חזור
מלכים ב
פרק יטוַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה'
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ את דברי ההתפארות של רבשקה, נציג המעצמה הגדולה,כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, לאות אבל, וַיָּבֹא אל בֵּית ה'.
וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל־יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן־אָמוֹץ
וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, וכולם מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים, אֶל־יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן־אָמוֹץ, הנביא הגדול והנכבד בעיני הכול.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי־בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ: "יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה, ויכוח,
אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה
אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ ה' את כוחו ואת צדקתנו במעשה שיהיה בו אות, או: והתווכח בַּדְּבָרִים, על הדברים הללו
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ.
וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר ה' אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֹתִי
וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ: כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם המלך: כֹּה אָמַר ה': אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר – ביטוי מזלזל בנציג הממלכה – אֹתִי.
הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ
הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, אעורר בו רצון,
וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ
וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה אל המקום שממנו יצא, סמוך ללכיש הכבושה בדרום יהודה כדי לספר על שליחותו. וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה, כִּי שָׁמַע רבשקה כִּי נָסַע סנחריב בינתיים מִלָּכִישׁ.
וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ־כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר
וַיִּשְׁמַע מלך אשור שמועה אֶל, על תִּרְהָקָה מֶלֶךְ־כּוּשׁ, המלך הכושי שמלך אז במצרים, לֵאמֹר: הִנֵּה יָצָא מלך כוש לְהִלָּחֵם אִתָּךְ. מכיוון שמאחורי מלך כוש עמדה מעצמה חזקה, החליט מלך אשור להפנות את צבאו מן המלחמה הקטנה ביהודה לעבר המערכה הגדולה במצרים. וַיָּשָׁב רבשקה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר באמצעות איגרות רשמיות:
כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר אַל־יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר
כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר: נוכח השמועות שאנחנו עוזבים את ירושלים ויהודה ופונים דרומה, אתה בוודאי מקווה שהאיום האשורי יסור ממך, אך אַל־יַשִּׁאֲךָ, יסית אותך
הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל
הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם, להביסם, וְאַתָּה חושב שאתה תִּנָּצֵל?!
הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר
הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר?!אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר כל המדינות הללו קרובות יותר לאשור ונכבשו עוד בדורו של שלמנאסר ולפניו.
אַיּוֹ מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה
אַיּוֹ, איפה הוא מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם?! היכן הם מלכי הֵנַע וְעִוָּה?! כולם נכבשו, נהרגו או הוגלו. גם אתה ברשימה זו, ובמוקדם או במאוחר יהיה גורלך כגורלם.
וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם וַיַּעַל בֵּית ה' וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה'
וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים, האיגרות מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם, וַיַּעַל בֵּית ה', וַיִּפְרְשֵׂהוּ – את מכתבו של רבשקה חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה'.
וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ
וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה', וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, השוכן בבית הזה, אשר סנחריב בא עליו, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, היחיד לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ. הרי אתה בורא הכול ומושל בכול, ויכולתך אינה מוגבלת.
הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע; פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי
הַטֵּה, ה', אָזְנְךָ וּשֲׁמָע; פְּקַח, ה', עֵינֶיךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.
אָמְנָם ה' הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת־הַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצָם
אָמְנָם, אכן, ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת־הַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצָם. הם הכניעו ערים בצורות יותר מירושלים והחריבו אותן.
וְנָתְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם
וְנָתְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ ושרפו את מקדשיהם, אבל כל זאת כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן, ולכן – וַיְאַבְּדוּם.
וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ
וְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ של סנחריב, וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. ממלכתי אינה חזקה יותר מהממלכות שהחריבו מלכי אשור, וכבודי אינו גדול יותר מכבוד מלכיהן. אני מבקש שעתידי יהיה שונה מהמוצאות את הגויים ההם לשם כבודך.
וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי
וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: את התפילה אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל, על דבר סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי.
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עָלָיו: בָּזָה לְךָ, לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם. ציון וירושלים מדומות לאשה המניעה ראשה בזלזול.
אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל
אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם, אל השמים את הֲרִימוֹתָ קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ בגאווה?! – עַל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ
בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ את אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר: "בְּרֹב רִכְבִּי, ברכבי ובחילי הרב אֲנִי עָלִיתִי אל מְרוֹם, גבהי הָרִים, והגעתי ליַרְכְּתֵי, קצות לְבָנוֹן. הלבנון אינו אלא ביטוי ציורי לכל הממלכות והעמים שבאזור שאותם תכנן מלך אשור להביס. וְאֶכְרֹת את קוֹמַת אֲרָזָיו, ארזיו הגבוהים של הלבנון, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, העצים העצומים והמובחרים הצומחים בו. וְאָבוֹאָה אל מְלוֹן קִצֹּה, מקום קצהו, יַעַר כַּרְמִלּוֹ, מטעיו וגניו, היער שממנו בא פריונו.
אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחֲרִב בְּכַף־פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר
אֲנִי קַרְתִּי, חפרתי
הֲלֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ עָשִׂיתִי לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת
אולם מדוע תתפאר בהצלחותיך – הֲלֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ – את גזרתי שעָשִׂיתִי, לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ. כבר לפני זמן רב גזרתי אני שכך יקרה, ועַתָּה הֲבֵיאתִיהָ, אני הוצאתי אותה אל הפועל באמצעותך, וּתְהִי לַהְשׁוֹת, להחריב עד שיהיו גַּלִּים נִצִּים, תלים חרבים
וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי־יָד חַתּוּ וַיֵּבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה
וְיֹשְׁבֵיהֶן של הערים הללו היו קִצְרֵי־יָד, לא היה בהם כוח להתנגד, חַתּוּ, נשברו וַיֵּבֹשׁוּ, ויתביישו.
וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי
וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְתִּי, וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי, דיבוריך הרוגזים עלי.
יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי ושַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ ומִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ
יַעַן, בשל הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, ומכיוון ששַׁאֲנַנְךָ, ביטחונך העצמי עָלָה בְאָזְנָי כאילו שום אסון אינו נשקף לך. על כן – וְשַׂמְתִּי חַחִי, את טבעת הברזל שלי בְּאַפֶּךָ, ואת מִתְגִּי, יתד המתכת שהיא מחוברת לרסן בִּשְׂפָתֶיךָ. תוגבל ותובל כבעל חיים רתום, הקשור בשרשרת הנתונה בטבעת שבאפו, והוא מכוון באמצעות המתג המחבר אותו לרסן. וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ.
וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם
כעת פונים הדברים אל חזקיהו: וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת, כך יתרחשו המאורעות עד שתצאו לרווחה שלמה – אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, גידולי שדה שעלו וצמחו מעצמם, שכן בגלל המלחמה לא זרעו השנה תבואה חדשה. וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, הבאה תאכלו סָחִישׁ, ספיחי ספיחים.
וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה
וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה, וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה. ממלכת יהודה תוסיף ותשגשג.
כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת
כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה תצא מֵהַר צִיּוֹן. קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת.
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא־יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה
ומן החלק הפיוטי והמליצי עובר הנביא לדבר בסגנון פרוזאי יותר: לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא־יוֹרֶה, יירה שָׁם חֵץ, וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, חייליו לא יגיעו במגניהם להבקיע את חומת העיר,
בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם־ה'
בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹא – בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם־ה',
וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי
וְגַנּוֹתִי, אגונן אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא – שלאחר נבואת ישעיהו וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף. וַיַּשְׁכִּימוּ הנותרים בחיים
וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה
וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה. אף שסנחריב עצמו לא הוכה במלחמה, צבאו הגדול הוכה, ועל כן חזר סנחריב למקומו.
וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו
ולאחר זמן – וַיְהִי בשעה שהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בתוך בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, אחד מאלילי אשור, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. וְהֵמָּה נִמְלְטוּ לאֶרֶץ אֲרָרָט, שהייתה אז מדינה עצמאית בגבולה הצפוני של ממלכת אשור מחוץ לתחום שלטונה. וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ האחר של סנחריב תַּחְתָּיו.