הוֹי עִיר דָּמִים כֻּלָּהּ כַּחַשׁ פֶּרֶק מְלֵאָה לֹא יָמִישׁ טָרֶף

הוֹי, עִיר דָּמִים, עיר פשע, כֻּלָּהּ כַּחַשׁ, שקר. פֶּרֶק, פרצות ושברים, הפרות חוק היא מְלֵאָה, לֹא יָמִישׁ, יסור ממנה טָרֶף. זוהי עיר דורסנית וכובשת, שאכזריותה אינה בוטה וגסה, אלא היא חלק מתרבות של כזב.

קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה

תיאור ציורי של העתיד לבוא על עיר הדמים: מרחוק נשמע קוֹל שׁוֹט המצליף כדי לזרז את הסוסים, וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן, אופני המרכבות וְסוּס דֹּהֵר, וּמֶרְכָּבָה שרתומה לו מְרַקֵּדָה. בדרכים ובגלגלים של אז, המרכבה שנוסעת במהירות קופצת ומתנועעת כבמעין ריקוד.

פָּרָשׁ מַעֲלֶה וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית וְרֹב חָלָל וְכֹבֶד פָּגֶר וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה וְכָשְׁלוּ בִּגְוִיָּתָם

הפָּרָשׁ מַעֲלֶה, מגביה את נשקו, וְלַהַב החֶרֶב נחשף, וּבְרַק חֲנִית נראה לעין. אין מדובר במצעד צבאי. אלה אנשי חיל השולפים את נשקיהם כדי להרוג – וְרֹב חָלָל, הרוגים רבים, וְכֹבֶד, רוב פָּגֶר, וְאֵין קֵצֶה, סוף לַגְּוִיָּה, לגוויות שימלאו את העיר הכבושה, עד כדי כך שהחיילים ההורגים ברחובות – וְכָשְׁלוּ בִּגְוִיָּתָם.

מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה טוֹבַת חֵן בַּעֲלַת כְּשָׁפִים הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם בִּזְנוּנֶיהָ ומִשְׁפָּחוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ

הנביא פונה לתאר את נינוה מצד אחר, שאיננו הצד הדורסני והאלים שלה: כל זאת בא עליה מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה טוֹבַת חֵן. העיר מדומה לזונה יפה בַּעֲלַת כְּשָׁפִים, שמנצלת את כל האמצעים שברשותה על מנת למשוך אליה אנשים – הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם, היא סוחרת בבני העמים בִּזְנוּנֶיהָ ולוכדת מִשְׁפָּחוֹת, אומות בִּכְשָׁפֶיהָ.

הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ עַל־פָּנָיִךְ וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ

הִנְנִי פונה אֵלַיִךְ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְגִלֵּיתִי, ארים את שׁוּלַיִךְ, שולי שמלתך עַל־פָּנָיִךְ. וְהַרְאֵיתִי לגוֹיִם את מַעְרֵךְ, ערוותך, וּלמַמְלָכוֹת את קְלוֹנֵךְ, בזיונך.

וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי

וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים, דברים מלוכלכים וְנִבַּלְתִּיךְ, אזהם אותך, וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי, כמו רעי, צואה, מטונפת ומאוסה.

וְהָיָה כָל־רֹאַיִךְ יִדּוֹד מִמֵּךְ וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ! מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ!

וְהָיָה כָל־רֹאַיִךְ יִדּוֹד, ינדוד, יתרחק מִמֵּךְ, וְאָמַר: שָׁדְּדָה, נשדדה נִינְוֵה, מִי יָנוּד לָהּ?! אין מי שירחם עליה. מי שרואה חורבן מניד לכל הפחות בראשו הנה והנה בצער כאומר 'חבל', אבל על נינוה איש לא יעשה זאת. מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ?! לא יהיה מי שינחם אותך.

הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר־חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ

ובמבט היסטורי רחב – נינוה, הֲתֵיטְבִי, האם תהיי מוצלחת וחזקה יותר מִנֹּא אָמוֹן, שהייתה במשך שנים בירת מצרים?! נא אמון היא עיר הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים, על הנילוס ושלוחותיו, המַיִם מסָבִיב לָהּ מגנים עליה, אֲשֶׁר־חֵיל, חומת ביצוריה היא היָם, ומִיָּם, מקרקעית הנילוס בנויה חוֹמָתָהּ. העיר הזו מבוצרת, ויש לה הגנה טבעית.

כּוּשׁ עָצְמָה וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ

כּוּשׁ עָצְמָה, עצמת כוש, שהיא פחות או יותר אתיופיה של היום, וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה, קץ לשלטונך. שטחה של מצרים נרחב מזה של מדינות הצפון. בין מצרים לכוש שררו יחסים הדדיים, בדרך כלל שלטו המצרים בכושים, ובמובן זה מצרים נשענה על כוחה של כוש, אבל קרה ששושלות כושיות משלו במצרים. גם פּוּט, שהיא אולי פונט וְלוּבִים, שהיו ממלכות קרובות למצרים וכפופות לה, הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ, נוא אמון, והצטרפו לצבאך.

