חזור
מלכים ב
פרק ווַיֹּאמְרוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים אֶל־אֱלִישָׁע הִנֵּה־נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ
וַיֹּאמְרוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים, תלמידי אלישע שהתרבו ככל ששמו נודע לתהילה,
נֵלְכָה־נָּא עַד־הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם וַיֹּאמֶר לֵכוּ
נֵלְכָה־נָּא עַד־הַיַּרְדֵּן, ששם גדלים עצים גדולים. נחטוב מהם וְנִקְחָה מִשָּׁם כל אִישׁ קוֹרָה אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם, שכן שטח זה פנוי. על כן נבנה בו מקום משכן לנביא ומקום גדול דיו להכיל אותנו, תלמידיו.
וַיֹּאמֶר הָאֶחָד הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת עֲבָדֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֵלֵךְ
וַיֹּאמֶר הָאֶחָד: הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת, עם עֲבָדֶיךָ, אתנו, משום שאנו עומדים לבנות בניין חדש בעבור ה'מוסד' שלך. וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֵלֵךְ.
וַיֵּלֶךְ אִתָּם וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים
וַיֵּלֶךְ אִתָּם, וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ, חטבו את הָעֵצִים כמתוכנן.
וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת־הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל־הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל
וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה, וְאֶת־הַבַּרְזֶל, ולהב הברזל של הגרזן נשמט מהקת ונָפַל אֶל־הַמָּיִם. וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ, אוי, אֲדֹנִי! הברזל אבד, וְלא זו בלבד, הוּא שָׁאוּל מאדם אחר. כיצד אחזיר אותו?
וַיֹּאמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת־הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל
וַיֹּאמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים: אָנָה, לאן נָפָל הברזל?וַיַּרְאֵהוּ אֶת־הַמָּקוֹם. וַיִּקְצָב, אלישע חתך עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁמָּה, ובדרך נס – וַיָּצֶף צף על פני המים הַבַּרְזֶל.
וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ
וַיֹּאמֶר אלישע: הָרֶם לָךְ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.
וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּוָּעַץ אֶל־עֲבָדָיו לֵאמֹר אֶל־מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי
וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם, לא ניהל מערכה גדולה אלא יזם פשיטות מפעם לפעם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּוָּעַץ אֶל־עֲבָדָיו לֵאמֹר: אֶל־מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי, יחנה הצבא לצורך מארב.
וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי־שָׁם אֲרָם נְחִתִּים
וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר דרך הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי־שָׁם אֲרָם נְחִתִּים, חונים ואורבים לך.
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ אִישׁ־ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה וְנִשְׁמַר־שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שליחים אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ אִישׁ־ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה, והזהיר אותו, וְנִשְׁמַר־שָׁם צבאו. וכך אירע לֹא פעם אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם.
וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ־אֲרָם עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל־עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
וַיִּסָּעֵר, רגז לֵב מֶלֶךְ־אֲרָם עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, שכן שוב ושוב הציב מארבים, ושוב ושוב ישראל לא עברו בקרבתו. וַיִּקְרָא אֶל־עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ מדליף מידע אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?
וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי־אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ
וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: לוֹא, לא מדובר במרגלים, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי־אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אפילו אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ. כל מה שאתה מדבר גלוי לפניו, והוא יודע היכן אתה מציב את חייליך.
וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן
וַיֹּאמֶר: לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה, איפה הוּא, וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ, אתפוס אותו ואטפל בו. וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה הנביא נמצא עכשיו בְדֹתָן.
וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר
וַיִּשְׁלַח מלך ארם שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד. וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל, את הָעִיר כדי לחטוף את אלישע.
וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה־חַיִל סוֹבֵב אֶת־הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה
וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם בבוקר וַיֵּצֵא החוצה, וְהִנֵּה־חַיִל סוֹבֵב אֶת־הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב. צבא גדול מקיף את העיר. וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו: אֲהָהּ, אֲדֹנִי! אֵיכָה נַעֲשֶׂה? כיצד נחמוק מפניהם?
וַיֹּאמֶר אַל־תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם
וַיֹּאמֶר הנביא: אַל־תִּירָא, כִּי רַבִּים החיילים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם, אִתם. צבאֵנו גדול מצבאם.
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה'פְּקַח־נָא אֶת־עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה' אֶת־עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: ה'! פְּקַח־נָא אֶת־עֵינָיו של הנער וְיִרְאֶה עתה ראייה נבואית.
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל־ה' וַיֹּאמַר הַךְ נָא אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע
וַיֵּרְדוּ חיילי ארם אֵלָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל־ה' וַיֹּאמַר: הַךְ, הכה נָא אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים. סחרר וטשטש את תודעתם, או: הקשה עליהם למקד את מבטם.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע לֹא־זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא־זֹה הָעִיר לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל־הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה
כאשר הנביא פגש את חיל הארמים, הם לא ידעו מימינם ומשמאלם. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע: לֹא־זֶה הַדֶּרֶךְ הנכונה, וְלֹא־זֹה הָעִיר שאתם מחפשים. לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל־הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן. וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה, לשומרון, עיר הבירה של הממלכה.
וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע ה' פְּקַח אֶת־עֵינֵי־אֵלֶּה וְיִרְאוּ וַיִּפְקַח ה' אֶת־עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן
וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: ה', פְּקַח אֶת־עֵינֵי־אֵלֶּה וְיִרְאוּ. וַיִּפְקַח ה' אֶת־עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הם בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם – צבא של ארמים מוכי סנוורים – הַאַכֶּה אַכֶּה, האם עלי להרוג אותם, אָבִי?
וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל־ אֲדֹנֵיהֶם
וַיֹּאמֶר: לֹא תַכֶּה. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה? כיוון שלא בכישוריך הצבאיים שבית אותם, אינך רשאי להרגם. שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם, כאילו היו אורחיך, וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ חזרה אֶל־ אֲדֹנֵיהֶם.
וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם וְלֹא־יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה, ערך להם סעודה גְדוֹלָה. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, מלך ארם, וסיפרו לו את כל הקורות אותם. וְלֹא־יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לפי שעה
וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־כָּל־מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל־שֹׁמְרוֹן
וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיִּקְבֹּץ בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־כָּל־מַחֲנֵהוּ, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל־שֹׁמְרוֹן. נראה שצבא ארם היה גדול וחזק מצבא ישראל, ומלך ישראל לא יכול היה להתגונן מפניו.
וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף
וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר, שערכו הרגיל נמוך מאוד, שכן אינו כשר, ובשרו גרוע, בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף. וְרֹבַע הַקַּב – כ-320 סמ"ק דִּבְיוֹנִים, צואת יונים הזבה מגופן; בצורת הכתיב: ‘חריונים'
וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל־הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר, מסייר עַל־הַחֹמָה, וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר: הוֹשִׁיעָה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ!
וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ ה'מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן־הַגֹּרֶן אוֹ מִן־הַיָּקֶב
וַיֹּאמֶר: אַל, אם לא יוֹשִׁעֵךְ ה' – מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ?! הֲמִן־הַגֹּרֶן אוֹ מִן־הַיָּקֶב?! הרי הגרנות והיקבים ריקים.
וַיֹּאמֶר־לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה־לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת־בְּנִי נֹאכַל מָחָר
וַיֹּאמֶר־לָהּ הַמֶּלֶךְ: מַה־לָּךְ? מה רצונך? וַתֹּאמֶר: הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי: "תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת־בְּנִי נֹאכַל מָחָר". אנחנו גוועים ברעב, הבה נתחלק בבשר ילדינו.
וַנְּבַשֵּׁל אֶת־בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת־בְּנָהּ
וַנְּבַשֵּׁל אֶת־בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ. וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: "תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ", וכאשר הגיע תור בנה להיאכל – וַתַּחְבִּא אֶת־בְּנָהּ.
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל־הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת
האשה סיפרה את הסיפור המזעזע לפי תומה, וביקשה שהמלך יעזור לה לקבל את החלק המגיע לה בבן חברתה. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי הָאִשָּׁה, וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו. המלך נחרד, ולבו נשבר. וְהוּא עֹבֵר עַל־הַחֹמָה, וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת, מבפנים. כאשר בגדיו נקרעו, ראו הכול שתחתיהם הוא עוטה שק על גופו כאבל.
וַיֹּאמֶר כֹּה־יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם־יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם
וַיֹּאמֶר בשבועה: כֹּה־יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף, יענישני ה' כך וכך אִם־יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט עָלָיו, או: בין אם ה' יעשה לי כך, כפי מצבי הקשה, וגם אם הוא יביא אותי למצב גרוע יותר,
וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל־הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי־שָׁלַח בֶּן־הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת־רֹאשִׁי רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו
וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ. וַיִּשְׁלַח המלך אִישׁ מִלְּפָנָיו, אך בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ, שליח המלך אֵלָיו – אל אלישע, וְהוּא – אלישע אָמַר אֶל־הַזְּקֵנִים: הַרְּאִיתֶם כִּי־שָׁלַח בֶּן־הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה, המלך, בנו של אחאב לְהָסִיר אֶת־רֹאשִׁי?! רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ הרוצה להמית אותי, סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת. מכיוון שאתם מרובים והוא אדם יחיד, תוכלו לעכבו בדלת. הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. האדון שלו יגיע מיד אחריו כדי לתפוס אותי.
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה־זֹאת הָרָעָה מֵאֵת ה' מָה־אוֹחִיל לַה' עוֹד
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו. וַיֹּאמֶר אלישע: