וָאֹמַר שִׁמְעוּ־נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת־הַמִּשְׁפָּט

וָאֹמַר: שִׁמְעוּ־נָא, רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲלוֹא לָכֶם, עליכם, אתם אמורים לָדַעַת אֶת־הַמִּשְׁפָּט, החוק והיושר.

שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם ושְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם

במקום זאת, אתם שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע, גֹּזְלֵי עוֹרָם של בני האדם מֵעֲלֵיהֶם ועושקי שְׁאֵרָם, בשרם מֵעַל עַצְמוֹתָם, עצמותיהם.

ואֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת־עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּוּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת

ואתם אלה אֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר, בשר עַמִּי, המסכנים, וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ, וְאֶת־עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ, שברו, וּפָרְשׂוּ, חתכו לפרוסות כַּאֲשֶׁר עושים בַּסִּיר, וּכְבָשָׂר ששמים בְּתוֹךְ קַלָּחַת.

אָז יִזְעֲקוּ אֶל־ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם

אָז, בבוא הזמן יִזְעֲקוּ המנהיגים הללו אֶל־ה' – וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם, וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר, כמו שהם הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם.

כֹּה אָמַר ה' עַל־הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת־עַמִּי הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם ואֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן עַל־פִּיהֶם וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה

כֹּה אָמַר ה' עַל־הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים, המטעים אֶת־עַמִּי. אלו הם מעין מנהיגים רוחניים, כ'אנשי הרוח' של היום, הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם – וְקָרְאוּ שָׁלוֹם. מי שנותן להם דבר לנגוס בו, לאכול – לו הם מבשרים שלום וכל טוב, ואילו אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן עַל־פִּיהֶם – וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. מי שאינו מפרנס אותם מואשם ומושמץ על ידם.

לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מחָזוֹן וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל־הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם

לָכֵן יבוא לַיְלָה לָכֶם מלראות בו חָזוֹן, וְחָשְׁכָה לָכֶם מִלקְּסֹם, וּבָאָה, תשקע הַשֶּׁמֶשׁ עַל־הַנְּבִיאִים וְקָדַר, יחשך עֲלֵיהֶם הַיּוֹם.

וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים וְעָטוּ עַל־שָׂפָם כֻּלָּם כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים

וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ, ייכלמו הַקֹּסְמִים, וְעָטוּ, יעטפו עַל־שָׂפָם כֻּלָּם. מנהג האבלים היה לעטוף לפחות את חלקם התחתון של הפנים, כך שהבגד מכסה את השפם, כִּי אֵין לכם מַעֲנֵה, דבר אֱלֹהִים.

וְאוּלָם אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ

וְאוּלָם אָנֹכִי, הנביא, מָלֵאתִי, התמלאתי כֹחַ אֶת, עם רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט, תוכחה וּגְבוּרָה, בין השאר על מנת לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל – חַטָּאתוֹ. נביאי השקר אינם אלא אנשי רוח מאולפים. הם מנבאים טובה והצלחה לתומכיהם, וצופים רעות לאלה שאינם מסייעים להם. אולם בסופו של דבר, רק הנביא המלא רוח ה' יישאר עם רוחו, למרות שהוא איננו מחניף לבעלי הכוח ואינו אומר רק את הדברים ששומעיו רוצים לשמוע.

שִׁמְעוּ־נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל־הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ

שִׁמְעוּ־נָא זֹאת, רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמְתַעֲבִים, מרחיקים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל־הַיְשָׁרָה, הדרכים הישרות יְעַקֵּשׁוּ, הם מעקמים.

בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה

המנהיג בֹּנֶה את העיר צִיּוֹן בְּדָמִים, בעושק ממון, או: בפגיעה בנפש, ואת ירוּשָׁלִַם – בְּעַוְלָה, מעשה שאינו הגון.

רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל־ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה

רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר, בהתאם למחיר שמשולם יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, וְעַל־ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ, לֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. יושבי ירושלים הניחו שמקדש ה' יגן עליהם מפני כל פורענות.

לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר

לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן כמו שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. שלא כתחושת הביטחון שלכם, חטאיכם יגרמו לציון להיהרס ולהפוך לשדה חרושה. וִירוּשָׁלִַם לעִיִּין, תלי חרבות תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת יהפוך לְבָמוֹת יָעַר, מקום מוגבה של צמחייה שאין בו אנשים.