וּבְכָל־זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹהֲנֵינוּ

וּבְכָל־זֹאת, אף על פי שאנחנו עבדים לזרים, אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה, ברית עם ה', וְכֹתְבִים אותה, וְעַל הֶחָתוּם – שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ וכֹהֲנֵינוּ. נוּ.

וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן־חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה

וְעַל הַחֲתוּמִים בפירוט – נְחֶמְיָה, שתואר הכבוד שלו בממשל הפרסי הוא הַתִּרְשָׁתָא, בֶּן־חֲכַלְיָה. בתור המנהיג הפוליטי של העם הוא החתום ראשון, וְאחריו צִדְקִיָּה,

שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה

שְׂרָיָה, עֲזַרְיָה, יִרְמְיָה, שלפי הנראה היו כהנים. יש שטענו שעזריה הוא עזרא הסופר, שהרי עזרא, שנכח שם והיה ממכונני המעמד, לא נזכר בין חותמי האמנה. ייתכן אפוא שעזרא הוא שם מקוצר וארמי, ובלשון הקודש נקרא עזריה. לכן בחתימה פורמלית על האמנה של המדינה היהודית הוא חותם בשם זה.

פַּשְׁחוּר אֲמַרְיָה מַלְכִּיָּה

פַּשְׁחוּר, אֲמַרְיָה, מַלְכִּיָּה,

חַטּוּשׁ שְׁבַנְיָה מַלּוּךְ

חַטּוּשׁ, שְׁבַנְיָה, מַלּוּךְ,

חָרִם מְרֵמוֹת עֹבַדְיָה

חָרִם, מְרֵמוֹת, עֹבַדְיָה,

דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן בָּרוּךְ

דָּנִיֵּאל, גִּנְּתוֹן, בָּרוּךְ,

מְשֻׁלָּם אֲבִיָּה מִיָּמִן

מְשֻׁלָּם, אֲבִיָּה, מִיָּמִן,

מַעַזְיָה בִלְגַּי שְׁמַעְיָה אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים

מַעַזְיָה, בִלְגַּי, שהיה משמר כהנים ידוע גם לאחר דורות רבים, ושְׁמַעְיָה. אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים.

וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן־אֲזַנְיָה בִּנּוּי מִבְּנֵי חֵנָדָד קַדְמִיאֵל

וְהַלְוִיִּם: וְיֵשׁוּעַ בֶּן־אֲזַנְיָה, בִּנּוּי, ומִבְּנֵי חֵנָדָד חתם קַדְמִיאֵל.

וַאֲחֵיהֶם שְׁבַנְיָה הוֹדִיָּה קְלִיטָא פְּלָאיָה חָנָן

וַאֲחֵיהֶם: שְׁבַנְיָה, הוֹדִיָּה, קְלִיטָא, פְּלָאיָה, חָנָן,

מִיכָא רְחוֹב חֲשַׁבְיָה

מִיכָא, רְחוֹב, חֲשַׁבְיָה,

זַכּוּר שֵׁרֵבְיָה שְׁבַנְיָה

זַכּוּר, שֵׁרֵבְיָה, שְׁבַנְיָה. שמו של הלוי הזה זהה לשמו של אחד הכהנים החותמים.

הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ

הוֹדִיָּה שני, בָנִי, בְּנִינוּ. חלק מהשמות הללו מוכרים מרשימת הלויים המדברים באספה, ורבים אחרים נמנים ברשימות השונות שבספר עזרא ונחמיה.

רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב עֵילָם זַתּוּא בָּנִי

רָאשֵׁי הָעָם החותמים: פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב, עֵילָם, זַתּוּא, בָּנִי,

בֻּנִּי עַזְגָּד בֵּבָי

בֻּנִּי, עַזְגָּד, בֵּבָי,

אֲדֹנִיָּה בִגְוַי עָדִין

אֲדֹנִיָּה, בִגְוַי, עָדִין,

אָטֵר חִזְקִיָּה עַזּוּר

אָטֵר, חִזְקִיָּה, עַזּוּר,

הוֹדִיָּה חָשֻׁם בֵּצָי

הוֹדִיָּה, חָשֻׁם, בֵּצָי,

חָרִיף עֲנָתוֹת נֵיבָי

חָרִיף, עֲנָתוֹת, נֵיבָי,

מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם חֵזִיר

מַגְפִּיעָשׁ, מְשֻׁלָּם, חֵזִיר,

מְשֵׁיזַבְאֵל צָדוֹק יַדּוּעַ

מְשֵׁיזַבְאֵל, צָדוֹק, יַדּוּעַ,

פְּלַטְיָה חָנָן עֲנָיָה

פְּלַטְיָה, חָנָן, עֲנָיָה,

הוֹשֵׁעַ חֲנַנְיָה חַשּׁוּב

הוֹשֵׁעַ, חֲנַנְיָה, חַשּׁוּב,

הַלּוֹחֵשׁ פִּלְחָא שׁוֹבֵק

הַלּוֹחֵשׁ, פִּלְחָא, שׁוֹבֵק,

רְחוּם חֲשַׁבְנָה מַעֲשֵׂיָה

רְחוּם, חֲשַׁבְנָה, מַעֲשֵׂיָה,

וַאֲחִיָּה חָנָן עָנָן

וַאֲחִיָּה, חָנָן, עָנָן,

מַלּוּךְ חָרִם בַּעֲנָה

מַלּוּךְ, חָרִם, בַּעֲנָה. יש להניח שמי שחתם היה ראש המשפחה או גדול בניה. למעשה אלה היו מנהיגי העם באותו דור. התרשתא חתם ראשון בהיותו המושל העליון, אחריו הכהנים החשובים, אחריהם הלויים החשובים ובסוף חתמו ראשי העם. נראה שהם חתמו יחד כחלק מגוף אחד. יש אומרים שזו הייתה רשימת הבסיס של חברי בית הדין הגדול שנקרא אחר כך 'כנסת הגדולה'.

וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל־הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל־תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין

וּשְׁאָר הָעָם – הַכֹּהֲנִים, הַלְוִיִּם, הַשּׁוֹעֲרִים, הַמְשֹׁרְרִים, הַנְּתִינִים וְכָל־הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת ובא אֶל־תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, נְשֵׁיהֶם, בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם, כֹּל מי שיוֹדֵעַ ומֵבִין בתורה,

מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו

כולם מַחֲזִיקִים עַל, מחזקים את ידי אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם, המנהיגים הגדולים, וּבָאִים בְּאָלָה, בקללה וּבִשְׁבוּעָה, התחייבו. לא כולם חתמו, אבל הם הסכימו והצטרפו לתוכן המגילה שעליה חתמו המנהיגים, לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים, וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו. את זה קיבלו על עצמם כחוק המדינה. מכאן מתחילים סעיפי החוקה, שחלקם כלליים יותר וחלקם פחות:

וַאֲשֶׁר לֹא־נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ

וַאֲשֶׁר לֹא־נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ.

וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת־הַמַּקָּחוֹת וְכָל־שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא־נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת־הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית ומַשָּׁא כָל־יָד

וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הגויים הַמְבִיאִים אֶת־הַמַּקָּחוֹת, הסחורות הנלקחות בכסף, הנקנות, וְכָל־שֶׁבֶר, תבואה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר, לֹא־נִקַּח, נקנה מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ, בחגים ובמועדים. זוהי הפעם הראשונה שמופיע בפירוש איסור מסחר בשבת, אף על פי שברור שהיה קיים גם בימי הבית הראשון. האמנה קובעת לא רק שהשבת תישמר באופן כללי ושהמסחר בתוך העיר יושבת, אלא גם שיימנעו מלקנות מידי הגויים בשבת. וְנִטֹּשׁ אֶת־הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, לא נעבד בה את האדמה, וניטוש, נבטל את מַשָּׁא כָל־יָד, החובות. שמיטת כספים היא חלק מדיני השנה השביעית.

וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ

וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת. אנחנו מקבלים על עצמנו התחייבויות נוספות: כל אחד מאתנו מתחייב לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית, שליש הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לצורכי עֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. סכום התרומה הקבועה למקדש השתנה במשך הדורות.

לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ

השקלים הללו נצרכו לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת, לחם הפנים, שעשייתו הייתה מורכבת, וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד, העולה הקרבה בכל יום בבוקר ובערב ומנחת הנסכים מתלווה לה, ולקרבנות הַשַּׁבָּתוֹת, הֶחֳדָשִׁים, לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת, קרבנות החטאת הבאים לְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל, וְלכֹל מְלֶאכֶת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ.

וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל־קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית־אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל־מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה

וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל־קֻרְבַּן הָעֵצִים, קרבן זה כולל את הַכֹּהֲנִים, הַלְוִיִּם וְהָעָם, לְהָבִיא עצים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ, לְבֵית־אֲבֹתֵינוּ, לְעִתִּים מְזֻמָּנִים, בזמנים קבועים שָׁנָה בְשָׁנָה כדי לְבַעֵר, להבעיר את האש עַל־מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. כיוון שהאש בערה תמיד, נזקקו לכמות גדולה של עצים. על כן הטילו גורלות על בני העם שיספקו את העצים כל אחד בתורו. בַּתּוֹרָה.

וּלְהָבִיא אֶת־בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל־פְּרִי כָל־עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית ה'

וּלְהָבִיא אֶת־בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל־פְּרִי כָל־עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית ה', כאמור בתורה כמה פעמים.

וְאֶת בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּנוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת־בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ

וְאֶת פדיונות בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ, וּבכורות בְהֶמְתֵּנוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְאֶת־בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ, לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ.

וְאֶת־רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל־עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל־לִשְׁכוֹת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ

וְאֶת־רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ, החלה המופרשת מן הבצק בזמן הלישה, וּתְרוּמֹתֵינוּ מן הדגן וּמפְרִי כָל־עֵץ תִּירוֹשׁ, יין וְיִצְהָר, שמן נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל־לִשְׁכוֹת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ, וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ, המכונה 'מעשר ראשון' יינתן לַלְוִיִּם, וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים, המקבלים את המעשרות בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ.

וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן־אַהֲרֹן עִם־הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת־מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל־הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר

וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן־אַהֲרֹן נמצא עִם־הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם, כאשר הלויים יעשרו, וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת־מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר, החלק העשירי ממעשר הלויים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ, אֶל־הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר. והוא יינתן לכהנים ככתוב בתורה.

כִּי אֶל־הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת־תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְשָׁם כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים ולֹא נַעֲזֹב אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ

כִּי אֶל־הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת־תְּרוּמַת הַדָּגָן, הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, הן התרומות הבאות מישראל ישירות לכהנים, הן 'תרומת המעשר' שהלויים מרימים מהמעשרות שהם מקבלים. וְשָׁם יהיו כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים, ובכך לֹא נַעֲזֹב, נזניח אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ.