חזור
מלכים ב
פרק גוִיהוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה
וִיהוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת־מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו
וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה', רַק לֹא עבד עבודה זרה
רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא־סָר מִמֶּנָּה
רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר־הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל דָּבֵק, לֹא־סָר מִמֶּנָּה, והמשיך לקיים את מרכזי הפולחן בדן ובבית-אל כשאר מלכי ישראל.
וּמֵישַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל מֵאָה־אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר
וּמֵישַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב הָיָה נֹקֵד, בעל מקנה, כלומר ביסס את כלכלתו על הצאן שכן ארצו הייתה אזור מרעה. אף שמואב הייתה מדינה עצמאית שבראשה עמד מלך, מלכה היה משועבד לישראל – וְהֵשִׁיב, העלה מס קבוע לְמֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל מֵאָה־אֶלֶף כָּרִים, בני צאן שמנים שגודלו לשם השימוש בבשרם, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים המיועדים לגזיזת צָמֶר.
וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ־מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
ייתכן שאחאב נחשב למלך גדול ולאיש מלחמה, ולכן המואבים לא העזו להתקומם נגדו, אבל – וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב, וַיִּפְשַׁע, מרד מֶלֶךְ־מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, והכריז על עצמאות גמורה. פרט זה הובא כבר במקומו הכרונולוגי,
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל
אשר על כן – וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא, ביום מן הימים
וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל־מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ
וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר: מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי, הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל־מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? הממלכות השלימו זו עם זו, ומלכיהן גם יצרו קשרים משפחתיים זה עם זה.
וַיֹּאמֶר אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם
וַיֹּאמֶר מלך ישראל: אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה?וַיֹּאמֶר יהושפט: דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. אדום הייתה משועבדת ליהודה, ויהושפט חשב שיוכלו להישען על כוחותיה.
וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא־הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם
וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, שהסתפח אליהם. אפשר שהצטרף לא רק משום שהיה משועבד למלך יהודה, אלא גם בגלל האינטרס שלו, כשכנה של מואב. אולי קיווה שהחלשתה של מואב תגדיל את כוחו שלו. וַיָּסֹבּוּ, הסתובבו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים במדבר אדום, וְלֹא־הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה הגדול וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, שהתלוותה להם.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי־קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד־מוֹאָב
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: אֲהָהּ! קריאת אבל, כִּי־קָרָא, ייעד ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה – לשלושתנו לָתֵת אוֹתָם בְּיַד־מוֹאָב. היעדר המים יגרום לתבוסתנו בידי המואבים.
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' וְנִדְרְשָׁה אֶת־ה' מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט אֲשֶׁר־יָצַק מַיִם עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט: הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה', וְנִדְרְשָׁה אֶת־ה' מֵאוֹתוֹ? יהושפט, שהיה מלך צדיק באופן כללי, ידע שכשהוא ניצב מול החלטה או חיפוש אחר פתרון שלראשי הצבא אין מענה עליהם, ראוי לשאול בדבר ה' מפי נביא. וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: פֹּה אתנו במחנה אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט. אלישע אינו איש צבא והוא לא גויס למלחמה, אך אולי צורף למחנה דווקא משום שהוא נביא, והיה האיש אֲשֶׁר־יָצַק מַיִם עַל־יְדֵי, שירת את
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר־ה' וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט: אם כך, בוודאי יֵשׁ אוֹתוֹ, אצלו דְּבַר־ה'. וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם.
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה־לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל־נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל־נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי־קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בלעג: מַה־לִּי וָלָךְ?! מה יש בינינו?! מדוע אתה בא אלי?! לֵךְ אֶל־נְבִיאֵי הבעל והעשתורת של אָבִיךָ וְאֶל־נְבִיאֵי הבעל והעשתורת של אִמֶּךָ לשמוע מהם על העתיד. וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: אַל תאמר כך, כִּי־קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. לא ראוי שבנסיבות כה חמורות תפטור אותי בלעג.
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי־ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם־אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם־אֶרְאֶךָּ
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע בשבועה: חַי־ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, ששירַתִּי אותו, שהייתי כפוף ונאמן לו,
וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'
וְעַתָּה קְחוּ, הביאו לִי מְנַגֵּן. לאחר שאלישע ביטא את כעסו הישן והמתמשך על בית אחאב, הוא נזקק לשמוע נגינה כדי להירגע, משום שהנבואה אינה שורה על אדם בעת שאין הוא נינוח ופתוח לקראתה.
וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים
וַיֹּאמֶר אלישע: כֹּה אָמַר ה': עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים. הנחל הזה יתמלא בורות מים.
כִּי־כֹה אָמַר ה' לֹא־תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא־תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם
כִּי־כֹה אָמַר ה': לֹא־תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא־תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְלמרות זאת הַנַּחַל הַהוּא, הערוץ הזה יִמָּלֵא מָיִם, וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם.
וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה' וְנָתַן אֶת־מוֹאָב בְּיֶדְכֶם
וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה', יתרה מזו, וְנָתַן אֶת־מוֹאָב בְּיֶדְכֶם.
וְהִכִּיתֶם כָּל־עִיר מִבְצָר וְכָל־עִיר מִבְחוֹר וְכָל־עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל־מַעְיְנֵי־מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים
ומלבד הניצחון על מואב עליכם לערוך מסע עונשין כבד: וְהִכִּיתֶם כָּל־עִיר מִבְצָר וְכָל־עִיר מִבְחוֹר, נבחרת, וְכָל־עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל־מַעְיְנֵי־מַיִם תִּסְתֹּמוּ, וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ, תקלקלו לאורך זמן בָּאֲבָנִים, כדי שאי-אפשר יהיה לעבדה.
וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה־מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת־הַמָּיִם
וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, בעת הבאת מנחת הבוקר,
וְכָל־מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי־עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל־הַגְּבוּל
וְכָל־מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי־עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם, וַיִּצָּעֲקוּ, נאספו מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה, כל המסוגלים לחגור חרב, וַיַּעַמְדוּ עַל־הַגְּבוּל.
וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל־הַמָּיִם וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת־הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם
וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל־הַמָּיִם, וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת־הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם בגלל זריחת השמש על המים בשעות הבוקר, שבהן היא נראית אדומה יותר.
וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב
וַיֹּאמְרוּ: דָּם זֶה, ולא נחל מים. הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ. הנחל המלא דם מעיד על טבח הדדי גדול במחנה של אויבינו, וְעַתָּה גשו לַשָּׁלָל, מוֹאָב.
וַיָּבֹאוּ אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת־מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם וַיַּכּוּ־בָהּ וְהַכּוֹת אֶת־מוֹאָב
וַיָּבֹאוּ אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת־מוֹאָב, בהיותם צבא גדול וחזק יותר, וַיָּנֻסוּ המואבים מִפְּנֵיהֶם. וַיַּכּוּ־בָהּ – בארצם, וְהוסיפו להַכּוֹת אֶת־מוֹאָב.
וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל־חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ־אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל־מַעְיַן־מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל־עֵץ־טוֹב יַפִּילוּ עַד־הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ
וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ, וְכָל־חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ־אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ – את החלקה באבנים, וְכָל־מַעְיַן־מַיִם יִסְתֹּמוּ, וְכָל־עֵץ־טוֹב יַפִּילוּ, עַד־הִשְׁאִיר, עד שנותרו רקהִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ, אבני החומה בַּקִּיר חֲרָשֶׂת, קיר מואב,
וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי־חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע־מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ
וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי־חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה, וַיִּקַּח אוֹתוֹ, אתו שְׁבַע־מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ בתוך מחנה האויבים ולהגיע אֶל־מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְלֹא יָכֹלוּ לעמוד במשימתם, כי אנשי אדום התגוננו.
וַיִּקַּח אֶת־בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל־הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל־יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ
וַיִּקַּח מלך מואב אֶת־בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ קרבן עֹלָה עַל־הַחֹמָה. מלך מואב ביטא את מסירותו לאלוהיו בהקריבו את היקר לו ביותר, את יורש העצר שלו, לעולה על חומת העיר.