וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת־הַחוֹמָה וְלֹא־נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ גַּם עַד־הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא־הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים

וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת־הַחוֹמָה וְלֹא־נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ, פרצה. החומה לא הייתה הרוסה כולה, אבל היה צריך לבנות את הפרצות. גַּם נשמע להם כי עַד־הָעֵת הַהִיא, לאחר שהחומות כבר הושלמו דְּלָתוֹת לֹא־הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים עדיין. השלב הזה, שבו העיר עומדת לפני ביצור מלא, אבל עדיין אפשר לחדור לתוכה, מסוכן.

וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ וְהֵמָּה חֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה

וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר: לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו, הבא ניפגש בַּכְּפִירִים, כפרים קטנים שבְּבִקְעַת אוֹנוֹ. נערוך ועידה בינך, מנהיג מדינת יהודה לביננו, מנהיגי מדינות אחרות. וְלאמתו של דבר הֵמָּה חֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה. באופן כללי נחמיה היה חשדני, אולי מחמת היכרותו עם התככים הפוליטיים בחצר המלוכה הפרסי. בוודאי חשד באנשים הללו, שלא היו ידידיו.

וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים לֵאמֹר מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם

וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים, שליחים לֵאמֹר: מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת. אני עסוק כעת ואין לי זמן לפגישות. לָמָּה תִשְׁבַּת, תיפסק הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ, אעזוב אותה וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם?!

וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה

וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים, וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה. הם שלחו עוד הזמנות, ובכל פעם אמרתי להם שאין לי זמן לזה. חוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים, וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה.

וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת־נַעֲרוֹ וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ

וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת־נַעֲרוֹ, וְאִגֶּרֶת , שאינה חתומה כרגיל אלא פְּתוּחָה בְּיָדוֹ, כך שכל אחד יכול היה לקרוא בה, אולי כדי שתוכנה יתפרסם.

כָּתוּב בָּהּ בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אֹמֵר אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד עַל־כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וכך כָּתוּב בָּהּ: בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע, נודע בעמים וְכך גַשְׁמוּ, גשם הערבי אֹמֵר שאַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד במלכות, עַל־כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה, וְאַתָּה הֹוֶה, מתכונן להיות לָהֶם לְמֶלֶךְ. כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וכיוצא באלו הדברים.

וְגַם־נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר מֶלֶךְ בִּיהוּדָה וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו

וְגַם־נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ, לִקְרֹא, להכריז עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: יש מֶלֶךְ בִּיהוּדָה. וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ ארתחששתא כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אנחנו עדיין לא מאמינים בזה, אבל השמועות רצות, והן עלולות להגיע אל המלך. וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו. הבה נשוחח על העניין ונודיע שאין אמת בשמועות.

וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם

וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו – לסנבלט לֵאמֹר: לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר. אין שמועות ואין תכניות, כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם. אלה דברי שקר שהמצאת.

כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן־הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה וְעַתָּה חַזֵּק אֶת־יָדָי

כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים, מפחידים אוֹתָנוּ לֵאמֹר: "יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן־הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה", וְעַתָּה אם אכן רצונך בטובתי, חַזֵּק אֶת־יָדָי.

וַאֲנִי בָאתִי בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן־דְּלָיָה בֶּן־מְהֵיטַבְאֵל וְהוּא עָצוּר וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל־תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ

וַאֲנִי בָאתִי אל בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן־דְּלָיָה בֶּן־מְהֵיטַבְאֵל, שכנראה היה איש חשוב, אולי הוכר כנביא, וְהוּא עָצוּר, סגור בביתו מפני שהיה חולה או מסיבה אחרת, וַיֹּאמֶר אלי: "נִוָּעֵד אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים, בוא ניכנס שנינו אֶל־תּוֹךְ הַהֵיכָל, המקדש וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ, וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ. סכנה אורבת לך בלילה. ניכנס לתוך המקדש, ומכיוון שההיכל סגור וריק מאדם, אתה תהיה מוגן".

וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא

וָאֹמְרָה, אמרתי: "הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח?! לא ולא. וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר־יָבוֹא אֶל־הַהֵיכָל וָחָי?! הלוא אינני כהן, ואסור לי להיכנס להיכל. לֹא אָבוֹא!"

וָאַכִּירָה וְהִנֵּה לֹא־אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ

וָאַכִּירָה, הכרתי וְהִנֵּה לֹא־אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ, כִּי הַנְּבוּאָה כביכול אשר דִּבֶּר עָלַי, שיבואו להרוג אותי בלילה, לא היה דבר ה', וְלאמתו של דבר טוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ, שילמו לו כדי לומר דברים כאלה.

לְמַעַן שָׂכוּר הוּא לְמַעַן־אִירָא וְאֶעֱשֶׂה־כֵּן וְחָטָאתִי וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי

לְמַעַן, מפני ששָׂכוּר הוּא לכך אמר זאת, לְמַעַן־אִירָא וְאֶעֱשֶׂה־כֵּן וְחָטָאתִי, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע. אילו עשיתי כן, הם היו מפרסמים את הדבר לְמַעַן יְחָרְפוּנִי, כדי שיביישו ויקללו אותי. העצה שנתן לו נביא השקר, לא נועדה להזיק לו במישרין, אבל הייתה עלולה לשמש נושא להשמצות.

זָכְרָה אֱלֹהַי לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי

זָכְרָה, אֱלֹהַי, לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה, וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי. היו עוד נביאים שאמרו לי דברי הפחדה.

וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם

וַתִּשְׁלַם בסופו של דבר הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם, ביום ה-52 מאז התחלנו בשיקומה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל־אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל־אוֹיְבֵינוּ, וַיִּרְאוּ כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ, וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. הם חשו שפלים בעיני עצמם, וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת. הם הבינו שהצלחתנו לסיים את כל המלאכה בזמן קצר יחסית נבעה מסיוע עליון.

גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרוֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל טוֹבִיָּה וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם

גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי, אצילי יְהוּדָה את אִגְּרוֹתֵיהֶם שנשלחות והוֹלְכוֹת עַל, אל טוֹבִיָּה, וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם. חלק מהאנשים, שלא העזו לומר דברים בגלוי, התכתבו עם טוביה העמוני ואנשיו. המרחק בין היהודים והשומרונים לא היה אז גדול ביותר, והשומרונים טענו שהם יהודים, ושהם רוצים להיות שותפים. על כן היו קשרים בין שתי הקבוצות, ורבים חשבו שאין זו אלא מחלוקת פנימית בתוך עם אחד.

כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי־חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן־אָרַח וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת־בַּת־מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה

כִּי אנשים רַבִּים בִּיהוּדָה היו קרובים דיים לטוביה שהפכו בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה, ברית לוֹ, נשבעו לו אמונים, כִּי־חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן־אָרַח, וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ של טוביה לָקַח אֶת־בַּת־מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה. הם התחתנו עם בני המשפחות החשובות ביותר ביהודה.

גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי ודְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי

גַּם את טוֹבֹתָיו של טוביה הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי, היו מספרים לי בשבחו, ואת דְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ. מצד שני, את כל דברי הרכילות שיכלו לספר עלי היו מספרים לו, וכתוצאה מכך – אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי. נחמיה אמנם בא מכוח המלכות, אך היה חדש במקום ולא השתייך לקבוצה המקומית. לא היה להם פקפוק לגבי יושרו, אבל מכיוון שלא היה משלהם, התעוררו כנגדו טרוניות וקטטות כמנהג העולם. גם לאחר שנבנתה החומה, לא השתררה שלווה בארץ. פעם אחר פעם היו ניסיונות לעורר מהומות בעיר ולסייע לאויבים מבחוץ.