וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם

וְאַתָּה, יושב בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת, הנך בְּאַלְפֵי יְהוּדָה. בית דוד בא מבית לחם אפרתה, ותת-השבט שלו הוא משפחה צעירה או שולית בשבט. מִמְּךָ, מהענף הזה לִי יֵצֵא זה שעתיד לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו, אתה מקום מוצאו של מלך ישראל מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם.

לָכֵן יִתְּנֵם ה' עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

לָכֵן יִתְּנֵם – את יהודה ה' ביד זרים עַד־עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה, עד שיגיע זמן הגאולה, המתוארת כלידה המלווה בזעזוע ופחד. וְיֶתֶר אֶחָיו של המושל הזה יְשׁוּבוּן עַל, ישובו לארצם עם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משאר השבטים.

וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה' בִּגְאוֹן שֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ כִּי־עַתָּה יִגְדַּל עַד־אַפְסֵי אָרֶץ

וְעָמַד אז, כשתגיע השעה, וְרָעָה אותו צעיר באלפי יהודה את ישראל בְּעֹז ה', בִּגְאוֹן, בגודל, בתוקף וברוממות שֵׁם ה' אֱלֹהָיו, וְיָשָׁבוּ כל ישראל במקומם לבטח כִּי־עַתָּה, באותה שעה יִגְדַּל כבוד המלך הזה עַד־אַפְסֵי אָרֶץ, קצות עולם.

וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם

וְהָיָה זֶה, אז שָׁלוֹם גמור – אַשּׁוּר כִּי, אם יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ כדי לפגוע בנו, וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ – וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם, שליטים ומפקדי צבא. ייתכן שזהו ביטוי לריבוי אנשי המלחמה, דימוי סמלי ורוחני או אנשים ומאורעות ממשיים. בתלמוד ישנה מסורת המזהה את שבעת הרועים ושמונת הנסיכים עם דמויות מההיסטוריה היהודית.

וְרָעוּ אֶת־אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת־אֶרֶץ נִמְרוֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ

וְרָעוּ, ירוצצו אותם קצינים אֶת־אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב, וְאֶת־אֶרֶץ נִמְרוֹד, כינוי לאשור בִּפְתָחֶיהָ, בשערי הארץ, וְהִצִּיל מלך ישראל מֵאַשּׁוּר כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ, וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ. אשור הייתה הממלכה הגדולה ביותר באותה תקופה, ונחשבה לכוח הצבאי והמדיני החזק ביותר באזור. כאן הנביא אומר שבבוא העת הכוח יהיה בידינו, ואנחנו נהדוף את האשורים עד ארצם, וגם שם נשליט סדר.

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם

וְהָיָה, תהיה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב באחרית הימים בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּברכת הטַל מֵאֵת ה', וכִרְבִיבִים, טיפות גשם עֲלֵי־עֵשֶׂב, אֲשֶׁר העשב לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל, יצפה לִבְנֵי אָדָם, שכן די לו בברכת שמים, ואין הוא זקוק להשקיה מלאכותית. כך תקוותם של ישראל לא תישען על בשר ודם.

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי־צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים חזקה ובטוחה כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת, בין חיות היַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי־צֹאן, שאינו מפחד מהם אלא הם יראים ממנו, אֲשֶׁר אִם עָבַר ביניהם וְרָמַס וְטָרַף כרצונו וְאֵין מַצִּיל מפיו. כאשר יגיע ישראל למדרגתו הראויה, הוא לא יזדקק לאחרים, והכול יתייראו מפניו.

תָּרֹם יָדְךָ עַל־צָרֶיךָ וְכָל־אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ

והנביא פונה לישראל: תָּרֹם יָדְךָ, תתגבר עַל־צָרֶיךָ, שונאיך, וְכָל־אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ.

וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־ה' וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ

וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא, נְאֻם־ה', וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ – הסוסים היו משמשים בעיקר לקרב – מִקִּרְבֶּךָ, וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ, מרכבות המלחמה שלך, כי לא יהיה בהן צורך.

וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל־מִבְצָרֶיךָ

וְהִכְרַתִּי עָרֵי חומה מאַרְצֶךָ, וְהָרַסְתִּי כָּל־מִבְצָרֶיךָ.

וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ־לָךְ

וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ, וּמְעוֹנְנִים, מגלי עתידות המתייחסים למראה העננים, או לעונות, כלומר לזמנים המתאימים במיוחד למעשים מסוימים, לֹא יִהְיוּ־לָךְ. המעוננים והמכשפים שבהם בוטחים הפונים אליהם, ובעזרתם הם מנחשים את מהלכי האויבים, גם הם יעברו מן העולם.

וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ

וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, וְלֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.

וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ

וְנָתַשְׁתִּי, אעקור את אֲשֵׁירֶיךָ, עצי העבודה הזרה מִקִּרְבֶּךָ, וְהִשְׁמַדְתִּי את עָרֶיךָ, שונאיך.

וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמעוּ

וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, בכעס רב נָקָם אֶת־הַגּוֹיִם, בגויים אֲשֶׁר לֹא שָׁמעוּ בקולי.