מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי

מַשָּׂא, דיבור נבואי על העיר נִינְוֵה, הכתוב על סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי, אולי ממקום שנקרא אלקוש, שאינו מופיע אלא כאן.

אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו

אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם, מעניש ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר, ממתין בנקמה הוּא לְאֹיְבָיו.

ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה ה'בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו

אמנם ה' הוא אֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלן וּגְדָל־כֹּחַ לשאת את החטאים ואת העוונות, וְאולם נַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. אין הוא מנקה את החוטא באופן סופי אלא ממתין לשעה הראויה. ה' – בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה, בסערה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן הוא אֲבַק רַגְלָיו. התגלותו של ה' להיפרע מאויביו מדומה לסערה ולמרוצת גיבור המעלה אבק.

גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל

גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ, ודי בגערתו כדי לייבש אותו, וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב, הופך אותם לחרבה. ברצונו, אֻמְלַל, קמל בָּשָׁן וְכַרְמֶל, אזורים פוריים ומיוערים, וּפֶרַח לְבָנוֹן, שהוא מקום עשיר במים ובצמחייה עבותה, אֻמְלָל ויבש.

הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו וְתֵבֵל וְכָל־יוֹשְׁבֵי בָהּ

כאשר ה' מתגלה, הָרִים רָעֲשׁוּ, הזדעזעו מִמֶּנּוּ וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ, נמסו, וַתִּשָּׂא, מתנשאת ומתרוממת הָאָרֶץ מִפָּנָיו, וְתֵבֵל וְכָל־יוֹשְׁבֵי בָהּ, כי דבר לא יכול לעמוד בפני כוחו.

לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בּחֲרוֹן אַפּוֹ חֲמָתוֹ נִתְּכָה כָאֵשׁ וְהַצֻּרִים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ

לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד, וּמִי יָקוּם בּעת חֲרוֹן אַפּוֹ. חֲמָתוֹ נִתְּכָה במהירות ובזעם כָאֵשׁ, וְהַצֻּרִים, הסלעים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ.

טוֹב ה' למָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ

להופעת ה' בסערה ובהרס להעניש את הרשעים יש גם צד שני: טוֹב ה' להיות מָעוֹז, מבטח ומחסה בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ, מכיר, אוהב ומתייחס לחֹסֵי, לבוטחים בוֹ.

וּבְשֶׁטֶף עֹבֵר כָּלָה יַעֲשֶׂה מְקוֹמָהּ וְאֹיְבָיו יְרַדֶּף־חֹשֶׁךְ

וּבְשֶׁטֶף הוא עֹבֵר בעולם. כָּלָה, כיליון יַעֲשֶׂה את מְקוֹמָהּ של הרשעה בכלל, ובפרט בנינוה, וְאֹיְבָיו יְרַדֶּף־חֹשֶׁךְ, החושך ירדוף אחריהם.

מַה־תְּחַשְּׁבוּן אֶל ה'!כָּלָה הוּא עֹשֶׂה לֹא־תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה

מַה־תְּחַשְּׁבוּן, לשם מה אתם, האשורים, עורכים חשבונות כדי להיערך אֶל מול ה'?! כָּלָה הוּא עֹשֶׂה עמכם, ולֹא־תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה. אתם תאבדו בפעם אחת, ולא תהיה לכם תקומה.

כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים וּכְסָבְאָם סְבוּאִים אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא

כִּי עַד, כמו סִירִים סְבֻכִים, קוצים המסובכים זה בזה, רִים סְבֻכִיםוּכְסָבְאָם סְבוּאִים, כמו השותים לשכרה שהתמלאו ביין ואינם יכולים לקום ממקומם, כך אֻכְּלוּ, נשרפו, כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא, גמור. פורענות ה' באה והשמידה את כל האויבים האשורים.

מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל־ה' רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל

מִמֵּךְ, נינוה, יָצָא מי שחֹשֵׁב עַל־ה' רָעָה, יֹעֵץ בְּלִיָּעַל. מכיוון שעם ישראל, ובפרט יהודה, הוא עם ה', כל מי שנלחם בו נחשב כאילו התקומם כנגד ה'.

כֹּה אָמַר ה'אִם־שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד

כֹּה אָמַר ה': גם אִם־שְׁלֵמִים חילות אשור וְכֵן רַבִּים הם – וְכֵן נָגוֹזּוּ, כך יחלפו במהירות וְעָבָר, כולם נעלמו ועברו. וְעִנִּתִךְ, יהודה, בעבר בצרות שונות, אבל לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד. הדבר לא יימשך לעולם.

וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ ומוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק

וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר את מֹטֵהוּ, מוט עולו של אשור מֵעָלָיִךְ, ואת מוֹסְרֹתַיִךְ, הרצועות הקושרות אותך, אֲנַתֵּק.

וְצִוָּה עָלֶיךָ ה' לֹא־יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה אָשִׂים קִבְרֶךָ כִּי קַלּוֹתָ

וְאתה, אשור או מלך אשור, צִוָּה עָלֶיךָ ה': לֹא־יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד. שום דבר לא יצמח ממך. מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, ושם אָשִׂים קִבְרֶךָ, כִּי קַלּוֹתָ, אתה נקלה, חסר חשיבות בעיני ה'.