חזור
מלכים ב
פרק טוֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד
וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, וַיֹּאמֶר לוֹ: חֲגֹר מָתְנֶיךָ, הכן עצמך לדרך ארוכה, וְקַח את פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ, וְלֵךְ לרָמֹת גִּלְעָד. בגלעד חנה צבא ישראל בשל המתח הממושך בין ארם ובין ישראל.
וּבָאתָ־שָּׁמָּה וּרְאֵה־שָׁם יֵהוּא בֶן־יְהוֹשָׁפָט בֶּן־נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר
וּבָאתָ־שָּׁמָּה, וּרְאֵה־שָׁם את יֵהוּא בֶן־יְהוֹשָׁפָט בֶּן־נִמְשִׁי, וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ, הצב אותו מִתּוֹךְ אֶחָיו, מבין האנשים שאתו, וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר. הכנס אותו לחדר פנימי.
וְלָקַחְתָּ פַךְ־הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל־רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה
וְלָקַחְתָּ את פַךְ־הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל־רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ: "כֹּה־אָמַר ה': מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל, על יִשְׂרָאֵל". וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה, בְּרח וְלֹא תְחַכֶּה. מיד לאחר שתודיע ליהוא שהוא נמשח למלך מאת ה', הימלט מן המקום.
וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד
וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר, שלא היה משרת צעיר סתם, אלא הַנַּעַר הַנָּבִיא לרָמֹת גִּלְעָד.
וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל־מִי מִכֻּלָּנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיךָ הַשָּׂר
כשהגיע אל המחנה, הוא ניגש אל מפקדת הקצינים. וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל, קצינים בכירים יֹשְׁבִים יחד. וַיֹּאמֶר: דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, הַשָּׂר. יהוא הוא הנמרץ מכולם, והוא מגיב לפני שאר הקצינים – וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אֶל־מִי מִכֻּלָּנוּ? וַיֹּאמֶר: אֵלֶיךָ מיועד המסר שלי, הַשָּׂר.
וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל־רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל־עַם ה' אֶל יִשְׂרָאֵל
וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה, לחדר פנימי סגור. וַיִּצֹק הנביא המתלמד את הַשֶּׁמֶן אֶל־רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל־עַם ה' אֶל, על יִשְׂרָאֵל.
וְהִכִּיתָה אֶת־בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל־עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל
וְהִכִּיתָה, עליך להכות אֶת־בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ, וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל־עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל. עליך לנקום את דמם של כל אלה שהרגו אנשי בית אחאב.
וְאָבַד כָּל־בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל
וְאָבַד כָּל־בֵּית אַחְאָב, וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, גבר בביטוי גס ושלילי, כלומר כל גבר משושלת אחאב יושמד.
וְנָתַתִּי אֶת־בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה
וְנָתַתִּי אֶת־בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, שלא נותר ממנו שריד,
וְאֶת־אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס
וְאֶת־אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר, ולא יקברו את גופתה. מיד כשסיים למלא את השליחות – וַיִּפְתַּח הנער הנביא את הַדֶּלֶת וַיָּנֹס, ברח.
וְיֵהוּא יָצָא אֶל־עַבְדֵי אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם מַדּוּעַ בָּא־הַמְּשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת־הָאִישׁ וְאֶת־שִׂיחוֹ
וְיֵהוּא יָצָא מן החדר אֶל־עַבְדֵי אֲדֹנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ אחד מהם: הֲשָׁלוֹם? האם הכול כשורה? מַדּוּעַ בָּא־הַמְּשֻׁגָּע, התמהוני, כינוי לנביאים, שהתנהגותם הייתה משונה בדרך כלל,
וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר הַגֶּד־נָא לָנוּ וַיֹּאמֶר כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל־יִשְׂרָאֵל
וַיֹּאמְרוּ: שֶׁקֶר אתה דובר. הוא לא בא בשביל שיחה בטלה. הַגֶּד־נָא לָנוּ מה אמר.וַיֹּאמֶר: כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר: "כֹּה אָמַר ה': מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל־יִשְׂרָאֵל".
וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל־גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא
וַיְמַהֲרוּ הקצינים שבמחיצתו וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ. כל אחד מהם פשט את בגדו העליון, וַיָּשִׂימוּ את בגדי השרד שלהם תַחְתָּיו אֶל־גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, על המדרגות עצמן,
וַיִּתְקַשֵּׁר יֵהוּא בֶּן־יְהוֹשָׁפָט בֶּן־נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד הוּא וְכָל־יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם
וַיִּתְקַשֵּׁר, ארגן מרד
וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן־הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיֹּאמֶר יֵהוּא אִם־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם אַל־יֵצֵא פָלִיט מִן־הָעִיר לָלֶכֶת לְהַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל
אלא שהמלך עצמו לא היה ברמות גלעד – וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן־הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ, הכוהו אֲרַמִּים, בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, כפי שסופר בסוף העניין הקודם. וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אִם־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם, רצונכם שאמלוך, אַל־יֵצֵא פָלִיט מִן־הָעִיר לָלֶכֶת לְהַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל, וכך המרד יפרוץ בהפתעה גמורה.
וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת־יוֹרָם
וַיִּרְכַּב יֵהוּא עם חלק מאנשיו, וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה לפתוח במרד, כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה, ביזרעאל. וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אחיינו ובעל בריתו יָרַד בלא כל כוונות פוליטיות לִרְאוֹת אֶת־יוֹרָם כדי לבקרו בחוליו.
וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל־הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל וַיַּרְא אֶת־שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ וַיֹּאמֶר שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם
וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל־הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת־שִׁפְעַת, הקבוצה הגדולה של אנשי יֵהוּא בְּבֹאוֹ אל העיר. וַיֹּאמֶר למלך: שִׁפְעַת, מספר גדול של אנשים אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם: קַח רַכָּב על סוס וּשְׁלַח אותו לִקְרָאתָם, וְיֹאמַר, וישאל אותם: "הֲשָׁלוֹם?" הוא הניח שאם אנשים רבים באים יחד מן הצפון – יש בפיהם חדשות משדה הקרב בארם, ואולי הם באים לספר על מפלה.
וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה־לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל־אַחֲרָי וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא־הַמַּלְאָךְ עַד־הֵם וְלֹא־שָׁב
וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ – לקראת יהוא, וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ: "הֲשָׁלוֹם?" האם הכול כשורה? וַיֹּאמֶר יֵהוּא: מַה־לְּךָ וּלְשָׁלוֹם?! אל תשאל שאלות, אלא סֹב אֶל־אַחֲרָי. הצטרף אלי ועמוֹד בסוף המחנה. בזכות אישיותו הנחושה והכריזמטית של יהוא וקבוצת מלוויו המרשימה ציית הרכב להוראת יהוא ללא היסוס, אף שלא ידע לאן פני המחנה שלו מועדות. וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר: בָּא־הַמַּלְאָךְ, השליח ששלחת עַד־הֵם וְלֹא־שָׁב.
וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה־לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל־אַחֲרָי
וַיִּשְׁלַח יהורם רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ: "שָׁלוֹם?" וַיֹּאמֶר יֵהוּא שוב: מַה־לְּךָ וּלְשָׁלוֹם?! סֹב אֶל־אַחֲרָי. הסתובב גם אתה והתייצב בקצה המחנה שלי. ושוב – האיש ציית.
וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד־אֲלֵיהֶם וְלֹא־שָׁב וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן־נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג
וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר: בָּא השליח עַד־אֲלֵיהֶם וְלֹא־שָׁב, וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן־נִמְשִׁי. בינתיים המחנה התקרב, והצופה הבחין שאופן הנהיגה במרכבה דומה לאופן נהיגתו של יהוא,
וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל ואֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי
יהורם חשד שמתרחש דבר הדורש את מעורבותו הישירה.וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם: אֱסֹר, קשׁוֹר את הסוס למרכבה. וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ. וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וגם אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה אתו, אִישׁ בְּרִכְבּוֹ. נראה שפציעתו של יהורם לא הייתה חמורה, שכן יכול היה לנהוג במרכבתו בעצמו. וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. יהורם ואחזיהו פגשו ביהוא בדיוק בשדה שאחאב לקח בכפייה מנבות, לאחר שאשתו איזבל גרמה להריגת בעליו.
וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת־יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם יֵהוּא וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם עַד־זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים
וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת־יֵהוּא, וַיֹּאמֶר כדרך שהיה פונה אליו בכל הזדמנות אחרת: הֲשָׁלוֹם, יֵהוּא?וַיֹּאמֶר יהוא: מָה הַשָּׁלוֹם – עַד־זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים?! מהו השלום שאתה מדבר עליו, שלום פשעיה של איזבל אמך?! אין שלום בינינו.
וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו וַיָּנֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחַזְיָהוּ מִרְמָה אֲחַזְיָה
יהורם עמד ברכבו פנים אל פנים מול יהוא. עתה משהבין שזהו מרד – וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם את יָדָיו האוחזות במושכות כדי לסובב את הרכב, וַיָּנֹס. וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחַזְיָהוּ: הפגישה עם יהוא לא הייתה תמימה, אלא מִרְמָה, בגידה, אֲחַזְיָה.
וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת־יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ
וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, מתח את קשתו בכל כוחו,
וַיֹּאמֶר אֶל־בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי כִּי־זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּה
וַיֹּאמֶר יהוא אֶל־בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה, השָליש שלו: שָׂא את גופתו הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, כִּי־זְכֹר שכאשר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, רכבנו יחד בצבאו של אחאב אביו – וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּה. ה' מסר ביד אליהו את הנבואה עליו:
אִם־לֹא אֶת־דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת־דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם־ה' וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם־ה' וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה'
"אִם־לֹא אֶת־דְּמֵי נָבוֹת אשר שפכת וְאֶת־דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְאֻם־ה', וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ כגמולך בַּחֶלְקָה הַזֹּאת, נְאֻם־ה'". וְעַתָּה הגיע הזמן לקיים את הדבר
וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ־יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם־אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה־גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם
וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, שנקלע למקום שלא בטובתו, רָאָה את המרד פורץ לנגד עיניו, וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן. וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר לעבדיו: גַּם־אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה־גוּר אֲשֶׁר אֶת, לידהַכֻּהוּ אֶל־הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה־גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם. ייתכן שיהוא ציווה להרוג את אחזיה, משום שאף שלא היה שייך למשפחה המולכת בישראל, הוא היה צאצא לאחאב, ועל יהוא הוטל להשמיד את כל בית אחאב.
וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד
וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד. יהוא הניח לאנשיו של מלך יהודה להסיע את גופתו של אחזיה להיקבר בירושלים כדרך מלכי יהודה.
וּבִשְׁנַת אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל־יְהוּדָה
כדי לחתום את קורותיו של אחזיה מובאת הערה על מועד עלייתו לשלטון:
וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת־רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן
וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה ללא הפרעה וללא התנגדות, אף על פי שיזרעאל הייתה מוקפת בחומה. וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה על המרד אך לא הסכימה להיות מושפלת – וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ, איפרה את עֵינֶיהָ, וַתֵּיטֶב, קישטה אֶת־רֹאשָׁהּ. איזבל הראתה עצמה כגבירה. וַתַּשְׁקֵף בְּעַד, דרך הַחַלּוֹן החוצה.
וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו
וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר, וַתֹּאמֶר: הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו? זמרי היה שר שבגד באדוניו והרג אותו, ותוך שבוע נהרג בעצמו.
וַיִּשָּׂא פָנָיו אֶל־הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר מִי אִתִּי מִי וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים
במקום לענות לה – וַיִּשָּׂא יהוא פָנָיו אֶל־הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר: מִי אִתִּי, מִי? האם מישהו שם, בבית איזבל, בעדי?
וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ וַיִּשְׁמְטוּהָ וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל־הַקִּיר וְאֶל־הַסּוּסִים וַיִּרְמְסֶנָּה
וַיֹּאמֶר: שִׁמְטוּהָ. זִרקו אותה מהחלון. וַיִּשְׁמְטוּהָ. בין שהיא נהרגה בנפילתה מן הבית ובין שלא – וַיִּז, הותז מִדָּמָהּ אֶל־הַקִּיר וְאֶל־הַסּוּסִים. וַיִּרְמְסֶנָּה יהוא
וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ־נָא אֶת־הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת־מֶלֶךְ הִיא
וַיָּבֹא אל תוך ארמונו של אחאב, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, ועשה בבית כבתוך שלו. ולאחר זמן מה – וַיֹּאמֶר: פִּקְדוּ־נָא אֶת־הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ, כִּי למרות הכול, בַת־מֶלֶךְ הִיא.
וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא־מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם־הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם
וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ, וְלֹא־מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם־הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם. הכלבים, שהיו אז אוכלי נבלות ולא חיות בית, אכלו את עיקר גופתה, משום שהייתה זרוקה בשדה זמן רב כפגר, שכן יהוא לא מיהר – אחרי שהרג את יהורם, ציווה להרוג את אחזיה וגרם למותה של איזבל, הוא ישב לאכול, ורק לאחר מכן נזכר שאולי ראוי לקבור אותה.
וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר־ה' הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת־בְּשַׂר אִיזָבֶל
וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ שנשארו מגופה רק שרידים, וַיֹּאמֶר יהוא: הנה התממשה הנבואה. דְּבַר־ה' הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר: בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת־בְּשַׂר אִיזָבֶל.
וְהָיְתָ נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא־יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל
וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן, כזבל המפוזר עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, עד אֲשֶׁר לֹא־יֹאמְרוּ: זֹאת אִיזָבֶל, מפני שלא יוכלו להכירה.