דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־חָזָה עַל־שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלִָם

זה דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי, בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה. אֲשֶׁר־חָזָה עַל־שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלִָם.

שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם! הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ! וִיהִי אֲדֹנָי אֱלוֹהִים בָּכֶם לְעֵד אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ

שִׁמְעוּ, עַמִּים כֻּלָּם! הַקְשִׁיבִי, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ! וִיהִי אֲדֹנָי אֱלוֹהִים בָּכֶם לְעֵד מוכיח, אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ.

כִּי־הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל־בָּמֳתֵי אָרֶץ

כִּי־הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, כבודו מתגלה, וְיָרַד וְדָרַךְ עַל־בָּמֳתֵי, המקומות הגבוהים של האָרֶץ,

ונָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד

ובדריכתו, נָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו, כל הר במקומו, וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ, יתפקעו כַּדּוֹנַג הנמס מִפְּנֵי הָאֵשׁ, כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד, הנשפכים במדרון ולא נותר מהם דבר.

בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל־זֹאת וּבְ חַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם

בְּשל פֶשַׁע יַעֲקֹב יבוא כָּל־זֹאת וּבְשל חַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל. מִי מגלמת את פֶשַׁע יַעֲקֹב? – הֲלוֹא העיר שֹׁמְרוֹן, שבנוסף על שאר עברות שבה, היא מלאה עבודה זרה. וּמִי עיקר בָּמוֹת, מקומות גבוהים שעליהם הקריבו קרבנות ביהוּדָה – הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם. מלבד בית המקדש היו בירושלים במות שמילאו את העיר, וקיומן היה חרפה לישראל.

וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה

וְשַׂמְתִּי, אהפוך את שֹׁמְרוֹן המיושבת לְעִי הַשָּׂדֶה, גלי אבנים שבשדה ולְמַטָּעֵי כָרֶם. וְהִגַּרְתִּי, אשפוך לַגַּי, לגיא הסמוך את אֲבָנֶיהָ, אבני חומותיה ובנייניה יידרדרו לעמק בעקבות התמוטטותה, וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה, אחשוף כאשר הכול ייהרס.

וְכָל־פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל־עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ

וְכָל־פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ, יישברו לרסיסים, וְכָל־אֶתְנַנֶּיהָ, המתנות שניתנו בה לעבודה הזרה, יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל־עֲצַבֶּיהָ, אליליה אָשִׂים שְׁמָמָה, כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה את כל האוצרות שלה, וְעַד, אל אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ בידי האויבים. המקום כולו בנוי על ריקבון ושחיתות, דתית ומוסרית. העבודה הזרה והזנות הצטרפו יחד לבניית העיר היפה והמהוללת שומרון.

עַל־זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה

וכאן באה קינה:עַל־זֹאת – חורבן שומרון אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, איילל, אֵילְכָה, אלך שׁוֹלָל, חסר כול או חסר דעת וְעָרוֹם מרוב צער, אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה, בעלי חיים המשמיעים יללות ארוכות, מעין הספד מתמשך.

כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ כִּי־בָאָה עַד־יְהוּדָה נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי עַד־יְרוּשָׁלִָם

כִּי אֲנוּשָׁה כל מכה ממַכּוֹתֶיהָ, כִּי־בָאָה המכה עַד־יְהוּדָה, נָגַע השבר עַד־שַׁעַר עיר עַמִּי – עַד־יְרוּשָׁלִָם.

בְּגַת אַל־תַּגִּידוּ בָּכוֹ אַל־תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר הִתְפַּלָּשִׁי

בְּגַת הפלשתית אַל־תַּגִּידוּ את דבר האסון, על מנת שלא ישמחו האויבים במפלתנו. כעין הביטוי אַל תַּגִּידוּ בְגַת האמור בקינת דוד על שאול. בָּכוֹ אַל־תִּבְכּוּ, בְּבֵית לְעַפְרָה – שם מקום – בעָפָר הִתְפַּלָּשִׁי, התגלגלי. אי אפשר אפילו לבכות ולהרעיש על הצרה, אלא רק לשבת על הקרקע באבל חרישי.

עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה־בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ

עִבְרִי, צאו לָכֶם, יוֹשֶׁבֶת, קהילת שָׁפִיר עֶרְיָה־בֹשֶׁת, חשופת ערווה. כינוי למקום שקלונו גלוי, או: יוגלו כשהם ערומים. לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן להשתתף במִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל, הסמוכה לה, אולי בגלל אנוכיותה, אולי הייתה נצורה או שתושביה התחבאו מפני האויב, אך ללא הועיל – יִקַּח האויב מכל אחד מִכֶּם את עֶמְדָּתוֹ, עמידתו הבטוחה. המקומות הללו ייחרבו ותושביהם ילכו בגלות.

כִּי־חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת כִּי־יָרַד רָע מֵאֵת ה' לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם

כִּי־חָלָה, קיוותה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת העיר מָרוֹת, אך לשווא – כִּי־יָרַד רָע מֵאֵת ה' לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם.

רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִיש רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת־צִיּוֹן כִּי־בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל

כדי לנוס רְתֹם את הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ, סוסים מהירים, יוֹשֶׁבֶת לָכִיש, עיר מבצר ביהודה שנכבשה גם היא כשומרון על ידי מלך אשור. רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לכיש לְבַת־צִיּוֹן, כִּי־בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. בלכיש אימצו לראשונה את מעשיה הקלוקלים של ממלכת ישראל.

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים, מתנות או מסים עַל, אל מוֹרֶשֶׁת גַּת, בָּתֵּי העיר אַכְזִיב, אולי היא כזיב, יהיו לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. במפלתם יתברר שאי אפשר היה לסמוך על המקום ועל ביטחונו.

עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִיא לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה עַד־עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל

עֹד את הַיֹּרֵשׁ, הכובש אָבִיא לָךְ, יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה. אם מיכה אכן היה ממרשה, הוא מדבר כאן על ערי יהודה הנמצאות בסביבות עיר הולדתו. עַד־עֲדֻלָּם יָבוֹא, ישקע כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל.

קָרְחִי וָגֹזִּי עַל־בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי־גָלוּ מִמֵּךְ

בת ציון, קָרְחִי, מִרטי את ראשך כסימן לאבלות, וָגֹזִּי את שערך עַל־בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ. התאבלי על האנשים המעודנים שהיו בך, ולא קרחה קטנה וסמלית – הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר, כִּי־גָלוּ מִמֵּךְ כל האנשים הטובים.