חזור
מיכה
פרק זאַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין־אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי
אף על פי שאישיותו של הנביא אינה בולטת בספר, כאן מובאים דבריו ותחושותיו. הנביא איננו רק זה ששומע את דברי ה', אלא גם מי שרגיש יותר מכל אדם אחר לחטאים, לפגמים ולצרות; והוא היודע את העונשים הצפויים. על כן משא הסבל והכאב של העם כולו מונח על כתפיו. אַלְלַי, אוי לִי, כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ, שאריות התאנים הגרועות הנשארות בסוף הקיץ, כְּעֹלְלֹת, ענבים בודדים בבָּצִיר. אֵין־אֶשְׁכּוֹל, אנשי אשכולות, אנשים גדולים
אָבַד חָסִיד מִן־הָאָרֶץ וְיָשָׁר בּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם
והנמשל – אָבַד חָסִיד, אדם המצטיין בחסדיו ובצדקותו, מִן־הָאָרֶץ. וְיָשָׁר בּתוך בני אָדָם – אָיִן. כֻּלָּם לְדָמִים, לשחיתות ממונית שבקצהָ שפך דם, יֶאֱרֹבוּ, אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ, אחיו יָצוּדוּ בחֵרֶם, רשת.
עַל הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ
עַל, בשביל הָרַע מושיטים כַּפַּיִם לְהֵיטִיב, נותנים שוחד כדי לזכות את המורשע,
טוֹבָם כְּחֵדֶק יָשָׁר מִמְּסוּכָה יוֹם מְצַפֶּיךָ – פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם
טוֹבָם, הטוב שבהם – כְּחֵדֶק, צמח קוצני ששימש גדר. היָשָׁר קשה יותר מִמְּסוּכָה, גדר שעושים מענפים יבשים. יוֹם מְצַפֶּיךָ, ביום שאנשים מצפים בו לטובתם
אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ
הרמייה פשטה בכול – אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ, בחבר שאינו נאמן, אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף, אל תסמכו על אישים חשובים ומדריכים שאתם מיודדים אתם.
כִּי־בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ
כִּי־בֵן מְנַבֵּל, מדבר בנבזות על אָב, בַּת קָמָה, מתקוממת בְאִמָּהּ, כַּלָּה קמה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ הם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.
וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי
וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה, אייחל, אקווה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי, יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי.
אַל־תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי
אַל־תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי, אומה מן האומות, על מה שקרה לִי, כִּי אמנם נָפַלְתִּי, אבל אחר כך קָמְתִּי, כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ – ה' אוֹר לִי.
זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ
הנביא ממשיך לדבר בשם העם: את זַעַף, כעס ה' אֶשָּׂא. אני סובל וסופג צרות, ולא לחינם – כִּי חָטָאתִי לוֹ, אבל יהיה סוף לדבר – עַד אֲשֶׁר יָרִיב את רִיבִי וְעָשָׂה את מִשְׁפָּטִי. כאשר יתמרקו חטאי, הוא יהיה אתי – יוֹצִיאֵנִי מן החושך לָאוֹר, אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ, במשפטו הצודק,
וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ! עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת
וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי את אחריתי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה, שהרי היא הָאֹמְרָה, שאמרה אֵלַי: אַיּוֹ, היכן הוא ה' אֱלֹהָיִךְ?! אין הוא נראה כלל. עכשיו עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ, בקלונה,
יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יוֹם הַהוּא יִרְחַק־חֹק
אם אַת, אויבתי, מצפה שלאחר המפלות שנחלת יבוא יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ – היוֹם הַהוּא יִרְחַק־חֹק. היום הזה יהיה ירחק מלבוא.
יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד־נָהָר וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר
יוֹם דין ונקם הוּא, וְעָדֶיךָ, עד אליך, אויבי, יָבוֹא, לְמִנִּי אַשּׁוּר, מאשור וְעד עָרֵי מָצוֹר, מצרים, וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד־נָהָר, פרת, וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר, הימים וההרים. בכל גבולות הארץ תבוא הנקמה.
וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם
וְהָיְתָה הָאָרֶץ של האויבים לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ, וכל זאת מִפְּרִי, תוצאת מַעַלְלֵיהֶם.
רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם
הספר מסתיים בדברי נחמה, הפותחים בבקשה מה': רְעֵה את עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, שרביטך או מקלך, כלומר מלוך עלינו לבדך כי אנחנו צֹאן נַחֲלָתֶךָ, שֹׁכְנִי, העם השוכן לְבָדָד, וגם אתה אינך תלוי באחרים. רְעה אותנו ביַעַר שבְּתוֹךְ כַּרְמֶל, אזור השופע בעצים ובצמחייה. יִרְעוּ בני ישראל בבָשָׁן וְבגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם. הם ישובו לשכון באותם מקומות שבהם שכנו בשנים הטובות.
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ, הראנו נִפְלָאוֹת. שוב תחולל את הנסים והנפלאות שעשית ביציאת מצרים.
יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה
אז יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ, יתביישו מִכֹּל גְּבוּרָתָם, כי היא לא תועיל להם נגד ישראל. יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, כמי שאינו יכול לדבר. הם לא יוכלו להתפאר, ואָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה מתדהמה.
יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ
הם יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ, כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ, יִרְגְּזוּ, ירעדו ויזדעזעו מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם. היציבות והקביעות שלהם יישברו. אֶל, מפני ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ, וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ.
מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא
ואשר לישראל: מִי, אין עוד אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא, סולח עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, ישראל. לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, אין הוא מחזיק בכעסו לעולם כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא. לכן הוא ירחם עלינו למרות שאיננו מושלמים,
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאתָם
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ ויִכְבֹּשׁ, יסתיר, יעצור את עֲוֹנֹתֵינוּ מלהיראות למעלה כביכול. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם את כָּל־חַטֹּאתָם של ישראל, ובכך הם ינוקו וייטהרו.
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם
תִּתֵּן אֱמֶת, את הבטחתך ועזרתך הנאמנים