חזור
מלכים ב
פרק יזבִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל־יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים
בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל־יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים.
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.
עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי־לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה
עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר במסעות הכיבוש הנרחבים שלו דרומה, שהגיעו למצרים ודרומה לה. וַיְהִי־לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד, הושע קיבל את מרותו, וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה, שילם לו מס לא רשמי.
וַיִּמְצָא מֶלֶךְ־אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל־סוֹא מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְלֹא־הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא
וַיִּמְצָא מֶלֶךְ־אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר. מלך אשור גילה שהושע זמם למרוד בו, אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים, שליחים אֶל־סוֹא מֶלֶךְ־מִצְרַיִם. הושע ניסה לבלום את ההתפשטות האשורית בהישענו על המצרים, שנחשבו הכוח היחידי שיוכל לעמוד בדרכה. וְנוסף על הפנייה למצרים, באותה שנה לֹא־הֶעֱלָה הושע מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה. נראה שהרגיש אז בטוח יותר, ועל כן הפסיק את תשלום המסים. וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא. יש להניח שהזמין את הושע למשפט באשור, ובהיותו הדיין והתובע גם יחד, הוא פסק שהושע אשם וכלא אותו.
וַיַּעַל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר בְּכָל־הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים
וַיַּעַל אז מֶלֶךְ־אַשּׁוּר בְּכָל־הָאָרֶץ, תקף את ארץ ישראל, וַיַּעַל על שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. ביחס לבירה שאין בה מלך, היה זה מצור ממושך. שומרון לא נכנעה בקלות.
בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי
בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־שֹׁמְרוֹן, ואחרי לכידתה של עיר הבירה המבוצרת – וַיֶּגֶל אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, לאשור. וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר על נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי. המקומות הללו אינם מזוהים לחלוטין, אבל מדובר כנראה בקצה הצפוני של האימפריה האשורית – אולי גבולותיה הצפוניים של פרס של היום.
וַיְהִי כִּי־חָטְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים
וַיְהִי כִּי־חָטְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם, וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים,
וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ
וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבחוקות
וַיְחַפְּאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא־כֵן עַל־ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל־עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד־עִיר מִבְצָר
וַיְחַפְּאוּ, כיסו, העלילו
וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל־גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן
וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת, אבני פולחן וַאֲשֵׁרִים, עצים המיועדים לפולחן עַל כָּל־גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן.
וַיְקַטְּרוּ שָׁם בְּכָל־בָּמוֹת כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֶגְלָה ה' מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ דְּבָרִים רָעִים לְהַכְעִיס אֶת־ה'
וַיְקַטְּרוּ, העלו קרבנות שָׁם בְּכָל־בָּמוֹת, כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֶגְלָה ה' מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲשׂוּ שאר דְּבָרִים רָעִים לְהַכְעִיס אֶת־ה'.
וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה
וַיַּעַבְדוּ את הַגִּלֻּלִים, שם גנאי לעבודה זרה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם: לֹא תַעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה. האיסור לעבוד עבודה זרה הוא אחד הציוויים המרכזיים והנפוצים ביותר בכל התורה כולה.
וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל־נְבִיאֵי כָל־חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל־הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים
וַיָּעַד, הִתרה
וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיהֶם
וְלֹא שָׁמֵעוּ. וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, לא שמרו לו אמונים.
וַיִּמְאֲסוּ אֶת־חֻקָּיו וְאֶת־בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם
וַיִּמְאֲסוּ אֶת־חֻקָּיו וְאֶת־בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת, עם אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם, בהם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל של העבודה הזרה והאמונות התפלות הקשורות בה – וַיֶּהְבָּלוּ, נעשו אוויליים כמותה. וְהם הלכו אַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם. משה ציווה את ישראל שוב ושוב להתרחק מהגויים והזהירם מחיקוי מעשיהם כדי שיישמר ייחודם.
וַיַּעַזְבוּ אֶת־כָּל־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה שְׁנֵי עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבָּעַל
וַיַּעַזְבוּ אֶת־כָּל־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה, שְׁנֵי עֲגָלִים, שאף על פי שנעשו לשם ה', אסור היה לעשותם, וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבָּעַל.
וַיַּעֲבִירוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ
וַיַּעֲבִירוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, פולחן למולך. וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ. גם אלה מעשים אסורים.
וַיִּתְאַנַּף ה' מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ
וַיִּתְאַנַּף, כעס ה' מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְסִרֵם, גירש אותם מֵעַל פָּנָיו, ולֹא נִשְׁאַר רַק, אלא שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ.
גַּם־יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ
אולם גַּם־יְהוּדָה, שהיה טוב מישראל, לֹא שָׁמַר אֶת־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ.
וַיִּמְאַס ה' בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו
וַיִּמְאַס ה' בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים, בוזזים ואויבים, דוגמת הארמים, עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו על ידי האשורים.
כִּי־קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה' וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה
כִּי־קָרַע יִשְׂרָאֵל את עצמו מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, וַיַּדַּח, הרחיק יָרָבְעָם אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה' וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה בהעמידו עגלים בדן ובבית-אל.
וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל־חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא־סָרוּ מִמֶּנָּה
וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל־חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא־סָרוּ מִמֶּנָּה.
עַד אֲשֶׁר־הֵסִיר ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל־עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה
עַד אֲשֶׁר־הֵסִיר ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל כולו מֵעַל פָּנָיו, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל־עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אף שנשארו שרידים בארץ, עם ישראל, כיחידה לאומית אחת, גלה ממקומו.
וַיָּבֵא מֶלֶךְ־אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּמִסְּפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ
וַיָּבֵא מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אנשים מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּמִסְּפַרְוַיִם, מדינות שהיו תחת שלטון אשור, וַיֹּשֶׁב אותם בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת, במקום בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ייתכן שהעיר שומרון עצמה נחרבה וכבר לא הייתה מקום יישוב.
וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת־ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת־הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם
וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת־ה', וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת־הָאֲרָיוֹת, שחיו אז בארץ, והגיעו לערי שומרון משום שהיישוב היה דליל וחדש. וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם – בתושבים החדשים הללו.
וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח־בָּם אֶת־הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ
וַיֹּאמְרוּ עבדי מלך אשור
וַיְצַו מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ
מלך אשור קיבל את התלונות הללו, וכיוון שרצה שהיישוב החדש יחזיק מעמד – וַיְצַו מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר: הֹלִיכוּ שָׁמָּה – לערי שומרון אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים הישראלים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם, וְהכהן ומי שיצטרף אליו מגלות אשור יֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם. הם ישמשו עתה מדריכים דתיים בעבור התושבים החדשים בפקודת מלך אשור, וְיֹרֵם אֶת־מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, על מנת שידעו כיצד עליהם לנהוג בארץ הזו.
וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית־אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת־ה'
וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית־אֵל, שהייתה המרכז הדתי של ממלכת ישראל, וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת־ה'. מן הסתם הכהנים שהיו בשומרון לא היו דוגמא ומופת להתנהגות הדתית הראויה, אלא הדריכו אותם לאותן מצוות שקוימו באותה עת בממלכת ישראל.
וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם
הגולים באו מעמים שונים.וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו. כל עם דבק בפולחנו, וַיַּנִּיחוּ את אליליהם בְּבֵית, בבתי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים, בני ישראל שהתגוררו בשומרון ובסביבתה לפניהם,
וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי־כוּת עָשׂוּ אֶת־נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת־אֲשִׁימָא
וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ להם אֶת האליל סֻכּוֹת בְּנוֹת, דמות תרנגולת עם בנותיה-אפרוחיה. וְאַנְשֵׁי־כוּת עָשׂוּ אֶת־נֵרְגַל, תרנגול, אחד האלילים המרכזיים של אשור. וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת־אֲשִׁימָא, אליל בדמות תיש.
וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת־תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת־בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אֱלֹהֵ סְפַרְוָיִם
וְהָעַוִּים, בני עווא, עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת־תַּרְתָּק, דמויות של כלב ושל חמור.
וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת־ה' וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת
כל עם שמר את מנהגיו האליליים, ובצדם – וַיִּהְיוּ כל הגולים הללו יְרֵאִים אֶת־ה', שכן למדו גם את משפט אלוקי הארץ. וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם – מקצות העם,
אֶת־ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת־אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם
אֶת־ה' הָיוּ יְרֵאִים כדרך שלמדו מאנשי שומרון, וְאֶת־אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם, כמו הנוסח שהביאו עמם מארצותיהם.
עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת־ה' וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר־שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל
עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים – ם כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִיםאֵינָם יְרֵאִים אֶת־ה' בשלמות, וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם של ישראל וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־בְּנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר־שָׂם, שינה את שְׁמוֹ ליִשְׂרָאֵל. הם עדיין נוהגים שלא לפי אורח החיים המלא של עם ישראל, אלא כפי שהורה אותם הכהן משומרון, שהיה מן הסתם מעובדי העבודה הזרה.
וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם בְּרִית וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם
לעומת הכותים, לגבי ישראל – וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם בְּרִית, וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם.
כִּי אִם־אֶת־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ
כִּי אִם־אֶת־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ. הברית עם ישראל היא ברית התובעת נאמנות מוחלטת לה'.
ואֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל־הַיָּמִים וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים
ומכוח ברית זו אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל־הַיָּמִים, וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
וְהַבְּרִית אֲשֶׁר־כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים
וְהַבְּרִית אֲשֶׁר־כָּרַתִּי אִתְּכֶם – לֹא תִשְׁכָּחוּ, וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
כִּי אִם־אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל־אֹיְבֵיכֶם
כִּי אִם־אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ, וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל־אֹיְבֵיכֶם. הבלעדיות היא המבדילה בין בני ישראל לבני שאר האומות.
וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי אִם־כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים
העמים שהובאו לארץ ישראל אינם מחויבים לברית זו, ועל כן יצרו דת מעורבת: וְלֹא שָׁמֵעוּ, כִּי אִם־כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים.
וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת־ה' וְאֶת־פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם־בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה
וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, שהוגלו לשומרון יְרֵאִים אֶת־ה', וְאֶת־פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, גַּם־בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.