וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן אֶל־שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל־הָאֹמְנִים אַחְאָב לֵאמֹר

וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן, עיר הבירה המבוצרת של ממלכת ישראל. וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים, מכתבים וַיִּשְׁלַח אותם לשֹׁמְרוֹן אֶל־שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים, שאולי ברחו מיזרעאל, וְאֶל־הָאֹמְנִים, המטפלים בבני ביתו של אַחְאָב, לֵאמֹר:

וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק

וְעַתָּה כְּבֹא, כאשר יגיע הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְאִתְּכֶם בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, בניו הרבים של אחאב, וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק. ואתם מחזיקים בכוח הצבאי וחולשים על הבירה החזקה והמבוצרת, שכבר עמדה במצור פעם אחר פעם ולא נכנעה.

וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם וְשַׂמְתֶּם עַל־כִּסֵּא אָבִיו וְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם

וּרְאִיתֶם, בחרו לכם את הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, המתאים ביותר מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְשַׂמְתֶּם אותו עַל־כִּסֵּא אָבִיו, המליכו אותו, וְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם. יהוא שלח קריאת תגר לאנשי בית אחאב ולצאצאיו: בידיכם כל התנאים והציוד הדרושים להתכונן ולהתגונן מפני. קומו והילחמו עמי.

וַיִּרְאוּ מְאֹד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ

וַיִּרְאוּ אנשי בית אחאב מְאֹד מְאֹד. וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים – מלך ישראל ומלך יהודה – לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵיךְ נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ? אמנם יהורם בא לבדו במרכבה ואולי לֻווה במעט אנשים, וגם אחזיה לא היה מלֻווה אלא בפמליה קטנה, אבל מות המלכים סיפק להם תירוץ טוב להימנע מעימות.

וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא־נַמְלִךְ אִישׁ הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה

וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת, הממונה על בית המלך וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר, ראש העיר מטעם המלך וְהַזְּקֵנִים, הנכבדים וְהָאֹמְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר: עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה. אנחנו מחכים לפקודותיך. לֹא־נַמְלִךְ אִישׁ מרצוננו. הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. איננו מתכננים להילחם נגדך.

וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר אִם לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ אֶת גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם

וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר: אִם אכן לִי, לצדי אַתֶּם עוברים, וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים – קְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְרְעֶאלָה. אמתין לכם ביזרעאל, ועד מחר עליכם להביא אלי את ראשיהם הכרותים של כל בני אחאב. וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ היו שִׁבְעִים אִישׁ אֶת, עם גְּדֹלֵי הָעִיר המְגַדְּלִים אוֹתָם. המטפלים בילדים או בנערים הללו זכו למעמד מכובד בעיר.

וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה

וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְחוּ אֶת־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ אותם שִׁבְעִים אִישׁ, וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם הכרותים בַּדּוּדִים, סירים או סלים גדולים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה.

וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר

וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ, השליח, וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר: הֵבִיאוּ את רָאשֵׁי בְנֵי־הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר יהוא: שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים, ערמות ליד פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם צַדִּקִים אַתֶּם הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ ומִי הִכָּה אֶת־כָּל־אֵלֶּה

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יהוא וַיַּעֲמֹד, וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־הָעָם שביזרעאל: צַדִּקִים אַתֶּם בעיני עצמכם ממני. הִנֵּה אֲנִי מודה ומודיע שקָשַׁרְתִּי עַל, מרדתי נגד אֲדֹנִי וָאֶהְרְגֵהוּ. ועל כך אשא באחריות. ואולם מִי הִכָּה, הרג אֶת־כָּל־אֵלֶּה?! הרי נכבדי שומרון עשו זאת.

דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עַל־בֵּית אַחְאָב וַה' עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ

דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה. במעשי יתמלאו כל הנבואות הקשות אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עַל־בֵּית אַחְאָב, וַה' עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ.

וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל־גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד

וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל וְכָל־גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו, ידידיו וְכֹהֲנָיו, את כל מי שהיו קשורים לשושלת בית אחאב, עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד.

וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ שֹׁמְרוֹן הוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים בַּדָּרֶךְ

וַיָּקָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְ מיזרעאל לשֹׁמְרוֹן, ומסלולו עבר במקום שהוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים, הפונדק שבו הרועים נהגו להתאסף בַּדָּרֶךְ.

וְיֵהוּא מָצָא אֶת־אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר מִי אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה

וְיֵהוּא מָצָא שם אֶת־אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, שבאו מיהודה בעקבות אחזיה לביקור מלכותי בעיר הנופש יזרעאל הן מטעמי נימוס – ביקור מלך ישראל המחלים – והן לשם תענוג. וַיֹּאמֶר: מִי אַתֶּם?וַיֹּאמְרוּ: אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶד לִשאול לשְׁלוֹם בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי הַגְּבִירָה, איזבל.

וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים וַיִּשְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ וְלֹא־הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם

וַיֹּאמֶר יהוא לאנשיו: תִּפְשׂוּם, תפשו אותם חַיִּים. וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים, וַיִּשְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ, וְלֹא־הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם מכיוון שגם הם היו קשורים למשפחת אחאב.

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת־יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת־לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם־לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת־יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם הלאה בדרכו וַיִּמְצָא אֶת־יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְרָאתוֹ. יהונדב, שהיה אדם נשוא פנים, לא היה קשור לפוליטיקה של אחאב או של אחזיה, ובני שבטו המשיכו לעבוד את ה' במשך שנים. יהוא לא נזקק לתמיכתו הפוליטית אלא לתמיכתו המוסרית. וַיְבָרְכֵהוּ יהוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הֲיֵשׁ אֶת־לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם־לְבָבֶךָ? האם אתה תומך בי, כשם שאני תומך בך? וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב: יֵשׁ וָיֵשׁ. אני תומך בך לחלוטין. תְּנָה, הושט לי אֶת־יָדֶךָ. וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְכָּבָה.

וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה' וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ

וַיֹּאמֶר: לְכָה, בוא אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה'. וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ של יהוא.

וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד־הִשְׁמִדוֹ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ

וַיָּבֹא יהוא לשֹׁמְרוֹן. העיר הייתה פתוחה בפניו. איש לא העז למחות בידו. וַיַּךְ אֶת־כָּל־הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד־הִשְׁמִדוֹ. הוא טבח את כל תומכי אחאב – ובכללם מן הסתם גם את מי שהרגו את בני אחאב במצוותו קודם לכן – משום שלא סמך עליהם, או משום שרצה להכחיד לא רק את משפחת אחאב אלא גם את כל בית המלוכה שלו ואת מערכת השלטון שעמדה לרשותו, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ.

וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה

עתה רצה יהוא להכרית את כהני הבעל. מכיוון שלא היה קל לזהותם, הוא נקט תחבולה: וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָּל־הָעָם היושבים בשומרון, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַחְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְעָט, שכן עשה זאת בעיקר מחמת אשתו, שטענה באוזניו שזוהי האפנה התרבותית המקובלת. לעומת זאת, יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה, בכובד ראש וכראוי.

וְעַתָּה כָל־נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל־עֹבְדָיו וְכָל־כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל־יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְדֵי הַבָּעַל

וְעַתָּה את כָל־נְבִיאֵי הַבַּעַל, כָּל־עֹבְדָיו וְכָל־כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי. נערוך אספה גדולה. חשוב שכל עובדי הבעל, הנאמנים לו והאוהדים אותו ינכחו בה. אִישׁ אַל־יִפָּקֵד, לא ייעדר, כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל. כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד – לֹא יִחְיֶה. כאן מופיעה הערה מבהירה: וְיֵהוּא עָשָׂה זאת בְעָקְבָּה, במרמה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְדֵי הַבָּעַל.

וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לבַּעַל וַיִּקְרָאוּ

וַיֹּאמֶר יֵהוּא: קַדְּשׁוּ, הכריזו על עֲצָרָה, עצרת לכבוד הבַּעַל. וַיִּקְרָאוּ. כך עשו.

וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל־יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל־עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה

וַיִּשְׁלַח יֵהוּא לפרסם את דבר הכינוס בְּכָל־יִשְׂרָאֵל. הוא הודיע שעם כניסתו של המלך החדש יעלה פולחן הבעל מעלה מעלה; ושאם עד כה הרגישו עובדי הבעל דחויים, מעתה הם יעמדו במרכז החברה. על כן צריכים כולם לבוא ולהביע את תמיכתם במלך. וַיָּבֹאוּ כָּל־עֹבְדֵי הַבַּעַל, וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא. וַיָּבֹאוּ אל בֵּית הַבַּעַל, וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה, עד אפס מקום.

וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ

וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְתָּחָה, הממונה על הבגדים: הוֹצֵא לְבוּשׁ מיוחד לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל לכבוד הטקס, כיאה לאספה מכובדת כזו. וַיֹּצֵא לָהֶם את הַמַּלְבּוּשׁ הייחודי לעובדי הבעל. יהוא ציווה על עובדי הבעל ללבשו.

וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי ה' כִּי אִם־עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם

וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב, ידידו ורבו אל בֵּית הַבָּעַל. וַיֹּאמֶר יהוא לְעֹבְדֵי הַבַּעַל: חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי ה', כִּי אִם־עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם. וודאו שאין פה איש מעובדי ה'.

וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם־לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט מִן־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ

וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת בחגיגה הגדולה. וְיֵהוּא שָׂם־לוֹ, העמיד בַחוּץ מראש שְׁמֹנִים אִישׁ, וַיֹּאמֶר להם: עליכם לעמוד פה ולשמור. הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט החוצה מִן־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְדֵיכֶם, שכונסו כאן תחת אחריותכם – עליכם להרגו. ומי שיניח לאחד מעובדי הבעל להימלט – נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ. הוא ימות במקומו.

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל־יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי־חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל

נראה שיהוא עצמו השתתף בטקס. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה, וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים, ולמפקדים: בֹּאוּ הַכּוּם, הרגו את כולם. אִישׁ אַל־יֵצֵא. וַיַּכּוּם אנשיו החמושים לְפִי־חָרֶב. וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים החוצה את גופותיהם של כל מי שהתכנסו במקום, וַיֵּלְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל ושם השלימו את משימתם –

וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ

וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ.

וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂימֻהוּ לְמוֹצָאוֹת עַד־הַיּוֹם

וַיִּתְּצוּ, שברו אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל, וַיִּתְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂימֻהוּ לְמוֹצָאוֹת, לפי הכתיב: למחראות, לשירותים ציבוריים עַד־הַיּוֹם.

וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל

וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל. בעקבות מעשיו נעלמה עבודת הבעל מישראל כליל, שכן הוא כינס במקום אחד לא רק את כהני הבעל, כאליהו, אלא גם את כל המאמינים בבעל והקשורים אליו.

רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא־ סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן

רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל, לֹא־ סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם – עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן. יהוא לא חזר לעבוד את ה' בבית המקדש בירושלים. מבחינה זו נהג כמלכי ישראל שחיו לפני אחאב, שלא ראו את עצמם כעובדי עבודה זרה אלא כפלג לגיטימי של עובדי ה', העובדים אותו במקום אחר.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־יֵהוּא על ידי שליח: יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי – כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי, בדיוק כפי שרציתי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב – לא רק אתה תזכה למלוך, אלא בְּנֵי רְבִעִים, בנים רביעיים, כלומר עד הדור הרביעי יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. זו הייתה השושלת היחידה במלכות ישראל שמלכו בה ארבעה דורות רצופים.

וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־ה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל

וְכאמור, יֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת־ה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־לְבָבוֹ, כי לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל.

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל

ובגלל חטאיו – בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת, לחתוך קצוות, לקצץ בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּם חֲזָאֵל מלך ארם בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל הצפוני.

מִן־הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן

מִן־הַיַּרְדֵּן כלפי מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָּל־אֶרֶץ הַגִּלְעָד, נחלות שבטי הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי, מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְנֹן שבדרום לכיוון מואב, וְעד הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן בצפון.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל־גְּבוּרָתוֹ הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְכָל־גְּבוּרָתוֹ, הפרטים ההיסטוריים הקשורים ליהוא המלך, הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו

וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן, שהמשיכה להיות בירתו. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים־וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל־יִשְׂרָאֵל – עֶשְׂרִים־וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בְּשֹׁמְרוֹן.