וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים

וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל, על אודות אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה

וְיֵשׁ מהצועקים אֲשֶׁר אֹמְרִים: "בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ, שלנו הנם רַבִּים. פירוש חלופי: את ילדינו אנחנו מגדלים, וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה. עלינו להאכיל את משפחתנו. או: את ילדינו אנחנו מוסרים לנושים בעד ריבית שנתחייבנו בה כדי שיהיה לנו מזון".

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים: "שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים, נותנים בעירבון, וְנִקְחָה, ונקנה דָגָן בָּרָעָב".

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים: "לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת, כדי לשלם מס קרקע של הַמֶּלֶךְ, ולשם כך משכַּנּוּ את שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ.

וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת־בָּנֵינוּ וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ וּשְׂדֹתֵנוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים

וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ כן בְּשָׂרֵנוּ, כִּבְנֵיהֶם כן בָּנֵינוּ, וְהִנֵּה אף על פי שכולנו, העשירים והעניים, שווים בעצם, אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים, משעבדים אֶת־בָּנֵינוּ וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים, וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת כשפחות, וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ, אין בכוחנו לעשות דבר, וּשְׂדֹתֵנוּ וּכְרָמֵינוּ ניתנים לַאֲחֵרִים". העשירים הלוו כסף לעניים וניצלו את החובות כדי להשתמש ברכושם של הלוֹוים ולשעבד גם את ילדיהם.

וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת־זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת־זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת־הַחֹרִים וְאֶת־הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ־בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁים וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה

וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי. הרהרתי בדבר, וָאָרִיבָה אֶת־הַחֹרִים וְאֶת־הַסְּגָנִים, התווכחתי עם בעלי השררה והמעמד העשירים, וָאֹמְרָה לָהֶם: מַשָּׁא, תביעת חוב אִישׁ־בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁים. כיצד אתם נוהגים כנושים כלפי אחיכם ודוחקים אותם?! וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה. הקהלתי סביבם אנשים רבים.

וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת־אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם־אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת־אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ־לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר

נחמיה נשא נאום חמור בפני הקהל. וָאֹמְרָה לָהֶם: הלוא כשהיינו בגולה אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת־אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם, שחררנו את אחינו השבויים מידי הגויים כְּדֵי בָנוּ, כפי יכולתנו, וְהנה גַם־אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת־אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ־לָנוּ?! עכשיו אתם משעבדים את אחיכם היהודים שאתנו כאן כדי שניאלץ לשחרר גם אותם?! וַיַּחֲרִישׁוּ, הם שתקו וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר מה לענות.

וָאֹמַר לֹא־טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר־אַתֶּם עֹשִׂים הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ

וָאֹמַר: לֹא־טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר־אַתֶּם עֹשִׂים, הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ ראוי שתֵּלֵכוּ, תנהגו. האם אינכם יראים מֵחמת חֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ, בראותם אותנו מעבידים את אחינו שלנו?!

וגַם־אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן נַעַזְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה

והרי לא רק אתם בעלי חובות, גַם־אֲנִי, אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן. גם אנחנו הלווינו להם כסף; הבה נַעַזְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה, נבטל כולנו את החובות הללו.

הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם ומְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם

הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם את שְׂדֹתֵיהֶם, כַּרְמֵיהֶם, מטעי זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם, ואת מְאַת הַכֶּסֶף, הכסף הרב וְהַדָּגָן, הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם.

וַיֹּאמְרוּ נָשִׁיב וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר וָאֶקְרָא אֶת־הַכֹּהֲנִים וָאַשְׁבִּיעֵם לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה

וַיֹּאמְרוּ השומעים שהזדעזעו מדבריו הנוקבים: נָשִׁיב מה שיש בידינו, וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ עוד לפרוע את חובותיהם. כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר. וָאֶקְרָא אֶת־הַכֹּהֲנִים, וָאַשְׁבִּיעֵם – את הציבור, באמצעות הכהנים לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה.

גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק וַיֹּאמְרוּ כָל־הַקָּהָל אָמֵן וַיְהַלְלוּ אֶת־ה' וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה

גַּם את חָצְנִי, כנף בגדי נָעַרְתִּי, ניערתי כמעשה סמלי, עד שהכול נפל ממנו, וָאֹמְרָה: כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יָקִים, יקיים אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ, מעושרו, וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק. הוא יאבד את כל נכסיו ויישאר מטולטל ומרוקן. וַיֹּאמְרוּ כָל־הַקָּהָל על השבועה: אָמֵן! וַיְהַלְלוּ אֶת־ה'. למרות הקושי הם הסכימו לוותר לעניים על חובותיהם, ושיבחו את ה' על ההזדמנות לאפשר למסכנים לחיות בכבוד. וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה.

גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר־צִוָּה אוֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי

בזמן כתיבת הספר נחמיה מוסיף הערה: גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר־צִוָּה, מינה אוֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם, הפחה שלהם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ – שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אֲנִי וְאַחַי, חברי שבאו אתי, את לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי. אף על פי שהגיעו לי תשלומים שונים ומזונות בהיותי המושל מטעם המלך, לא לקחתי דבר.

וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל־הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף־שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל־הָעָם ואֲנִי לֹא־עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים

וְאילו הַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל־הָעָם, וַיִּקְחוּ מֵהֶם מסים בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר גביית כֶּסֶף־שְׁקָלִים אַרְבָּעִים. גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל־הָעָם. הם ניצלו את כוחם והכבידו על התושבים, ולעומת זאת אֲנִי לֹא־עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים. ייתכן שהצהרתו של נחמיה לא הייתה מכובדת, אבל הוא אדם ישיר מאוד.

וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ וְכָל־נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל־הַמְּלָאכָה

לא רק שלא לקחתי מהעם לצורכי, וְגַם, אף בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי, וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ, וְכָל־נְעָרַי קְבוּצִים, מרוכזים שָׁם עַל־הַמְּלָאכָה. אף שהבאתי עמי כסף ובידי כוח שלטוני, אני ונערַי לא קנינו דבר, וכל עשייתנו הוקדשה לציבור.

וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ והַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־סְבִיבֹתֵינוּ עַל־שֻׁלְחָנִי

וְהַיְּהוּדִים, בני יהודה שסביבי וְהַסְּגָנִים, פקידי המלך הם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, ומבני העם הַבָּאִים אֵלֵינוּ לעזור לנו שהגיעו מִן, ממקום מושבם של הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־סְבִיבֹתֵינוּ, כולם היו עַל־שֻׁלְחָנִי.

וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד שׁוֹר אֶחָד צֹאן שֵׁשׁ־בְּרֻרוֹת וְצִפֳּרִים נַעֲשׂוּ לִי וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים בְּכָל־יַיִן לְהַרְבֵּה וְעִם זֶה לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי כִּי־כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל־הָעָם הַזֶּה

וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה בעבורם אצלי לְיוֹם אֶחָד: שׁוֹר אֶחָד, צֹאן שֵׁשׁ־בְּרֻרוֹת, מובחרות וְצִפֳּרִים, עופות נַעֲשׂוּ, הוכנו לִי, וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים, בכל עשרה ימים הייתי משקה אותם בְּכָל־יַיִן לְהַרְבֵּה, לרוב, וְעִם כל זֶה את לֶחֶם הַפֶּחָה, מס מזונות לבית המגיע לפחה, לֹא בִקַּשְׁתִּי כִּי־כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל־הָעָם הַזֶּה.

זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עַל־הָעָם הַזֶּה

זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עַל־הָעָם הַזֶּה.