גַּם־הִיא לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּיהָ יַדּוּ גוֹרָל וְכָל־גְּדוֹלֶיהָ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים

גַּם־הִיא – הבירה המצרית החזקה לבסוף לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי. הכיבוש האחרון של מצרים היה כיבוש אשורי, ואפשר לשמוע בכך גוון אירוני. גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת, לצבא הזר לא היה עניין בילדים המקומיים, והוא שיסף אותם ברחובות, כמעט לשם שעשוע, וְעַל־נִכְבַּדֶּיהָ של העיר יַדּוּ, הפילו גוֹרָל שיקבע מי ייקח כל אחד מהם לעבד. וְכָל־גְּדוֹלֶיהָ רֻתְּקוּ, נאסרו בַזִּקִּים, באזיקים למכרם לעבדים או כדי לסחוט מהם מה שאפשר ולהוציאם אחר כך להורג.

גַּם־אַתְּ תִּשְׁכְּרִי תְּהִי נַעֲלָמָה גַּם־אַתְּ תְּבַקְשִׁי מָעוֹז מאוֹיֵב

כמו נֹא אמון גַּם־אַתְּ, נינוה, תשתי את כוס התרעלה ותִּשְׁכְּרִי, תְּהִי נַעֲלָמָה, תנסי להתכווץ ולהסתתר. גַּם־אַתְּ תְּבַקְשִׁי מָעוֹז, מגן ומחסה מפני האוֹיֵב.

כָּל־מִבְצָרַיִךְ תְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים אִם־יִנּוֹעוּ וְנָפְלוּ עַל־פִּי אוֹכֵל

כָּל־מִבְצָרַיִךְ האמורים להיות קשים לכיבוש, יהיו כעצי תְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים, פרות בשלים וטובים למאכל אויב, שאִם־יִנּוֹעוּ העצים – וְנָפְלוּ התאנים עַל־פִּי אוֹכֵל.

הִנֵּה עַמֵּךְ נָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ לְאֹיְבַיִךְ פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ אָכְלָה אֵשׁ בְּרִיחָיִךְ

הִנֵּה עַמֵּךְ כמו נָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ, שאינן יוצאות להילחם, וכיוון שאין מי שיגן עליכם, לְאֹיְבַיִךְ פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ, ואָכְלָה אֵשׁ את בְּרִיחָיִךְ.

מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי־לָךְ חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן

לכאורה, כך היית אמורה לעשות כדי להינצל, נינוה: מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי־לָךְ, היית אמורה להכין לך מאגרי מים זמינים, חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ, ולשם כך – בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר. הבנייה בנינוה הייתה עשויה מלבֵנים. לשם הכנתן היו אנשים נכנסים ברגליהם לתוך הטיט ודורכים על החומר כדי להכין אותו ליציקת לבנים. הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן, תבנית ליצירת לבנים.

שָׁם תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה

ואולם, בין אם עשית זאת ובין אם לא – שָׁם תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ, תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב, העיר תישרף, ותושביה ייהרגו, תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק, כמו שאוכלים המון חגבים צעירים. הִתְכַּבֵּד, הכבידי עצמך ורבי את עצמך, או: טואטאי כַּיֶּלֶק, הִתְכַּבְּדִי כָּאַרְבֶּה, כדרך שאוספים חגבים אל מקום אחד, ואחר כך הם נאכלים.

הִרְבֵּית רֹכְלַיִךְ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף

בהיותך עיר גדולה ומרכז מסחרי הִרְבֵּית את רֹכְלַיִךְ יותר מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף. כמו שהארבה הצעיר פושט כנפיו ומתחיל לעוף, כך העיר הייתה שולחת סוחרים לכל מקום בעולם.

מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גּוֹבָי הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד וְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם

מִנְּזָרַיִךְ, נגידייך ומושלייך, או: הנציגים היפים שלכם בעולם רבים כָּאַרְבֶּה, וְטַפְסְרַיִךְ, חשובייך, בעלי השררה שבך כְּגוֹב גּוֹבָי, חגבים רבים הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה. מכיוון שדמם של החגבים קר, טמפרטורת גופם וחיוניותם תלויות בחום שמש. משום כך כשמזג האוויר קר הם אינם מסוגלים לעוף ונשארים חונים בגדרות. לאחר זמן, כאשר השֶׁמֶשׁ זָרְחָה – וְנוֹדַד וְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ. אַיָּם? היכן הם? כך נעלמו לפתע פתאום כל מנהיגי העיר.

נָמוּ רֹעֶיךָ מֶלֶךְ אַשּׁוּר יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ נָפֹשׁוּ עַמְּךָ עַל־הֶהָרִים וְאֵין מְקַבֵּץ

נָמוּ, ישנים רֹעֶיךָ, שריך, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, יִשְׁכְּנוּ במקומם אַדִּירֶיךָ, ואין הם עושים דבר. נָפֹשׁוּ, נפוצו עַמְּךָ עַל־הֶהָרִים, וְאֵין מְקַבֵּץ. מלך אשור לא יוכל לסמוך על אנשיו. בשעת מצוקה השרים אוהבי המנוחה יתפזרו.

אֵין־כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ נַחְלָה מַכָּתֶךָ כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ כִּי עַל־מִי לֹא־עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד

אֵין־כֵּהָה, תרופה לְשִׁבְרֶךָ, נַחְלָה, אנושה מַכָּתֶךָ, כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ, כשישמעו את השמועה על מפלתך והתמוטטותך, מלך אשור, תָּקְעוּ, ימחאו כַף עָלֶיךָ, ואין זה פלא – כִּי עַל־מִי לֹא־עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד. האשורים הציקו לכל העולם, ועל כן כל העמים שדוכאו והוגלו על ידם ישמחו על סופו של האיום האשורי.