מַשָּׂא דְבַר־ה' אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי

מַשָּׂא, דיבור נבואי, שהוא דְבַר־ה' אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד, על ידי הנביא מַלְאָכִי.

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם – אָמַר ה'. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמָּה ניכר כי אֲהַבְתָּנוּ?

הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־ה' וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר

התשובה: הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, שניהם בני יצחק ורבקה, וקשרי האחווה ביניהם קיימים משעת יצירתם, נְאֻם־ה', וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת־נַחֲלָתוֹ, ארץ אדום, אשים מעון לְתַנּוֹת, לתנים שוכני מִדְבָּר.

כִּי־תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת – כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם ה' עַד־עוֹלָם

כִּי־תֹאמַר אוכלוסיית אֱדוֹם: אמנם רֻשַּׁשְׁנוּ, נהרסנו, דולדלנו, וְאולם נָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת – כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הֵמָּה יִבְנוּ, וַאֲנִי אֶהֱרוֹס. וְקָרְאוּ לָהֶם "גְּבוּל, ארץ רִשְׁעָה", וְ"הָעָם אֲשֶׁר־זָעַם ה'" עַד־עוֹלָם. האדומים לא יצליחו לשקם את ארצם, והיא תישאר מקוללת.

ועֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל

ולעומת מה שיקרה לזרע עשו, עֵינֵיכֶם, בני ישראל, תִּרְאֶינָה במפלת אויבכם, וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ: "יִגְדַּל, יתכבד ה' מֵעַל, מחוץ לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל".

בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם־אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי! וְאִם־אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי ! אָמַר ה' צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ

הלוא בֵּן יְכַבֵּד אָב, וְעֶבֶד יכבד ויירא את אֲדֹנָיו, כך ראוי וכך דרך העולם. וְאִם־אָב אָנִי – אַיֵּה כְבוֹדִי?! וְאִם־אֲדוֹנִים אָנִי – אַיֵּה מוֹרָאִי, היראה מפני?! אָמַר ה' צְבָאוֹת לָכֶם, הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי, המזלזלים בכבודי. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ, הלוא אנחנו משרתים במקדש ושומרים על כל הכללים?!

מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ – בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא

ומשיב הנביא בשם ה': אתם מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל, מלוכלך, טמא. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ, לכלכנו את לחמך? – בֶּאֱמָרְכֶם בלבכם: שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא. אתם מתייחסים למזבח כאל דבר פחות ערך.

וְכִי־תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ ! אָמַר ה' צְבָאוֹת

וְכִי־תַגִּשׁוּן קרבן עִוֵּר לִזְבֹּחַ, לשחוט – אתם סבורים שאֵין רָע בכך. וְכִי תַגִּישׁוּ קרבן פִּסֵּחַ, צולע וְחֹלֶה – אתם מניחים שגם בכך אֵין רָע. האם אכן כך?! הַקְרִיבֵהוּ נָא, נסה להקריב מתנה פגומה כזו לְפֶחָתֶךָ, למושל שלך – הֲיִרְצְךָ, האם יהיה מרוצה ממך, אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ, האם יעניק לך יחס מיוחד?! אָמַר ה' צְבָאוֹת.

וְעַתָּה חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל וִיחָנֵנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים! אָמַר ה' צְבָאוֹת

וְעַתָּה, הכהנים, חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל, נסו להתחנן לה' שיקבל את מתנתכם, וִיחָנֵנוּ, וירחם עלינו, או: יעניק לנו ברכה, כאשר מִתחת יֶּדְכֶם הָיְתָה מתנה פגומה זֹּאת – הֲיִשָּׂא למי מִכֶּם פָּנִים?! אָמַר ה' צְבָאוֹת.

מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם

מִי גַם־בָּכֶם, הלוואי ויימצא אחד מכם שיקום וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם, ינעל את שערי המקדש, וְלֹא־תָאִירוּ, תעלו אוּר, תבעירו את מִזְבְּחִי חִנָּם, ללא תועלת. אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם.

כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל־מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי־גָדוֹל שְׂמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת

כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ, אופק שקיעתו, בכל העולם גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל־מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי, קרבן וּמִנְחָה טְהוֹרָה, כִּי־גָדוֹל שְׂמִי בַּגּוֹיִם, שהרי הם יודעים שאני אלוהי האלוהים. אָמַר ה' צְבָאוֹת.

וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ

וְאילו אַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ – את שמי, בֶּאֱמָרְכֶם: שֻׁלְחַן, מזבח אֲדֹנָי מְגֹאָל, מלוכלך הוּא, וְגם נִיבוֹ, פריו, לחמו של המזבח נִבְזֶה, בזוי אָכְלוֹ. שלא כגויים, המגישים מנחה טהורה לשמי, אתם, אהוביי, מטמאים את לחמי.

וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר ה' צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם! אָמַר ה'

וַאֲמַרְתֶּם על הקרבן: הִנֵּה מַתְּלָאָה, בהמה לאה וכושלת זו ראויה למזבח. או: הבאת הקרבן היא מעמסה מעייפת. וְהִפַּחְתֶּם, אכזבתם, ציערתם אוֹתוֹ, אותי, אָמַר ה' צְבָאוֹת. וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה, וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה, המתנה הפגומה – הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם?! אָמַר ה'.

וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם

וְאָרוּר, מקולל הוא הנוֹכֵל וְיֵשׁ, שיש בְּעֶדְרוֹ זָכָר, איל מובחר וְנֹדֵר להביא קרבן, ומעמיד פני נדיב ובן עלייה לעיני כול, וְאולם הוא יוצא ידי חובת נדרו בכך שזֹבֵחַ מָשְׁחָת, בעל מום לַאדֹנָי. תבוא קללה על אדם זה, שהפגין זלזול כלפי, כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא, מעורר יראה בַגּוֹיִם.