חזור
מיכה
פרק ושִׁמְעוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־ה' אֹמֵר קוּם רִיב אֶת הֶהָרִים וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ
שִׁמְעוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־ה' אֹמֵר לנביא: קוּם רִיב אֶת, עם יושבי הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת, יושבי הגבעות ישמעו את קוֹלֶךָ. השמע תוכחה לארץ כולה:
שִׁמְעוּ הָרִים אֶת־רִיב ה'וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַה' עִם־עַמּוֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח
שִׁמְעוּ, הָרִים, אֶת־רִיב ה', וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ, יסודות העולם החזקים, כִּי רִיב לַה' עִם־עַמּוֹ, וְעִם־יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח. יש לו ויכוח עם ישראל:
עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ! וּמָה הֶלְאֵתִיךָ ! עֲנֵה בִי
עַמִּי, מֶה, איזה עוול עָשִׂיתִי לְךָ?! וּמָה הֶלְאֵתִיךָ, הקשיתי עליך שאתה פונה ממני ומסרב לשמוע בקולי?! – עֲנֵה, העד בִי.
כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם
כִּי, הרי ראשית לכל מעשי אתכם הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, הושעתי אותך, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם המנהיגים שדאגו לכל צורכיכם.
עַמִּי זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'
עַמִּי, זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, לקלל אותך, וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר – ברכה. זכוֹר מה אירע לך באותו זמן מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל, שם חטאו בניך עם בנות מואב ומדין,
בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם ! הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה!
ובאשר לטענה שעבודת ה' מַלאה ומעייפת: בַּמָּה אֲקַדֵּם את פני ה', אִכַּף, אתכופף ואשתחווה לֵאלֹהֵי מָרוֹם, שמים?! כיצד ראוי לחלוק לו כבוד?! הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה?! האם הוא רוצה שאביא לו עגלים מובחרים לעולות?!
הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן! הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי!
הֲאם יִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן?! הַאם אֶתֵּן את בְּכוֹרִי במחיר פִּשְׁעִי, ואת פְּרִי בִטְנִי תמורת חַטַּאת נַפְשִׁי?! האם ה' רוצה שאקריב לפניו את ילדי כדי לכפר על עווני?! אין הוא מבקש לא את העולות, לא את נחלי השמן ולא את קרבנות האדם.
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ
הִגִּיד לְךָ, אָדָם, מַה־טּוֹב, וּמָה־ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, לא דברים יוצאי דופן, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, שמירת החוק והדין וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, התנהגות צנועה, חיים שיש בהם ענווה עִם־אֱלֹהֶיךָ. מצד אחד, עליכם להכיר, להודות ולהלל לה' על כל הנסים שעשה אתכם. מצד שני, אין הוא דורש מכם קרבנות מפליגים, אלא מעשים פשוטים.
קוֹל ה' לָעִיר יִקְרָא וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ
קוֹל ה' לָעִיר יִקְרָא באמצעות הנביא: וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ, אל עצת הנביא שים לבך.
עוֹד הַאִשׁ בֵית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה !
עוֹד הַאִשׁ, האם יֵש עוד בבֵית רָשָׁע אֹצְרוֹת הנצברים ברֶשַׁע וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה, מידת איפה מצומקת, שבה הרשע מודד ומוכר.
הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה!
הַאֶזְכֶּה, האם אמצא זכות
אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ־שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם
העיר אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס, מעשי עוול וסחיטה שהחוק אינו יכול לטפל בהם, וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ־שָׁקֶר, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה, לשון מרמה בְּפִיהֶם.
וְגַם־אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ הַשְׁמֵם עַל חַטֹּאתֶךָ
וה' אומר:וְגַם־אֲנִי הֶחֱלֵיתִי אותך בהַכּוֹתֶךָ.
אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן
והעונשים – אַתָּה תֹאכַל – וְלֹא תִשְׂבָּע, וְיֶשְׁחֲךָ, הסחי שלך, עיכול מאכלך יישאר בְּקִרְבֶּךָ, ולא תוכל לפלטו. וְגם אם תַסֵּג, תרחיק דברים מסכנה – וְלֹא תַפְלִיט, תציל. לחלופין: תנוע כדי להתקדם, אך מאמציך לא ישאו פרי. וַאֲשֶׁר, מה שכבר תצליח ותְּפַלֵּט – לַחֶרֶב אֶתֵּן אותו. האויב יאכל הכול.
אַתָּה תִזְרַע וְלֹא תִקְצוֹר אַתָּה תִדְרֹךְ־זַיִת וְלֹא־תָסוּךְ שֶׁמֶן וְתִירוֹשׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה־יָּיִן
אַתָּה תִזְרַע – וְלֹא תִקְצוֹר, אַתָּה תִדְרֹךְ־זַיִת – וְלֹא־תָסוּךְ שֶׁמֶן, וְתִירוֹשׁ תפיק וְלֹא תִשְׁתֶּה־יָּיִן. ניכרת כאן השפעת לשון התוכחה שבספר דברים.
וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ
וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי מלך ישראל וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב. דבר אינו משתנה אצלכם לטובה. למרות שבזמנו של מיכה השלטון כבר לא היה ביד שושלת אחאב, אין לכך חשיבות בעיני הנביא. אמנם השליטים התחלפו, אבל דרכי השלטון של בית עמרי ואחאב לא השתנו, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם, במזימותיהם, לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה, שממה ואבדון, וְיֹשְׁבֶיהָ של הארץ יהיו לִשְׁרֵקָה, מושא לשריקות תימהון, וְאתם, המנהיגים האחראים, חֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ.