וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי־עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים שהתגוררו מסביב, כִּי־עָלְתָה אֲרוּכָה, רפואה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם, כִּי־הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים, הפרצות לְהִסָּתֵם, וַיִּחַר לָהֶם, הם כעסו מְאֹד.

וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה

וַיִּקְשְׁרוּ, התחברו כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם, וְלַעֲשׂוֹת לוֹ – לאיש ירושלים תּוֹעָה, פגע, דבר רע.

וַנִּתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם

וַנִּתְפַּלֵּל אֶל־אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם – על אנשי ירושלים שישמור יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה

וַיֹּאמֶר עַם יְהוּדָה בעקבות מאמצי הבנייה וגיוס השומרים: כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. קשה לסבלים לשאת את המשאות, וְהֶעָפָר הַרְבֵּה, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה.

וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָה

מלבד החולשה הפיזית גם האיום המרחף מרפה את הידיים – וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ, אויבינו: "לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ היהודים עַד אֲשֶׁר־נָבוֹא אֶל־תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם. וְהִשְׁבַּתְנוּ, נפסיק אֶת־הַמְּלָאכָה". הם מתכננים לתקוף אותנו בהפתעה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ אלינוי כַּאֲשֶׁר־בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם – בין הגויים שהתנכלו ליהודה. יהודים אלו פעלו בהיחבא לטובתנו – וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים, פעמים רבות מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־תָּשׁוּבוּ, יתנפלו, או: שאתם תארבו עָלֵינוּ. היהודים שגרו בין הגויים, גילו לנו שוב ושוב מאילו מקומות תכנן האויב להתנפל עלינו.

וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה בַצְּחִיחִים וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת עִם־חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם

כאשר שמעתי את ההתראות – וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם, במקומות נמוכים ומוסתרים בקרקע, מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה, ובַצְּחִיחִים, בין הסלעים, וָאַעֲמִיד אֶת־הָעָם לְפי מִשְׁפָּחוֹת עִם־חַרְבֹתֵיהֶם, רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם.

וָאֵרֶא וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ וְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם

וָאֵרֶא, ראיתי לנכון, או: כאשר בדקתי את מערכי ההגנה – וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים, האצילים וְאֶל־הַסְּגָנִים, הפקידים הגבוהים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם: אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם, אֶת־אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ, וְהִלָּחֲמוּ עַל־אֲחֵיכֶם, בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה אִישׁ אֶל־מְלַאכְתּוֹ

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי־נוֹדַע לָנוּ זממם, וכי אנחנו מוכנים לקרב, וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת־עֲצָתָם. תכניתם בוטלה. וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל־הַחוֹמָה, אִישׁ אֶל־מְלַאכְתּוֹ.

וַיְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל־בֵּית יְהוּדָה

וַיְהִי מִן־הַיּוֹם הַהוּא ואילך, הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי, שבאו אתי מבבל, עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בכלי הנשק וְהם – הָרְמָחִים, הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים. וְהַשָּׂרִים שהתלוו אלי הולכים אַחֲרֵי כָּל־בֵּית יְהוּדָה לשמור עליהם.

הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֵּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח

הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֵּבֶל עֹמְשִׂים, עומסים, המרימים או המעבירים משא בסל הסבלים, כל אחד מהם בְּאַחַת יָדוֹ, בידו אחת עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְהיד האַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח, החרב.

וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל־מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי

וְהַבּוֹנִים הנצרכים לשתי ידיים למלאכתם, אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים, קשורים עַל־מָתְנָיו וּבוֹנִים, וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר נמצא אֶצְלִי לאזעקת העם במקרה של התראת מלחמה.

וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו

וָאֹמַר אֶל־הַחֹרִים וְאֶל־הַסְּגָנִים וְאֶל־יֶתֶר הָעָם: הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה, פרושה על שטח נרחב, וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל־הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו, ולכן איננו יודעים מה קורה בכל מקום.

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר – שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ, תיאספו אֵלֵינוּ. השופר יודיע היכן המארב או המתקפה, ואֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ.

ואֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים

וכך אֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, כל שעות האור המאפשרות לעבוד.

גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה

גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם: אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם ולא ישובו לביתם, וְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר, בלילה עסקנו בשמירה, וְאילו הַיּוֹם שימש למְלָאכָה.

וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי אֵין־אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם

וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי, אֵין־אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ בלילה, אִישׁ שִׁלְחוֹ, עם חרבו יוצא אל הַמָּיִם. גם כאשר כל אחד מתרחץ ועושה צרכיו, נשקו צמוד אליו.