וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן־אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה

וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן־אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה.

בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת־זְכַרְיָה

בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת־זְכַרְיָה.

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִד אָבִיו

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. דָּוִד אָבִיו.

הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא־לוֹ נְחֻשְׁתָּן

הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת, גם את אלה שיועדו לעבודת ה'. פעולה דרסטית זו לא זכתה לאהדה מכל שדרות הציבור. וְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה, שעדיין עמדה בירושלים, וְכִתַּת, וכתש בקנאותו את נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה במדבר לרפואתם הנסית של נשוכי הנחשים שהסתכלו בו. ישראל שמרו צורת נחש זו כל השנים לזכר הנס, אך חזקיה החליט לאבדו מן העולם, כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה, באותם הימים הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ והפכוהו לעבודה זרה בשל הוד הקדומים שהיה נסוך עליו, והמופתים שנכרכו בו. וַיִּקְרָא־לוֹ חזקיה נְחֻשְׁתָּן, ביטוי מבזה ומקטין.

בַּה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה ואֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו

בַּה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּטָח, וְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה ולא היה מלך שמעשיו היו כה שלמים גם בין המלכים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.

וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא־סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה

וַיִּדְבַּק בַּה', לֹא־סָר מֵאַחֲרָיו, וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה.

וְהָיָה ה' עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ

וְהָיָה ה' עִמּוֹ. בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא, מה שעשה יַשְׂכִּיל, הצליח. וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ. אף שממלכת אשור הגיעה עד גבול ממלכת יהודה, גם ביהודה הייתה נוכחותם של האשורים מורגשת. אחז, אביו של חזקיה, נכנע למלך אשור ושילם לו מסים, ואילו חזקיה עצמו לא קיבל את מרותו.

הוּא־הִכָּה אֶת־פְּלִשְׁתִּים עַד־עַזָּה וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד־עִיר מִבְצָר

הוּא־הִכָּה אֶת־פְּלִשְׁתִּים עַד־עַזָּה וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ של ארץ פלשתים כולה – מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים, מסוכת השמירה עַד־עִיר מִבְצָר, מהקטן והחלש ועד הגדול והאיתן. חזקיה הנחית מכת מחץ על הפלשתים והסיר סופית את איומם המתמיד.

וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִת לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ

וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִת לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר, והטיל מצור עָלֶיהָ, כמתואר לעיל.

וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת־שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת־תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן

וַיִּלְכְּדֻהָ האשורים מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בהתחלת השנה השלישית, שהרי בִּשְׁנַת־שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה, הִיא שְׁנַת־תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן.

וַיֶּגֶל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי

וַיֶּגֶל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, סרגון, יורשו של שלמנאסר, אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר שעל נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.

עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת־בְּרִיתוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ

כל זאת עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת־בְּרִיתוֹ – אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ.

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב, בנו של סרגון, מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, עַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם. סנחריב המשיך במגמת הכיבושים האשורית דרומה, ותכנן להגיע אף למצרים – שיא שאיפתן של ממלכות הצפון. הוא לא רצה לפתוח את מלחמתו ביהודה במצור על ירושלים, שהיה עלול להימשך זמן רב. לכן ניסה לכבוש את כל הפריפריה לפני שניגש לירושלים. ההתמודדות עם ירושלים לאחר כיבוש ערי יהודה האחרות תהיה קלה לו יותר לאחר שידולדלו מאגרי התמיכה הצבאית והאספקה החקלאית שתקבל ירושלים מן החוץ.

וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר־תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב

וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה, לעיר המבצר לכיש שביהודה, שבה שהה סנחריב באותה שעה, לֵאמֹר: חָטָאתִי ואני נכנע, שׁוּב מֵעָלַי. הפסק את המתקפה על ארצי, ואֵת הקנס אֲשֶׁר־תִּתֵּן, שתטיל עָלַי אֶשָּׂא, אשלם. וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה קנס של שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב.

וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־ה' וּבְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ

וַיִּתֵּן לו חִזְקִיָּה אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בבֵית־ה' וּבְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. אף הוא נאלץ לרוקן את האוצר הלאומי כדי לשלם למלך אשור.

בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר

בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת ציפוי הזהב של דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת ציפוי הזהב של הָאֹמְנוֹת, מפתני הדלתות, אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה עצמו, וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.

וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְתָּן וְאֶת־רַב־סָרִיס וְאֶת־רַבְשָׁקֵה מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס

האשורים לא נסוגו מן הארץ, אולי משום שהתשלום לא סיפק את מלך אשור. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְתָּן, באשורית: שר צבא. וְאֶת־רַב־סָרִיס, כנראה שם משרה וְאֶת־רַבְשָׁקֵה, שמו הפרטי או תפקידו, דוגמת רב-סריס. אפשר שרבשקה הוא שר המשקים (רב-שקה), כלומר, האיש הנאמן למלך אשור. את שלושת השרים החשובים שלו שלח מלך אשור מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם על מנת להתחיל במצור. וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ אל יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. הצבא האשורי וראשיו התייצבו סמוך מאוד לירושלים.

וַיִּקְרְאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר

וַיִּקְרְאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ. הם ביטאו את רצונם לשוחח עם המלך. מכיוון שעדיין הייתה מלכות ביהודה, וחלק מגינוני המלכות קבעו שמלך אינו יוצא לקראת שר של מלך אחר – וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת, הממונה על בית המלך, פקיד גבוה מאוד במדינה, וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר, האחראי לענייני החוץ של הממלכה, וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר של ממשלת חזקיהו.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה אִמְרוּ־נָא אֶל־חִזְקִיָּהוּ כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה: אִמְרוּ־נָא אֶל־חִזְקִיָּהוּ: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר. בכל נאומו מרומם רבשקה את מלכו בתואר ‘המלך הגדול מלך אשור' ללא הזכרת שמו, ואילו בשמו של חזקיה הוא נוקב ללא תואר מלוכה: "מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ למרוד בי?!

אָמַרְתָּ אַךְ־דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי

אָמַרְתָּ בלבך שאַךְ־דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה. חשבת שתוכל להילחם ברעיונות, תחבולות ודיבורים, אבל כעת עליך להתייצב נוכח העובדות. עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ, על מי אתה סומך כִּי מָרַדְתָּ בִּי?! בִּי

עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל־מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְכָל־הַבֹּטְחִים עָלָיו

עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל־מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ, השבור הַזֶּה, עַל־מִצְרַיִם, הקנה אֲשֶׁר אם יִסָּמֵךְ, יישען אִישׁ עָלָיו, הוא לא רק ימצא שהקנה חלש מלשאת את כובדו אלא – וּבָא בְכַפּוֹ, הקנה השבור ייתקע בבשר ידו של הנשען עליו – וּנְקָבָהּ, ויפצע את היד. כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְכָל־הַבֹּטְחִים עָלָיו. מצרים אינה חזקה דיה להישען עליה, ולא זו בלבד, היא גם אינה אמינה ואינה עומדת בהבטחותיה, ולכן מי שישים מבטחו בה אף יסתכן וייפגע".

וְכִי־תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר ליהוּדָה ול ירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם

וְכִי־תֹאמְרוּן אֵלַי: "אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ", ה' לא יעזור לכם, הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לאנשי יהוּדָה ולתושבי ירוּשָׁלִַם: רק לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם. לא תוכלו לבטוח על ה', שהרי מלככם פעל נגדו. בעבר היו מזבחות לה' בכל עיר, ובא חזקיהו והרס אותם. רבשקה מעורר מרי בקרב האנשים שמזבחותיהם נהרסו בפקודת חזקיהו. הוא פונה אל מי שנוטרים לו טינה מראש, ומסית אותם כנגדו.

וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם־תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם

וְעַתָּה הִתְעָרֶב, התחרה נָא אֶת, עם אֲדֹנִי, אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר – וְאֶתְּנָה אני, הנציג האשורי, לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים – אִם־תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. הרי אין לך די אנשים אפילו להושיבם על הסוסים הללו.

וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל־מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים

וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת, נציב אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים, כמוני. רבשקה העמיד עצמו ביחס למלכו הגדול כאחד מקטני העבדים, אף על פי שהיה שר גדול בממלכה. וַתִּבְטַח לְךָ עַל־מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים, אתה סבור שרכב המצרים וסוסיהם יבואו לעזרתך, אבל הם לא יסייעו לך כשתזדקק להם.

עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה'עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ

עַתָּה, הֲמִבַּלְעֲדֵי ה', האם אתה חושב שנגד רצונו עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה – יהודה וירושלים לְהַשְׁחִתוֹ?! ה' הוא שאָמַר אֵלַי: "עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ". כרבים ממלכי העמים, השואלים בקסמים ובגורל על מנת להבין את משפט אלוהי הארץ ולהימנע מסכסוך עם האלוהות המקומית, אף אני יודע כי נשלחתי לכאן ברצון אלוקיך.

וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל־רַבְשָׁקֵה דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה

וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל־רַבְשָׁקֵה: דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית, השפה הדיפלומטית הבינלאומית, מאסיה הקטנה עד מצרים באותם ימים, כִּי שֹׁמְעִים, מבינים ארמית אֲנָחְנוּ, לא רק הסופר, שידיעת שפות היא חלק ממקצועו, אלא גם שני הנציגים האחרים מכירים את השפה הבינלאומית בהיותם שרים ופקידי שלטון גבוהים. וְאַל־תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית, בשפת ארץ יהודה, בעברית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה, כי כל החיילים העומדים על החומה שומעים את דבריך. אם באת לשאת ולתת עם המלך, פנה רק אלינו, נציגיו.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת־צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת־מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה: הַעַל, האם אל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?! לא אתכם באתי לשכנע. הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחֹמָה המזומנים לֶאֱכֹל אֶת־צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת־מֵימֵי רַגְלֵיהֶם, השתן שלהם עִמָּכֶם. אני מדבר אל החיילים הפשוטים ואל העם, אל מי שבשעת מצור על העיר לא יהיה להם מזון ומשקה. באמצעות תעמולתו הגסה והבוטה מנסה רבשקה להסב ליהודה נזק מורלי גדול ככל האפשר.

וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר

וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל יְהוּדִית, כדי שלא רק החיילים המלווים את השרים יוכלו לשמוע אותו, אלא אף הרחוקים. וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל־יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי־לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ

כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: "אַל־יַשִּׁא לָכֶם, יפתה אתכם חִזְקִיָּהוּ, כִּי־לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ של מלך אשור".

וְאַל־יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל־ה' לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' וְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

וְאַל־יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל־ה', אל תתפתו לדבריו של חזקיהו שתוכלו לבטוח בה' לֵאמֹר: "הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה', וְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר".

אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ־גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי־בֹרוֹ

אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ. כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר: "עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה, הסכם שלום ופיוס, וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ בינתיים אִישׁ־גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי־בֹרוֹ. כך לא תסבלו מחרפת רעב וצמא במצור.

עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ

עַד־בֹּאִי, עד שאבוא אני, מלך אשור, ואמנם לא אשאירכם בארצכם, אלא – וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם בצורה מסודרת אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם. תהגרו למקום שאיננו גרוע מארצכם – אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים, אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ. מקומכם החדש יתאים לטעמכם, ובו תרגישו כאילו אתם בביתכם, וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ". וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר: "ה' יַצִּילֵנוּ".

הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר

הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר?!

אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי

אַיֵּה אֱלֹהֵי המדינות שכבשנו – חֲמָת וְאַרְפָּד?! אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם, הֵנַע וְעִוָּה?! מי מהאלים הללו הציל את עמו?! וגם הסמוכים אליכם – וכִי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן, שגם אנשיהם עבדו לאלוהי הארצות הסמוכות, מִיָּדִי?!

מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי כִּי־יַצִּיל ה' אֶת־יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי

מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי־יַצִּיל ה' אֶת־יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי?! מדוע אתם חושבים שגורלכם יהיה שונה?!

וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ

אף על פי שדברי רבשקה היו קשים ומרגיזים, ואף שהבין עברית – וְהֶחֱרִישׁוּ, שתקו הָעָם וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר: לֹא תַעֲנֻהוּ. פקודת המלך שלא להגיב לדבריו, נבעה מהחשש שהדיבורים יהפכו לקטטה או למהומה בלתי נשלטת, ואולי גם כדי למנוע מרבשקה להציג בפניהם הצעות מעשיות יותר.

וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל־חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה

וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל־חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים הן מחמת דברי הגידוף וחילול השם, הן מהעלבון שעלבו בהם ובמלכם, והן כביטוי לאבלם ולתחושת השפלות שחשו. וַיַּגִּדוּ לוֹ את דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.