וַיֵּאָסְפוּ כָל־הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל

וַיֵּאָסְפוּ כָל־הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־הָרְחוֹב, הרחבה אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמָּיִם, וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל. נראה שבאותו זמן עזרא לא היה מעורב כמנהיג אלא היה בעיקר חכם ואיש רוח. בהיותו סופר המעתיק את ספר התורה, היה בידו הספר.

וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי

וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל שכלל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה וְכֹל מי שמֵבִין לִשְׁמֹעַ, שמסוגל להבין, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, ראש השנה.

וַיִּקְרָא־בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמַּיִם מִן־הָאוֹר עַד־מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָה

וַיִּקְרָא־בוֹ עזרא לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמַּיִם מִן־הָאוֹר, משהאיר היום, מעט לפני הזריחה עַד־מַחֲצִית הַיּוֹם, נֶגֶד, מול הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים, וְאָזְנֵי כָל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָה. כולם הקשיבו לדברים הנקראים.

וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל־מִגְדַּל־עֵץ אֲשֶׁר־עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל־יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם

וכך היה המעמד:וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל־מִגְדַּל־עֵץ אֲשֶׁר־עָשׂוּ במיוחד לַדָּבָר, כדי לאפשר לכל המתקהלים לשמוע. וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה – עַל־יְמִינוֹ, וּמִשְּׂמֹאלוֹ – פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה ומְשֻׁלָּם. משני צדיו עמדו תלמידיו וחבריו, שהיו ראשוני הסופרים, ומהם הורכב כנראה בית הדין שנקרא 'כנסת הגדולה'.

וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל־הָעָם כִּי־מֵעַל כָּל־הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל־הָעָם

וַיִּפְתַּח עֶזְרָא את הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל־הָעָם, וכולם ראו כִּי־מֵעַל כָּל־הָעָם הָיָה, על המגדל, וּכְפִתְחוֹ את הספר עָמְדוּ כָל־הָעָם ביראת כבוד.

וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת־ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה

וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת־ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל לפני שהתחיל לקרוא, וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם: "אָמֵן, אָמֵן" בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, ביד מורמת כלפי מעלה. יְדֵיהֶם, כך נהגו אז להצדיע. וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם, על הפנים אָרְצָה.

וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת־הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל־עָמְדָם

חלק מהנוכחים היו דוברי ארמית בגלות, ומן הסתם לא כולם הבינו את הכתוב, לפיכך – וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה, יָמִין, עַקּוּב, שַׁבְּתַי, הוֹדִיָּה, מַעֲשֵׂיָה, קְלִיטָא, עֲזַרְיָה, יוֹזָבָד, חָנָן, פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים, מסבירים ומדריכים אֶת־הָעָם לַתּוֹרָה הנקראת, וְהָעָם ניצבים עַל־עָמְדָם.

וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא

וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר, בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְפֹרָשׁ, מתורגם, אולי גם פירשו והסבירו מלים ומונחים, וְשׂוֹם שֶׂכֶל, הם קראו בתנועות הנכונות ובפיסוק ובהטעמה המדויקים, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא, את כל מה שקראו.

וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת־הָעָם לְכָל־הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ־הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל־תִּתְאַבְּלוּ וְאַל־תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל־הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה, הוּא הַתִּרְשָׁתָא, תואר כבוד פרסי, וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת־הָעָם, המסבירים לעם, לְכָל־הָעָם: הַיּוֹם, שהוא ראש השנה, קָדֹשׁ־הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אַל־תִּתְאַבְּלוּ וְאַל־תִּבְכּוּ. כִּי בוֹכִים כָּל־הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. נראה שעזרא קרא בספר דברים, שבו מופיעים דברי תוכחה שהנוכחים לא שמעו עד אז, שכן אפילו לפני שגלו, לא כולם ידעו את הכתוב בתורה. כאשר שמעו את דברי התורה שהם לא קיימו עד כה, הצטערו על מה שפגמו.

וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ כִּי־חֶדְוַת ה'הִיא מָעֻזְּכֶם

וַיֹּאמֶר נחמיה ועזרא לָהֶם – לעם כשהגיעה מחצית היום: לְכוּ לבתיכם, אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים, מעדנים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, משקאות מתוקים. עשו סעודת חג והתענגו וְשִׁלְחוּ מָנוֹת מזון לְמי שאֵין נָכוֹן, מוכן לוֹ, כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ. משלוח המנות, שבפורים נעשה באופן כמעט טקסי, היה מנהג חג מקובל, שהרי אין להשאיר אנשים ללא מזון לחג. בחג העם צריך לשמוח וגם לשמח את לב הנזקקים. וְאַל־תֵּעָצֵבוּ על כך שאולי לא נהגתם כראוי, כִּי־חֶדְוַת ה', השמחה בה' הִיא מָעֻזְּכֶם, החוזק וההגנה שלכם.

וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל־הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ

וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים, משתיקים לְכָל־הָעָם, לֵאמֹר: הַסּוּ מלבכות ולהתאבל כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ. אף שהכינוס היה דומה לעצרות שמקיימים בימי צום, הוא לא נועד לתענית, אלא להשמעת דברי התורה שאחריה העם יחגוג את החג.

וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם

וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל־הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל־עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, למחרת נֶאֶסְפוּ רק רָאשֵׁי הָאָבוֹת שלְכָל־הָעָם והַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, ולא כל העם, אֶל־עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.

וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד־מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי

וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד־מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג הסוכות בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. רבים מהם כבר לא ידעו או לא זכרו זאת, וכעת למדו מן הקריאה בתורה על חג הסוכות שנחגג בחודש השביעי, תשרי.

ואֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב

וגם ציוו אֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, יודיעו וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן, עֵץ שֶׁמֶןוַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת על מנת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב בתורה. לפחות שניים מן העצים הללו הם מארבעת המינים שניטלים בחג הסוכות – הלולב, שהוא עלי תמרים, וההדס. נראה שעשו בעלים הללו שימוש כפול: חלקם נועד ללולבים, והחלק הפחות יפה או פחות ראוי הונח כסכך על גג הסוכות.

וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם

וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב, רחבת שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. נראה כי הרחבה שלפני השערים הייתה משמשת לשווקים ולאספות.

וַיַּעֲשׂוּ כָל־הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן־הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא־עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד

וַיַּעֲשׂוּ כָל־הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן־הַשְּׁבִי, מהגולה סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לֹא־עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן־נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא. אפשר שבמשך השנים רק יחידים חגגו את החג, אבל עם ישראל בכללו שכח את העניין, וכעת שוב עשו זאת כל העם, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ־חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט

וַיִּקְרָא, עזרא או מישהו בשליחותו בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם, מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן של החג עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. כאן רואים כי מנהג הקריאה בתורה במועדים קדום מאוד. וַיַּעֲשׂוּ־חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עשו עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט הכתוב בתורה.