

כֵּן צְדָקָה לְחַיִּים וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ

כֵּן, בסיס, או: נכונה ומכוונת היא הצְדָקָה לְחַיִּים. החיים מתבססים על צדקה, וּלהפך – המְרַדֵּף רָעָה מוביל את עצמו לְמוֹתוֹ.

תּוֹעֲבַת ה'עִקְּשֵׁי לֵב וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ

תּוֹעֲבַת ה' הם עִקְּשֵׁי הלֵב. ה' מרחיק חסרי יושר פנימי וחיצוני, וּרְצוֹנוֹ של ה' – תְּמִימֵי דָרֶךְ.

יָד לְיָד לֹא־יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט

יָד לְיָד, מי שרגיל בלחיצות ידיים להבטחות והסכמים לֹא־יִנָּקֶה מרָּע. אין פירוש הדבר שאדם צריך לברוח מכל התחייבות שהיא, אלא שעליו להביא בחשבון את יכולתו לפרוע את ערבויותיו ואת החומרה הכרוכה בתקיעת כף. וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט מן הצרה הזו. לחלופין: העושה דברים טובים על מנת לקבל גמול מיָּדי, זכויותיו אינן עומדות לו להינצל מרע, ואילו הצדיקים הפועלים מכוונה טהורה, טובתם נשמרת לזרעם.

נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם

כמו נֶזֶם זָהָב התלוי בְּאַף חֲזִיר, הנתחב תמיד באשפה, כך היא אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, חסרת הבנה. הנזם, לא זו בלבד שאיננו מייפה את החזיר אלא הוא גם בולט בחריגותו, והוא עצמו מתלכלך. באותו אופן, יופיה של האשה שאין לה שכל או אישיות מוּצא לבטלה ומאכזב.

תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה

נדיבים ואנוכיים – תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ לטוֹב, ואילו תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה, כעס. ציפייתם של הרשעים מופנית לעניינים הכרוכים בזעם ופורענות.

יֵשׁ מְפַזֵּר ונוֹסָף עוֹד וחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ־לְמַחְסוֹר

יֵשׁ מְפַזֵּר לצדקה. לחלופין: משקיע בעסקים וכתוצאה מכך נוֹסָף לו עוֹד, מרוויח. ולעומתו החֹשֵׂךְ, חוסך ומקמץ מִמעשי יֹּשֶׁר מגיע אַךְ־לְמַחְסוֹר. אמנם אדם צריך להיזהר, כאמור לעיל, אך עם זאת הקמצנות הורגת את בעליה. יש מצבים שבהם אסור לחסוך, ורק מי שלכאורה מפזר יכול להרוויח.

נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם־הוּא יוֹרֶא יִ

נֶפֶשׁ בְּרָכָה, אישיות נדיבה שמברכת את כולם תְדֻשָּׁן, תשמין, תהיה מאושרת, וּמַרְוֶה אחרים גַּם־הוּא יוֹרֶא, יִרווה. חייו יהיו שבעים ושלווים.

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר

מֹנֵעַ מאחרים בָּר, תבואה – יִקְּבֻהוּ, יקללו אותו לְאוֹם, בני עמו. חכמים פירשו את הפסוק על מי שמפקיע את מחיר התבואה הנצרכת לכול. בזמני מחסור או צמצום לא רק שאין הוא מעניק ממה שיש לו, אלא גם שומר את תבואתו אצלו כדי להעלות את המחירים. וּבְרָכָה תבוא לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר, המוכר את המזון, ואינו שומר הכול לעצמו בלבד.

שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ

שֹׁחֵר טוֹב, מי שמבקש ודוגל בטובם של אנשים, יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, מחפש תמיד את הפיוס וההשלמה ההדדית. וגם: הרצון ינוח עליו עצמו. וְאילו דֹרֵשׁ רָעָה – הרעה תְבוֹאֶנּוּ, תבוא עליו.

בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ

בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל למרות כל העושר, וְכֶעָלֶה, שאולי איננו כה מפואר, ולעתים הוא נובל באופן זמני, אבל תמיד מקדים לצמוח, כך צַדִּיקִים יִפְרָחוּ.

עֹכֵר בֵיתוֹ יִנְחַל־רוּחַ וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם־לֵב

עֹכֵר, הפוגע בבֵיתוֹ משום הקפדת יתר, קמצנות או חוסר אכפתיות יִנְחַל־רוּחַ, ריק או: כעס. ההנחה שהתנהגויות כאלו יביאו תועלת כלשהי, מופרכת ואווילית. וְעֶבֶד ייעשה האֱוִיל לַחֲכַם־לֵב. הטיפש יהיה עבד לאיש חכם ומתוקן. על האדם לסגל אפוא חכמת לב ורגישות ולא להחזיק את ביתו ביד קפוצה ובחמה שפוכה.

פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם

מפְּרִי הצַדִּיק יצמח עֵץ חַיִּים על כל משמעיו, וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת לחנכן ולטפל בהן – חָכָם מפני שהוא משקיע בדברים העיקריים – בבני אדם.

הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא

הֵן, הרי אפילו צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, ייענש מפעם לפעם על מעשיו, אַף כִּי, לא כל שכן רָשָׁע וְחוֹטֵא, בוודאי יבוא על עונשו.