חזור
מלכים ב
פרק חוֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אַתְּ וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי־קָרָא ה' לָרָעָב וְגַם־בָּא אֶל־הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים
וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל־הָאִשָּׁה השונמית שאירחה אותו ואֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְּנָהּ לֵאמֹר: קוּמִי וּלְכִי אַתְּ וּבֵיתֵךְ, משפחתך, וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי. מוטב שתעברי לגור במקום אחר, כִּי־קָרָא ה' לָרָעָב, וְגַם־בָּא הרעב ממשמש לבוא אֶל־הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים.
וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים
מכיוון שהייתה אשה עשירה, היו לה אמצעים לצאת מן הארץ ולהינצל מחרפת רעב. וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים. וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים.
וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל־שָׂדָהּ
וַיְהִי מִקְצֵה, בסוף שֶׁבַע שָׁנִים, וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. מאחר שהיא לא הייתה במקום זמן רב, השתמשו השכנים בביתה ובשדה שלה. וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל־הַמֶּלֶךְ אֶל, על
וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל־גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה־נָּא לִי אֵת כָּל־הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה אֱלִישָׁע
וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר באותו זמן אֶל־גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: סַפְּרָה־נָּא לִי אֵת כָּל־הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה אֱלִישָׁע, שהרי היית משמשו.
וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל־הַמֶּלֶךְ עַל־בֵּיתָהּ וְעַל־שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה־בְּנָהּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֱלִישָׁע
וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אלישע אֶת־הַמֵּת, וְהִנֵּה בדיוק אז הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל־הַמֶּלֶךְ עַל־בֵּיתָהּ וְעַל־שָׂדָהּ להתלונן ולבקש סיוע. וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה־בְּנָהּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֱלִישָׁע, שעליהם סיפרתי לך זה עתה.
וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר־לוֹ וַיִּתֶּן־לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת־הָאָרֶץ וְעַד־עָתָּה
וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה, וַתְּסַפֶּר־לוֹ על הנס שעשה הנביא ועל מצוקתה בהווה. וַיִּתֶּן־לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד, שר או פקיד מאנשיו לֵאמֹר: הָשֵׁיב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת־הָאָרֶץ וְעַד־עָתָּה. הוא הטיל עליו לדאוג להשבת כל רכושה וכל שווי התבואה שהצמיח השדה בזמן היעדרותה.
וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד־הֵנָּה
וַיָּבֹא אֱלִישָׁע אל דַּמֶּשֶׂק, וּבֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם היה חֹלֶה באותה שעה. וַיֻּגַּד־לוֹ – לבן הדד לֵאמֹר: בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד־הֵנָּה, לכאן, לדמשק.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים וְדָרַשְׁתָּ אֶת ה' מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה
כיוון ששמעם של מופתי אלישע יצא בארם – וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־חֲזָהאֵל, אחד משריו הבכירים, ואולי המצביא שלו: קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה, מתנה כמקובל אצל הבאים לבקש סיוע מן הנביא, וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְדָרַשְׁתָּ, שְׁאל אֶת דבר ה' מֵאוֹתוֹ, באמצעותו בשאלה המציקה לי, לֵאמֹר: "הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה? האם אתרפא ממחלתי?"
וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל־טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה
וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל־טוּב דַּמֶּשֶׂק – מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר: בִּנְךָ, ביטוי המביע כבוד רב, בֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: "הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה?"
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר־לוֹ חָיֹה תִחְיֶה וְהִרְאַנִי ה' כִּי־מוֹת יָמוּת
וַיֹּאמֶר אֵלָיו – אל חזאל אֱלִישָׁע: לֵךְ אֱמָר־לוֹ: "חָיֹה תִחְיֶה". אולם לך אני מספר דבר נוסף
וַיַּעֲמֵד אֶת־פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד־בֹּשׁ וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים
באותו רגע צפה אלישע שאירועים קשים עתידים למצוא את עמו בעקבות סופו של בן הדד והמלכת חזאל למלך תחתיו, אך הוא לא רצה לחשוף את רגשותיו. על כן – וַיַּעֲמֵד אֶת־פָּנָיו. הוא עצר את פניו מלבטא את מצוקתו
וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ
וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל: מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה?וַיֹּאמֶר אלישע: כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה – מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ, וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג, וְעֹלְלֵיהֶם, תינוקותיהם תְּרַטֵּשׁ, תשסע, וְאת הָרֹתֵיהֶם, הנשים ההרות בהם תְּבַקֵּעַ.
וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל־אֲרָם
וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל: כִּי מָה עַבְדְּךָ – הַכֶּלֶב, כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?! אינני אלא נתין של בן הדד, ואתה אומר שאני אלחם בישראל ואביס אותם?! וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל־אֲרָם, וכאשר תמלוך, תעשה את הדברים האלה.
וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל־אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה־אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה
וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע, וַיָּבֹא חזרה אֶל־אֲדֹנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ בן הדד: מָה־אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע?וַיֹּאמֶר: אָמַר לִי: "חָיֹה תִחְיֶה".
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל־פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו
דברי אלישע לא רק הודיעו את העתיד, אלא גם סייעו להגשמתו. אחרי שחזאל שמע שהמלך אינו עתיד לקום ממחלתו, ושהוא ימלוך על ארם, הוא קידם במעשיו את מימוש הנבואה: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח חזאל את הַמַּכְבֵּר, השמיכה, וַיִּטְבֹּל אותו בַּמַּיִם, כדי לאטום אותו. וַיִּפְרֹשׂ עַל־פָּנָיו של בן הדד השוכב חולה, וַיָּמֹת. חזאל אמנם לא חנק אותו בידיו, אך הביא למותו. ולאחר מכן – וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו. כך התקיימה במלואה נבואתו של אלישע.
וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה
וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהיה מיודד עם אחאב, לאחר מות יהושפט מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה.
בֶּן־שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם
בֶּן־שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.
וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת־אַחְאָב הָיְתָה־לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'
אף על פי שהיה מלך יהודה, וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב, כִּי בַּת־אַחְאָב הָיְתָה־לּוֹ לְאִשָּׁה. כאמור, שררו קשרי ידידות קרובים בין יהושפט ואחאב. הם נלחמו יחד,
וְלֹא־אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת־יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר וּלְבָנָיו כָּל־הַיָּמִים
וְלֹא־אָבָה, רצה ה' לְהַשְׁחִית אֶת־יְהוּדָה כגמולו הראוי לו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר, שלטון וּלְבָנָיו כָּל־הַיָּמִים, כהבטחת ה' לדוד ששושלתו תימשך.
בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ
במשך שנים הייתה ממלכת אדום כפופה לסמכות העליונה של מלך יהודה, אך בְּיָמָיו של יהורם פָּשַׁע, מרד אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה, וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ משלהם.לֵיהֶם מֶלֶךְ
וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה וְכָל־הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי־הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת־אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו
וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה, למקום ושמו צעיר, ואולי הוא כינוי לשעיר שבארץ אדום, וְכָל־הָרֶכֶב עִמּוֹ. וַיְהִי־הוּא קָם בלַיְלָה, וַיַּכֶּה אֶת־אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו, שהקיפו אותו וארבו לו, וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב. וַיָּנָס, ברח הָעָם לְאֹהָלָיו. יהורם יצא בשלום מהקרב, אבל לא נחל ניצחון
וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא
וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. יהורם איבד את השליטה באדומים, והם הפכו לאויבי יהודה. תשלומי המס שהעלו האדומים ליהודה הופסקו, וביטחון הממלכה התערער. האדומים שישבו בדרום יכלו לשבש גם את התנהלות המסחר של יהודה, שעסקיה הגיעו עד אילת. אָז תִּפְשַׁע, מרדה ביהורם גם לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא, אולי מחמת חולשתו של יהורם.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם, יהורם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה כמלך, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו
וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.
בִּשְׁנַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן־יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה
בִּשְׁנַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן־יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה.
בֶּן־עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
בֶּן־עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת, נכדת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שהרי אביו יהורם נשא את בת אחאב.
וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב כִּי חֲתַן בֵּית־אַחְאָב הוּא
וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּבֵית אַחְאָב, כִּי חֲתַן בֵּית־אַחְאָב הוּא, ואף היה נכדו של אחאב. מלכי יהודה הצעירים ביקשו להישען על ממלכת ישראל – שהייתה גדולה וחשובה יותר – ואף ללמוד ממלכיה וללכת בדרכיהם.
וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן־אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם־חֲזָאֵל מֶלֶךְ־אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת־יוֹרָם
וַיֵּלֶךְ אֶת, עם יוֹרָם בֶּן־אַחְאָב, שהיה דודו לַמִּלְחָמָה עִם־חֲזָאֵל מֶלֶךְ־אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד. חזאל, שעלה לגדולה בארם, תקף את ממלכת ישראל, ובכך התקיימה נבואת אלישע. על רקע מצב העניינים המתוח וסכסוכי הגבול הקטנים נפתחה עתה מערכה משמעותית יותר. וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת־יוֹרָם, שיצא בקרב צבאו למלחמה.
וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן־הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן־יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת־יוֹרָם בֶּן־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי־חֹלֶה הוּא
וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל, עיר הנופש ששימשה את מלכי ישראל, על מנת לנוח ולהחלים מִן־הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה, בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם. וַאֲחַזְיָהוּ בֶן־יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה אחיינו יָרַד לִרְאוֹת אֶת־יוֹרָם בֶּן־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל ולבקרו, כִּי־חֹלֶה הוּא.